השאלה היא איפה הגבול לסקרנות ולשביעות הרצון
אני סקרן לגבי נשים לבנות, אסיאתיות ושחורות; נמוכות וגבוהות; רזות ושמנמנות; עם חזה גדול וקטן; "ילדות טובות" עם גוף שלם ו"ילדות רעות" מקועקעות ומחוררות עם שיער ורוד, סגול וכחול. וזה עוד לפני שהגעתי לדבר על סוגי אופי שונים.
כמובן שאפשר לפתוח במסע תענוגות חובק-עולם במטרה להתנסות עם כל סוגי הבחורות הללו. אבל אדם נורמטיבי שלא מתכוון לצאת מגדרו כדי לסמן וי ליד כל הסעיפים ברשימה (אסיאתית גבוהה ושמנה עם שיער ורוד ועיניים כחולות - צ'ק!) כנראה יעצור בשלב מסויים ויגיד "זהו, אני מרוצה איפה שאני. טרם ניסיתי הרבה דברים שסיקרנו אותי, אבל יותר חשוב לי להישאר עם אחת שאני אוהב מאשר לסמן עוד וי ברשימת ההתנסויות".
השאלה איפה עובר הגבול היא עניין של החלטה, של אדם מול עצמו. זה יכול להיות אחרי שמיצית את כל הבנות בתאילנד, הודו, אוסטרליה וניו זילנד, וזה יכול להיות כבר בזוגיות הראשונה. נכון שככל שהתנסית יותר, החשיבות של ההתנסויות הבאות פוחתת, וקשה להגיע כבר בזוגיות הראשונה לתחושת שובע ושלמות. אבל המציאות מוכיחה שזה אפשרי.