היי

[ק ל י י ן]

היי

היי אני חדשה

 

[ק ל י י ן]

שאלה

סבתא שלי (אמא שלי אמא) בת 81. היא חולת אלצהיימר כבר שנתיים. האם האלצהיימר הוא תורשתי? האם יש אפשרות שאמי או אני נחלה באלצהיימר?

 

[ענתי44]

שלום קליין../images/Emo140.gif

אצלינו במשפחה פיתחנו מעין היפוכונדריה קלה עם התמחות בסרטן ( אבא נפטר מסרטן) ועכשיו התמחות חדשה לאלצהיימר. כל פעם שאני לא מצליחה לזכור רסיסי מידע חיוני כמו תוצאת הדרבי השני בעונת 95-96 בחיפה או את התאריך של הקרב של נפוליאון " שלושת הקיסרים" אני נכנסת ללחץ שהנה זה מתחיל אצלי האלצהיימר. ועכשיו ברצינות. אני חושבת שאין קשר מוכח ואם יש אז לבטח אחד הגולשים יעדכן אותך ואותי. אבל גם אם יש קשר זה לא אומר שבטוח שתחלה או אפילו אם אין קשר זה לא חברת ביטוח וערובה שלא נחלה. אצלינו, עד כמה שידוע אמא שלי הראשונה וכל השאר נפטרו בזיקנה טובה וצלולה. אמא שלי גם עסקה בתשבצים וכל מה שאמור לתת למוח " התעמלות" והיא חלתה. לדעתי אסור לנו לחשוב על זה ולהיות מודאגים מדבר שאין לנו שליטה על זה. אני ממליצה לך לאהוב את סבתא גם אם לא תמיד תזכור וגם את אמא, שוודאי קשה לה עכשיו ו...לבלות וליהנות כמה שיותר. עכשיו! להמשיך ולזרום עם החיים. ומאחלת לכולנו שעד שנגיע לגיל ש.. מותר להתחיל, כלומר, הגיל הממוצע שבו חולים במחלה כבר יגלו תרופה יעילה נגד. שבת שלום

 

[ק ל י י ן]

הידרדרות במצבה של סבתא

הייתי אצל סבתא שלי, והמצב שלה הולך ומדרדר,גם הסכסוך המשפחתי שהיה, גרם הדרדרות במצבה. היא עוד עדיין זוכרת אותי, למרות שהיא מבלבלת בין השמות במשפחה. היא כל הזמן מדברת על ללכת הביתה, ולהתקשר שיגידו לה את המס' טלפון של הבית, וכו'. אלו היו גם התממנים למחלה, היא היתה מתחילה לארוז שקיות ובגדים ותיקים, והיתה אומרת שהיא הולכת הביתה. היינו מנסים להסביר לה שפה זה הבית שלה, ושאין לה לאן ללכת, ואז היא היתה יושבת ומתחילה לבכות, אמא הציעה לה אפילו לקחת אותה לבית הישן שלה בת"א, אבל היא לא רצתה. פעם שדודי היה אצלה, היא יצאה מהבית והחילה להסתובב ברחוב, והוא הלך אחריה, ובאותו הזמן טילפן אלינו שנעזור לו לחפש אותה עם האוטו, הרחוב היה ארוך, והוא התפצל לעוד רחובות בסוף מצאנו אותה הוחזרנו אותה הביתה...

 

[ענתי44]

עצוב לשמוע../images/Emo24.gif

כואב הלב לקרוא את הדברים, אם כי כל אחד מאיתנו מחייך בעצב כי הדברים נשמעים כל כך מוכרים מהמקרה האישי שלו. אני יודעת זה קורע את הלב לראות את סבתא ככה וגם יש תחושת אונים. לראות את האדם האהוב עליך סובל כל כך ואתה ממש לא יכול לעשות כלום כדי להפסיק את הסבל או את ההדרדרות של המצב. אני מקווה שהמשפחה המורחבת שלך זנחה את הסכסוך והתאחדה מחדש כדי לעזור לסבתא כי היא זקוקה עכשיו לכולכם. לכל אחד ואחד מכם, גם אם היא לא זוכרת את השם הנכון. מקווה שלסבתא יש סידור של מישהו שנשאר אצלה 24 שעות ביממה, עובדת זרה, בן משפחה או אפילו מקום טוב להעביר אותה אליו. כי מסוכן להשאירה לבד. וגם שיש עליה צמיד עם פרטיה למקרה , חס וחלילה, תלך לאיבוד אפשר יהיה לאתרה ( ואני ראיתי את יעילותה של השיטה באופן אישי) מנסיון כואב שלי ושל האחרים בפורום, אין טעם להתווכח עם סבתא או להוכיח לה שהיא בבית. כי מבחינתה היא לא והתיקון שלכם רק מגביר את התסכול שלה. אני לפני שאמא אובחנה רשמית והבנתי את זה ניסיתי לשווא להוכיח לה שהיום לא יום שישי ( היא כל הזמן אומרת שזה יום שישי והיא צריכה לרוץ למכולת לקנות חלות לשבת) הראתי לה את התאריך בלוח שנה או עיתון אבל היא לא מפסיקה. היום אני נותנת לה לפרט לי את רשימת המצרכים למכולת עד שהיא נרגעת. גם אם היא אומרת לכולם בטלפון שהיא חזרה ללכת ( עברה אירוע מוחי בנוסף לאלצהיימר והיא על כסא גלגלים) אני לא מתערבת. מה שאתם הנכדים יכולים לעשות מלבד לקבל כל החלטה שיחליטו ההורים זה לבקרה ולהרעיף עליה אהבה. זה גורם להם שמחה ואושר גדול. אני רואה איך אמא שלי מאושרת עד הגג מהחיבוקים ותשומת הלב של אחייני הגדולים. זה מוסיף לה בריאות ממש. ואם עצוב לך אני מקווה שיש מי שמקשיב לך על העצב בגלל סבתא. מישהו שאפשר לשפוך את הלב לפניו. אפילו כאן בפורום. ודבר אחרון, עם כל הכואב על מה שקורה לסבתא להמשיך בחיים וליהנות! זה הזמן שלכם לעשות חיים ולבנות את עתידכם לא לחדול ולא לחוש רגשי אשם כי זה דרכו של העולם. שיהיה רק טוב

 

[קורנית]

"ללכת הביתה"

לר זוכרת אפ קראתי את זה כרן, או שמישהו אמר לי. כשהחולה שלו רצה ללכת הביתה, למרות שהיה בבית - פשוט לקחו אותו באוטו לסיבוב קצר, והחזירו אותו לבית. מבחינתו זה היה מספיק.

 

[ק ל י י ן]

שבת שלום

שבת שלום לכולם