היי
אני קצת מודאגת, מודה. לא בא לי על אף אחד, אין לי כוח לשום קשר שיתחיל או שימשיך (הם על פי רוב נקטעים באיבם, עוד בשלב שמבקשים את הטלפון)וטוב לי עם זה... אני חושבת שאוכל ככה לחיות לנצח וזה לא מטריד אותי, לפחות לא על פני השטח, אבל אז כשאני ככה בשקט עם עצמי, אני שואלת "מה, זה באמת יהיה ככה לתמיד? לא תרצי לצור קשר רציני, תשארי עם העולם ומלואו שלך ותחלקי אותו עם עצמך ועם חברייך?" אני חושבת שהפחד הגדול שלי נעוץ ביכולת השיפוט שלי, איכשהוא מערכות יחסים שהיו לי התחילו והסתיימו, חלקן היו מיותרות וארוכות מדי ודי נמאס לי כל פעם מחדש לצפות, להתרגש, "להתאהב" ובסוף להשאר עם טעם רע בפה. טפ לייפ! יהיה בסדר ושנה טובה.
אני קצת מודאגת, מודה. לא בא לי על אף אחד, אין לי כוח לשום קשר שיתחיל או שימשיך (הם על פי רוב נקטעים באיבם, עוד בשלב שמבקשים את הטלפון)וטוב לי עם זה... אני חושבת שאוכל ככה לחיות לנצח וזה לא מטריד אותי, לפחות לא על פני השטח, אבל אז כשאני ככה בשקט עם עצמי, אני שואלת "מה, זה באמת יהיה ככה לתמיד? לא תרצי לצור קשר רציני, תשארי עם העולם ומלואו שלך ותחלקי אותו עם עצמך ועם חברייך?" אני חושבת שהפחד הגדול שלי נעוץ ביכולת השיפוט שלי, איכשהוא מערכות יחסים שהיו לי התחילו והסתיימו, חלקן היו מיותרות וארוכות מדי ודי נמאס לי כל פעם מחדש לצפות, להתרגש, "להתאהב" ובסוף להשאר עם טעם רע בפה. טפ לייפ! יהיה בסדר ושנה טובה.
