היי...
טוב האמת, נכנסתי לכאן דרך הפורומים החדשים בתפוז, והחלטתי לכתוב הודעה. אני נערה, אני כמעט בת 15. אני מרגישה שאין אף אחד בעולם שמבין אותי, שמקשיב לי. לפעמים אני חושבת לעזוב, אבל אין לי אומץ. אני נורא ביישנית\ ואנשים חושבים שאני סנוביץ בגלל זה. בזמן האחרון נכנסתי לדכאון בגלל תחרות. זה סיפור די מסובך [שאני יכולה לספר, אבל הוא מאוד מאוד ארוך]. אני רוב הימים שלי ישנה, ובכל זאת יש לי שקיות מתחת לעיניים, אני מוצאת את עצמי בוכה כשאין אף אחד בבית ואני לא רוצה לצאת מזה. אני מרגישה ממש לבד ושאף אחד לא יכול להקישב לי. עברתי הרבה מבחינת חברים וחברות וידידים, ורובם נטשו אותי ברגעים מאוד מאוד קשים שהייתי צריכה אותם. וזהו בעצם... אני לא יודעת מה עוד לכתוב...
טוב האמת, נכנסתי לכאן דרך הפורומים החדשים בתפוז, והחלטתי לכתוב הודעה. אני נערה, אני כמעט בת 15. אני מרגישה שאין אף אחד בעולם שמבין אותי, שמקשיב לי. לפעמים אני חושבת לעזוב, אבל אין לי אומץ. אני נורא ביישנית\ ואנשים חושבים שאני סנוביץ בגלל זה. בזמן האחרון נכנסתי לדכאון בגלל תחרות. זה סיפור די מסובך [שאני יכולה לספר, אבל הוא מאוד מאוד ארוך]. אני רוב הימים שלי ישנה, ובכל זאת יש לי שקיות מתחת לעיניים, אני מוצאת את עצמי בוכה כשאין אף אחד בבית ואני לא רוצה לצאת מזה. אני מרגישה ממש לבד ושאף אחד לא יכול להקישב לי. עברתי הרבה מבחינת חברים וחברות וידידים, ורובם נטשו אותי ברגעים מאוד מאוד קשים שהייתי צריכה אותם. וזהו בעצם... אני לא יודעת מה עוד לכתוב...