היי
- פותח הנושא ערן12313
- פורסם בתאריך
כן אבל לא תמיד
היום אכלתי (חלקנו רביולי) ושתיתי (צ'אי).
אחרי שאנחנו מסיימים את מפגשי הקבוצה אני בדרך כלל חולקת (עם אליה משהו לפי בחירתנו
) ושותה (צ'אי).
במסעדה בשרית, למשל, אני פחות עושה את זה כי האוכל יותר כבד.
ובכלל צריך להקשיב לגוף וללכת עם מה שהוא מכתיב.
לומדים את זה וזה לא קשה
היום אכלתי (חלקנו רביולי) ושתיתי (צ'אי).
אחרי שאנחנו מסיימים את מפגשי הקבוצה אני בדרך כלל חולקת (עם אליה משהו לפי בחירתנו
במסעדה בשרית, למשל, אני פחות עושה את זה כי האוכל יותר כבד.
ובכלל צריך להקשיב לגוף וללכת עם מה שהוא מכתיב.
לומדים את זה וזה לא קשה
kolhazmanim
New member
הסבר קטן לגבי שתיה במהלך הארוחה:
(מקווה שיהיה לכם לעזר)
כשאנחנו אוכלים, הקיבה מפרישה מיצי עיכול בהתאם לאוכל (זה מתחיל עוד רק כשאנחנו מריחים או מדמיינים את האוכל),
ואז אנחנו אוכלים, וכשהקיבה מגיעה בערך ל2/3 מהקיבולת שלה - היא מאותתת לנו שהיא שבעה. זו תחושת השובע הנעימה שבדרך כלל כדאי לעצור בה.
מה שקורה אחר כך הוא שיש לקיבה מעין "שוער" והוא נסגר, ועכשיו עם מיצי העיכול שהפרישה היא מתחילה לפרק את האוכל. כמו בבלנדר - מעכלת, מעבדת, האוכל הופך - חלקו לפסולת וחלקו לחומרים מצוינים לגוף שלנו שאחר כך עוברים לכל חלקי הגוף ובונים אותו.
התהליך הזה של העיבוד לוקח בערך חצי שעה עד שעה. כשזה נגמר, האוכל עובר למערכת העיכול ומשם כאמור לכל המערכות, כולל פסולת.
מה שקורה כשאנחנו שותים מיד אחרי האוכל או כשאנחנו מנשנשים אחרי ששבענו - אנחנו בעצם "פותחים" את הקיבה שוב ומכניסים אליה עוד חומר שהיא צריכה להתמודד איתו, בזמן שהיא לא התמודדה עם החומר הקודם! החומר הקודם עובר מיד למערכת העיכול - אבל הוא עדיין לא מעובד כיאות, וזה גורם תסיסה במערכת העיכול, גזים וכו, וגם זה גורם לזה שאבני הבניין שלנו הרבה פחות טובות. מעבר לזה שיש לקיבה מקום לכמות מסוימת של אוכל, ואם הוספנו לה - בעצם הגדלנו את הנפח שלה. הרי הקיבה היא שריר, הוא גדל בהתאם לפעילות.
לכן לא שותים ולא מנשנשים לפחות חצי שעה אחרי ששבענו. אצלי למשל אני נתקלת בזה בסעודות שבת עם כמה מנות - נניח ושבעתי במנה הראשונה, עובר קצת זמן ופתאום אני "מרגישה רעבה" (כי מי לא מרגיש רעב מול האוכל של אמא...) ואז אני אוכלת עוד ולמעשה מפריעה לקיבה לעבוד.
בניתוח שרוול יש עוד שתי בעיות - האחת היא בעיה שלא רק של השרוול אבל אצלנו זה קריטי - אם מכניסים עוד אוכל מרחיבים את הקיבה, חד משמעית.
והשניה היא שבאמת אם שותים והקיבה מלאה - זה מעורר בחילות והקאות.
לכן ההמלצה לא לשתות אחרי האוכל, לפחות חצי שעה (אבל כמו שאמרה ליבי וגם אני רואה על עצמי שאני "מלאה" לפחות לשעה אחרי האוכל ולכן משתדלת לא לשתות, וכשאני כן שותה אני מרגישה לגמרי איך האוכל "יורד" ואיתו תחושת השובע מתפוגגת..), וזה לא רק בגלל הניתוח, זאת המלצה גורפת לכולם.
ונקודה קטנה לגבי "איך מזהים שובע":
פעם פעם הלכתי לטיפול אצל מישהי מדהימה בשם בלה אגמון, מניחה שיש פה אנשים שאולי שמעו עליה. היא מתעסקת ב"לרזות ללא דיאטה" ואחד הדברים הכי מעולים שהיא לימדה אותי היה לזהות תחושת רעב ותחושת שובע. עד אז הכרתי רק או מצב של מתה מרעב או מצב של מפוצצת מרוב אוכל (זה היה בשלב שאחרי הרזיה מסיבית עם הטבעת אבל פתיחה שלה, הרבה לפני שחשבתי על שרוול).
ואם אני זוכרת נכון - היא נתנה סולם של מ1 עד 5. 1 זה שובע ומלאות, ו-5 זה רעב קיצוני. והיא נתנה לי במהלך היום משימה לשים לב מתי אני רעבה, ואיזה רעב זה - האם זה רעב נעים? האם זה רעב קיצוני?
אני לא זוכרת עוד כדי לפרט, אבל התוצאה של זה הייתה פשוט לימוד שהולך איתי עד היום של לדעת מתי אני רעבה ומשם לאכול, ולדעת מתי אני שבעה ושם להפסיק. והיכולת להפסיק כשאני שבעה - על זה תהילתי, כי זה באמת דבר שלחלוטין לא ידעתי פעם.
אולי שווה לחשוב על מישהו שמתעסק בתחום ולהביא אותו לכאן שיסביר (מתנצלת שאני לא זוכרת הכל, זה היה לפני איזה 7 שנים...).
(מקווה שיהיה לכם לעזר)
כשאנחנו אוכלים, הקיבה מפרישה מיצי עיכול בהתאם לאוכל (זה מתחיל עוד רק כשאנחנו מריחים או מדמיינים את האוכל),
ואז אנחנו אוכלים, וכשהקיבה מגיעה בערך ל2/3 מהקיבולת שלה - היא מאותתת לנו שהיא שבעה. זו תחושת השובע הנעימה שבדרך כלל כדאי לעצור בה.
מה שקורה אחר כך הוא שיש לקיבה מעין "שוער" והוא נסגר, ועכשיו עם מיצי העיכול שהפרישה היא מתחילה לפרק את האוכל. כמו בבלנדר - מעכלת, מעבדת, האוכל הופך - חלקו לפסולת וחלקו לחומרים מצוינים לגוף שלנו שאחר כך עוברים לכל חלקי הגוף ובונים אותו.
התהליך הזה של העיבוד לוקח בערך חצי שעה עד שעה. כשזה נגמר, האוכל עובר למערכת העיכול ומשם כאמור לכל המערכות, כולל פסולת.
מה שקורה כשאנחנו שותים מיד אחרי האוכל או כשאנחנו מנשנשים אחרי ששבענו - אנחנו בעצם "פותחים" את הקיבה שוב ומכניסים אליה עוד חומר שהיא צריכה להתמודד איתו, בזמן שהיא לא התמודדה עם החומר הקודם! החומר הקודם עובר מיד למערכת העיכול - אבל הוא עדיין לא מעובד כיאות, וזה גורם תסיסה במערכת העיכול, גזים וכו, וגם זה גורם לזה שאבני הבניין שלנו הרבה פחות טובות. מעבר לזה שיש לקיבה מקום לכמות מסוימת של אוכל, ואם הוספנו לה - בעצם הגדלנו את הנפח שלה. הרי הקיבה היא שריר, הוא גדל בהתאם לפעילות.
לכן לא שותים ולא מנשנשים לפחות חצי שעה אחרי ששבענו. אצלי למשל אני נתקלת בזה בסעודות שבת עם כמה מנות - נניח ושבעתי במנה הראשונה, עובר קצת זמן ופתאום אני "מרגישה רעבה" (כי מי לא מרגיש רעב מול האוכל של אמא...) ואז אני אוכלת עוד ולמעשה מפריעה לקיבה לעבוד.
בניתוח שרוול יש עוד שתי בעיות - האחת היא בעיה שלא רק של השרוול אבל אצלנו זה קריטי - אם מכניסים עוד אוכל מרחיבים את הקיבה, חד משמעית.
והשניה היא שבאמת אם שותים והקיבה מלאה - זה מעורר בחילות והקאות.
לכן ההמלצה לא לשתות אחרי האוכל, לפחות חצי שעה (אבל כמו שאמרה ליבי וגם אני רואה על עצמי שאני "מלאה" לפחות לשעה אחרי האוכל ולכן משתדלת לא לשתות, וכשאני כן שותה אני מרגישה לגמרי איך האוכל "יורד" ואיתו תחושת השובע מתפוגגת..), וזה לא רק בגלל הניתוח, זאת המלצה גורפת לכולם.
ונקודה קטנה לגבי "איך מזהים שובע":
פעם פעם הלכתי לטיפול אצל מישהי מדהימה בשם בלה אגמון, מניחה שיש פה אנשים שאולי שמעו עליה. היא מתעסקת ב"לרזות ללא דיאטה" ואחד הדברים הכי מעולים שהיא לימדה אותי היה לזהות תחושת רעב ותחושת שובע. עד אז הכרתי רק או מצב של מתה מרעב או מצב של מפוצצת מרוב אוכל (זה היה בשלב שאחרי הרזיה מסיבית עם הטבעת אבל פתיחה שלה, הרבה לפני שחשבתי על שרוול).
ואם אני זוכרת נכון - היא נתנה סולם של מ1 עד 5. 1 זה שובע ומלאות, ו-5 זה רעב קיצוני. והיא נתנה לי במהלך היום משימה לשים לב מתי אני רעבה, ואיזה רעב זה - האם זה רעב נעים? האם זה רעב קיצוני?
אני לא זוכרת עוד כדי לפרט, אבל התוצאה של זה הייתה פשוט לימוד שהולך איתי עד היום של לדעת מתי אני רעבה ומשם לאכול, ולדעת מתי אני שבעה ושם להפסיק. והיכולת להפסיק כשאני שבעה - על זה תהילתי, כי זה באמת דבר שלחלוטין לא ידעתי פעם.
אולי שווה לחשוב על מישהו שמתעסק בתחום ולהביא אותו לכאן שיסביר (מתנצלת שאני לא זוכרת הכל, זה היה לפני איזה 7 שנים...).
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.