היי
שלום לכולם,
שמי הולי, קרוסדרסרית (מגבר לאישה) בת 35. זו הפעם הראשונה שבה אני כותבת, או בכלל מביעה את עצמי כאישה מעל איזושהי במה. אני קרוסדרסרית כבר זמן רב, מגיל צעיר, ומעטים האנשים שיודעים את הסוד שלי. אפילו לא בת הזוג שלי מזה שנים רבות. ניתן לומר שאני "בארון" ואין לי כוונה לצאת ממנו, או יכולת.
אני נוטה לשני הכיוונים. כיוון אחד שבגללו אני פה, קרוסדרסרית הנמשכת לגברים, ומצד שני מי שאני רוב הזמן, גבר הנמשך לנשים. לעתים אני גם משתעשת במחשבה של קרוסדרסרית הנמשכת לנשים - אבל זה כבר מסובך. כקרוסדרסרית אני נמשכת בעיקר לגברים.
רוב הזמן אני גבר, עובד ובעל משפחה - "הנורמלי" ואין איש שמודע או אף חושד שחלק מהשבוע, לעיתים גם רק מספר פעמים מועט בחודש, אני הולי - קרוסדרסרית שיושבת עם עצמה כאישה ומנסה להבין איך להתמודד עם החלק הזה בחייה.
רוב הזמן כהולי אני כבויה - סגורה ונמצאת עמוק בפנים כמעט לא קיימת. כגבר בכל מקום הולי צפה ואני מדחיקה אותה ומעלימה אותה לחלוטין. רק כשאין איש בסביבה וכל הדלתות נסגרות, אני מוציאה אותה החוצה. אולי גם בגלל העובדה הזו אני כאן, כותבת כאישה, עושה קרוסדרסינג וירטואלי, או טרנסג'נדריות נפשית.
בגלל שמבחינתי זו סוג של "יציאה" מארון שבו אני כלואה כבר קרוב ל20 שנה, אני מקווה לקבל כאן תשובות לפחות לחלק מהשאלות שיש לי וכן למצוא אוזן קשבת.
באהבה רבה לכל החברים,
הולי
שלום לכולם,
שמי הולי, קרוסדרסרית (מגבר לאישה) בת 35. זו הפעם הראשונה שבה אני כותבת, או בכלל מביעה את עצמי כאישה מעל איזושהי במה. אני קרוסדרסרית כבר זמן רב, מגיל צעיר, ומעטים האנשים שיודעים את הסוד שלי. אפילו לא בת הזוג שלי מזה שנים רבות. ניתן לומר שאני "בארון" ואין לי כוונה לצאת ממנו, או יכולת.
אני נוטה לשני הכיוונים. כיוון אחד שבגללו אני פה, קרוסדרסרית הנמשכת לגברים, ומצד שני מי שאני רוב הזמן, גבר הנמשך לנשים. לעתים אני גם משתעשת במחשבה של קרוסדרסרית הנמשכת לנשים - אבל זה כבר מסובך. כקרוסדרסרית אני נמשכת בעיקר לגברים.
רוב הזמן אני גבר, עובד ובעל משפחה - "הנורמלי" ואין איש שמודע או אף חושד שחלק מהשבוע, לעיתים גם רק מספר פעמים מועט בחודש, אני הולי - קרוסדרסרית שיושבת עם עצמה כאישה ומנסה להבין איך להתמודד עם החלק הזה בחייה.
רוב הזמן כהולי אני כבויה - סגורה ונמצאת עמוק בפנים כמעט לא קיימת. כגבר בכל מקום הולי צפה ואני מדחיקה אותה ומעלימה אותה לחלוטין. רק כשאין איש בסביבה וכל הדלתות נסגרות, אני מוציאה אותה החוצה. אולי גם בגלל העובדה הזו אני כאן, כותבת כאישה, עושה קרוסדרסינג וירטואלי, או טרנסג'נדריות נפשית.
בגלל שמבחינתי זו סוג של "יציאה" מארון שבו אני כלואה כבר קרוב ל20 שנה, אני מקווה לקבל כאן תשובות לפחות לחלק מהשאלות שיש לי וכן למצוא אוזן קשבת.
באהבה רבה לכל החברים,
הולי