היי...
שאלה לי אליכם, אבל לפני זה- הקדמה. לאורך השנים, תמיד היו גיבורים. אנחנו יודעים את זה, לגיבורים אלו, תמיד היו הסייקיקס הנאמנים- גם את זה אנחנו יודעים. אנחנו גם יודעים שבכל סדרה, לא משנה כמה היא שונה ( כל עוד היא מחזיקה את הבסיס של גיבור וסייקיק ) יהיו תמיד כמה פרקים שהם אותו הדבר גם אם וריאציות שונות. פרק כזה הוא למשל הפרק על המקום בו יש עבדים שנלחמים עד המוות אחד בשני על מנת לשעשע את העשירים ולקוות שיום אחד ישחררו אותם. פרק אחר זה פרק שיא שמתמקד בסייקיק שבמשך כמה פרקים מרגיש זנוח ולא מוערך. בפרק כזה תמיד בא הרע ( ארס, וורלורד, דראג דילר , מה שלא יהיה בהתאם לתקופה ולסדרה ) ומנסה לשכנע את הסייקיק לעבור צדדים. הסייקיק אף פעם לא עושה את זה. האם לא הייתם רוצים שיום אחד יבוא מישהו אם מספיק אומץ ויעשה את הצעד הנועז? פעם אחת ולתמיד הסייקיק יבגוד. אותו סייקיק חמוד וזנוח ( אני מתכוונת גם בלשון נקבה כמובן ) יעזוב את טוב ליבו, יזנח את נאמנויותיו ויכנע לרוע שנצמא בליבו. פעם אחת ולתמיד גבריאל תגיד כן לסמים ( סליחה, כן לאלוהות ) ותלך אחרי ארס, אחרי הכל היא הדבר השלישי הטוב הבא ( זינה וקליסטו נמצאות הרחק לפניה ). שתגיד כן, שתפסיק לרדוף אחרי איליי ותרדוף אחרי ארס. שתחפש אלוהות ואלימות ושתהיה ההפך מהרקולס הצדקני והמעצבן הזה ( אין לו קשר ישיר לעניין, אבל הדמות הזאת פשוט מעצבנת והשחקן חסר כריזמה לחלוטין- למרות שבאנדרומדה המשחק שלו הרבה יותר טוב ). למה הם לא נכנעים לצורך הזה? שילכו עד הסוף. אני מודה שמידי פעם זינה מאבדת את עצמה וחוזרת לרעה הישנה והטובה ( כמו הפרק ההוא עם הלוחמים שרצו מים בשדה הקרב, וגבריאל הביאה להם מים. זינה לגמרי אבדה שם את הצפון וזה היה מאוד מרענן ). טוב, אני מתחילה לחזור על עצמי, הפואנטה היא שנמאס כבר מכל הטוב הזה. לכו להרוג כמה חפים מפשע. השאלה היא: אתם לא מרגישים ככה גם לפעמים? לא נמאס לפעמים מכל הצדקנות המוגזמת שמוקרנת בסדרות מסוג זה?
שאלה לי אליכם, אבל לפני זה- הקדמה. לאורך השנים, תמיד היו גיבורים. אנחנו יודעים את זה, לגיבורים אלו, תמיד היו הסייקיקס הנאמנים- גם את זה אנחנו יודעים. אנחנו גם יודעים שבכל סדרה, לא משנה כמה היא שונה ( כל עוד היא מחזיקה את הבסיס של גיבור וסייקיק ) יהיו תמיד כמה פרקים שהם אותו הדבר גם אם וריאציות שונות. פרק כזה הוא למשל הפרק על המקום בו יש עבדים שנלחמים עד המוות אחד בשני על מנת לשעשע את העשירים ולקוות שיום אחד ישחררו אותם. פרק אחר זה פרק שיא שמתמקד בסייקיק שבמשך כמה פרקים מרגיש זנוח ולא מוערך. בפרק כזה תמיד בא הרע ( ארס, וורלורד, דראג דילר , מה שלא יהיה בהתאם לתקופה ולסדרה ) ומנסה לשכנע את הסייקיק לעבור צדדים. הסייקיק אף פעם לא עושה את זה. האם לא הייתם רוצים שיום אחד יבוא מישהו אם מספיק אומץ ויעשה את הצעד הנועז? פעם אחת ולתמיד הסייקיק יבגוד. אותו סייקיק חמוד וזנוח ( אני מתכוונת גם בלשון נקבה כמובן ) יעזוב את טוב ליבו, יזנח את נאמנויותיו ויכנע לרוע שנצמא בליבו. פעם אחת ולתמיד גבריאל תגיד כן לסמים ( סליחה, כן לאלוהות ) ותלך אחרי ארס, אחרי הכל היא הדבר השלישי הטוב הבא ( זינה וקליסטו נמצאות הרחק לפניה ). שתגיד כן, שתפסיק לרדוף אחרי איליי ותרדוף אחרי ארס. שתחפש אלוהות ואלימות ושתהיה ההפך מהרקולס הצדקני והמעצבן הזה ( אין לו קשר ישיר לעניין, אבל הדמות הזאת פשוט מעצבנת והשחקן חסר כריזמה לחלוטין- למרות שבאנדרומדה המשחק שלו הרבה יותר טוב ). למה הם לא נכנעים לצורך הזה? שילכו עד הסוף. אני מודה שמידי פעם זינה מאבדת את עצמה וחוזרת לרעה הישנה והטובה ( כמו הפרק ההוא עם הלוחמים שרצו מים בשדה הקרב, וגבריאל הביאה להם מים. זינה לגמרי אבדה שם את הצפון וזה היה מאוד מרענן ). טוב, אני מתחילה לחזור על עצמי, הפואנטה היא שנמאס כבר מכל הטוב הזה. לכו להרוג כמה חפים מפשע. השאלה היא: אתם לא מרגישים ככה גם לפעמים? לא נמאס לפעמים מכל הצדקנות המוגזמת שמוקרנת בסדרות מסוג זה?
