l i b e r t y
New member
היי,
מקווה שאתם זוכרים אותי... אני לא יודעת מה לעשות... אני נמצאת במצוקה נפשית כתוצאה מההזנחה של הוריי. אמנם אני בת 20 וזה אולי נשמע פתטי ,אבל אני זקוקה למעט יחס ותשמות לב מהוריי ובמיוחד כשאני רואה את תשומת הלב שהם מעניקים לאחיי המבוגרים ממני. אם זה היה אופיים-ניחא, אבל אימי היא בנאדם חכם ,מיוחד, חם ואוהב ולפעמים אני רוצה להתייעץ איתה כמו שאחיי מתייעצים איתה ולפעמים אני רוצה חיבוק כמו שהיא מחבקת את אחיי ולפעמים אני רוצה שתבשל לי ותפנק אותי כמו שהיא עושה לאחיי... לפעמים אני רוצה רק עצה ,רק שיחה קצרה מלב אל לב שתשאל אותי מה עובר עליי, מה אני עושה בחיים , מה אני שואפת , לאן אני חולמת להגיע, מה אני אוהבת , מה מכעיס אותי,ממה אני חרדה (היא לא יודעת בכלל על בעיות החרדה,ניסיתי לספר לה-לא הלך...) וכו... בחיים לא ציפיתי למה שידעתי שלא אקבל , אבל למה עם האחים שלי היא אדם אחר ואיתי היא אדם אחר? חשבתי תמיד שהבעיה אצלי , מה שגרם לי לדימוי עצמי נמוך ובעיות נפשיות רבות , וניסיתי להתקרב , לשפר, לנסות לחשוב מה אני לא עושה בסדר, במה אני שונה , לפתח שיחה, להתקרב- אך ללא הצלחה. אני מבקרת את עצמי בלי סוף ומאשימה את עצמי בהמון דברים אבל אולי הבעיה לא רק אצלי? שתבינו את המצב- אני גרה באותו בית עם הוריי ,הם יודעים היכן אני עובדת ומתנדבת , אבל תשאלו אותם מה אני עושה בעבודתי, מה אני עושה למען הקהילה בהתנדבותי או מה אני מתכננת בחיים או לאן אני שואפת להגיע- והם לא ידעו לענות... למה הם לא מתעניינים? למה הם לא שואלים? במה אני שונה מאחיי? זה מתסכל אותי... אני שונאת את עצמי.באמת. מזל שיש לי את בן זוגי,חבר שאוהב אותי . אני כל כך מעריכה את אהבתו. ותודה לכם, שקראתם את זה.
מקווה שאתם זוכרים אותי... אני לא יודעת מה לעשות... אני נמצאת במצוקה נפשית כתוצאה מההזנחה של הוריי. אמנם אני בת 20 וזה אולי נשמע פתטי ,אבל אני זקוקה למעט יחס ותשמות לב מהוריי ובמיוחד כשאני רואה את תשומת הלב שהם מעניקים לאחיי המבוגרים ממני. אם זה היה אופיים-ניחא, אבל אימי היא בנאדם חכם ,מיוחד, חם ואוהב ולפעמים אני רוצה להתייעץ איתה כמו שאחיי מתייעצים איתה ולפעמים אני רוצה חיבוק כמו שהיא מחבקת את אחיי ולפעמים אני רוצה שתבשל לי ותפנק אותי כמו שהיא עושה לאחיי... לפעמים אני רוצה רק עצה ,רק שיחה קצרה מלב אל לב שתשאל אותי מה עובר עליי, מה אני עושה בחיים , מה אני שואפת , לאן אני חולמת להגיע, מה אני אוהבת , מה מכעיס אותי,ממה אני חרדה (היא לא יודעת בכלל על בעיות החרדה,ניסיתי לספר לה-לא הלך...) וכו... בחיים לא ציפיתי למה שידעתי שלא אקבל , אבל למה עם האחים שלי היא אדם אחר ואיתי היא אדם אחר? חשבתי תמיד שהבעיה אצלי , מה שגרם לי לדימוי עצמי נמוך ובעיות נפשיות רבות , וניסיתי להתקרב , לשפר, לנסות לחשוב מה אני לא עושה בסדר, במה אני שונה , לפתח שיחה, להתקרב- אך ללא הצלחה. אני מבקרת את עצמי בלי סוף ומאשימה את עצמי בהמון דברים אבל אולי הבעיה לא רק אצלי? שתבינו את המצב- אני גרה באותו בית עם הוריי ,הם יודעים היכן אני עובדת ומתנדבת , אבל תשאלו אותם מה אני עושה בעבודתי, מה אני עושה למען הקהילה בהתנדבותי או מה אני מתכננת בחיים או לאן אני שואפת להגיע- והם לא ידעו לענות... למה הם לא מתעניינים? למה הם לא שואלים? במה אני שונה מאחיי? זה מתסכל אותי... אני שונאת את עצמי.באמת. מזל שיש לי את בן זוגי,חבר שאוהב אותי . אני כל כך מעריכה את אהבתו. ותודה לכם, שקראתם את זה.