היי..

[hila3574]

היי..

היי... כתבתי כאן בפורום לפני שבועיים על ההפרעות אכילה שהתחילו לי... לאחר שבוע הלכתי לדיאטנית והיא טענה שאכן יש כאן הפרעה.. היא נתנה לי תפריט שקצת יאזן אותי בנתיים.. אך אינני מסוגלת לאכול אותו..למרות שמידי פעם אני באמת מנסה... אמא שלי פתאום "התעוררה" כולה לחוצה,מתקשרת ממכון למכון.. אני רבה איתה.. עולמי חרב עליי יותר.. היא לטובתי אבל נגדי,מרגישה שמנסה להשתלט לי על החיים.. כל כך רע לי מיום ליום ניהיה לי יותר רע ואני מנסה לעזור לעצמי ללכת לפי מה שהדיאטנית אמרה.. מנסה לצאת מהבית,עם חברים אבל לא הולך ליי אני רק מסתגרת יותר ויותר.. בונה לי עולם משל עצמי בשביל שאף אחד לא התערב לי בכלום.. אני לא יכולה לסמוך על אף אחד גם שרוצים לעזור לי.. מהפחד.. אני מוצאת את עצמי כל הזמן בתוך מחשבות ובתוך בועה משל עצמי... בוכה סתם ככה בלי להבין.. התקפי עצבים כאלה מוזרים... ואני באמת מנסה... רק היום קיבלתי המלצה שעליי לפנות לבית חולים מחלקה מיוחדת שמתמחה בהפרעות... התור גם לא מידי אצלהם כל כך מתסכל לדעת שכל כך מקשים עלייך שאתה רוצה לעזור לעצמך בדברים מינימלים ולא מצליח.. שאני הולכת לאיבוד ושוקעת יותר ויותר... יש ימים שאני אומרת הנה זהו אני מתחזקת,אני מתחילה לעזור לעצמי ואז אני שוב נופלת... אתמול חברות מהצבא "משכו"אותי שאבוא איתן לסרט,הלכתי..הן צחקו,אכלו,שתו ואני ישבתי,ניסיתי באמת שניסיתי להיות כמו תמיד.. עם נחת,שלווה,לצחוק,לדעת שבאתי בכיף לסרט עם חברות.. אבל היה לי נורא כל כך נורא כמעט בכיתי..התבודדתי..רק התפללתי שהסרט יגמר,הרגשתי רע ! אני הילה אחרת,הילה שונה,הילה שמעולם לא הכרתי.. מוזרה לעצמי...רוצה כבר להתעורר מהסיוט.. ומקווה שאגיע כבר למחלקה הזאת... אני מקוה שזאת לא טירחה שאני ככה מפילה את כל מה שכל כך יושב לי בלב.. -הילה-

 

[sunny lady]

../images/Emo24.gif מתוקה

הילה מתוקה. את בכלל לא מכבידה עלינו, בשביל זה אנחנו כאן, ואנחנו שמחים שיש לך מקום לדבר על מה שכואב לך, כי מי מבין את זה יותר טוב מאיתנו - אנשים שעברו ועוברים את זה ויודעים בדיוק על מה את מדברת. אני כל כך מבינה את התחושה שלך, הייתי באותו מקום בדיוק. מה שאת צריכה להבין זה שאת לא השתנית, את פשוט חולה. בדיוק כמו שאדם שחולה במחלה שמחלישה אותו או מונעת ממנו זמנית לעשות דברים מסוימים לא חושב שהוא השתנה אלא יודע שזה זמני ועושה הכול כדי להחלים ולחזור להיות מאושר ובריא, כך את צריכה להסתכל על עצמך, ולתת לאנשים לעזור לך. את צריכה לדעת שכל המחשבות הללו שהמחלה מחדירה לך לראש, אלה שמונעות ממך לקבל עזרה מאחרים ולראות בהם אויבים - אלה המחשבות שאסור לך להקשיב להן, אלה המחשבות שמאממללות אותך. תני לאנשים לעזור לך, לכי לטיפול. את צריכה את המחלקה להפרעות אכילה, זה חשוב מאד שתקבלי את הטיפול שם, כי ללכת לדיאטנית זה לא מספיק. ותעשי הכול כדי לא לתת למחשבות לשלוט בך - זו המחלה. אוהבת.

 

[oehhe]

מצטרף לכל מה שאומרת גברת שמשייה

את אומרת שאמא שלך לחוצה? אין ספק, זה מלחיץ. האם יש סיכוי שתפני אותה אלינו, אני מניח שאנחנו נוכל להיות לה כתובת לשאלות ותהיות רבות. כפי שנאמר כאן לפני כמה שבועות מתוך הכרות עם המחלה: יפה שעה אחת קודם, את חייבת לטפל בזה עם בעלי מקצוע, אנחנו לא יכולים להיות תחליף, גם חברותייך לא. הילה, קבלי

והמשיכי לעדכן אותנו, אנחנו כאן. oehhe

 

[rolan]

כל כך מוכר ועצוב...

הילה חמודה - אמא שלך לחוצה וזה די ברור... לגלות לך סוד?... יש לה סיבה! כשבתי חלתה לא הייתי לחוצה, הייתי בהיסטריה, חשבתי שאני הולכת תיכף לאבד אותה לעולמים חו"ח... גם אני, ממש כמו אמך, התקשרתי לכל מרפאה אפשרית, נתליתי בכל שבב תקווה שנתנו לי, ניסיתי להיעזר בכל מי שהציע עזרתו. וגם בתי, ממש כמוך, הסתגרה בעצמה ובחדרה, לא הסכימה לשתף פעולה, בכתה ללא סיבה נראית לעין ואמרה שהיא לא מבינה מדוע... הילה, סמכי על אמא, תני לה לעזור לך. עכשיו זה הזמן שנותנים יד לאמא ונותנים לה להוביל, למרות שזה נראה כאילו היא משתלטת על חייך. בבוא היום היא תתן לך ללכת, כשתרגיש שאת מסוגלת לבד בכוחותייך שלך. ממני קבלי

 

[mirit 22]

../images/Emo7.gif

אוף.. נעלמו לי המילים כל כך מוכר

 

[אופטימיות קסומה 1]

חמודה,

אני בת 21 וחצי 7 שנים עם הפרעות אכילה,אני מציעה לך להיכנס לפורום תמיכה בהפרעות אכילה,אני שם וזה ממש עוזר.תפני את אמא שלך לפה.

 

[hila3574]

אמרתי לאמא שתיכנס.. אני מקוה שתיכנס כי היא דיי לחוצה ומרגיזה אותי..בחיים לא הגעתי למצבים שאני יקח תיק וישן מחוץ לבית כי היא כזאת נודניקית<בעיני> קשה לי באמת.. בצבא כלום לא זז קיבינימט.. עד שיש תור למשהו ולקבלת טיפול זה שובר לרסיסים שאני סובלת וזקוקה לטיפול אבל כולם אדישיםםםםםםםםם! זה מעצבן! מה אני זבל?! ערב שישי,אני בבית..לא יצאתי.. אין לי חשק לאף אחד.. רע לי חרא לי עצוב לי כולם מבלים.. אני מנותקת מהעולם.. עוד מעט חג כולם מתכוננים,רצים מפה לשם,קונים בגדים,מתנות,מכינים דבריפ יפים..מצאתי את עצמי משוטטת בקניון לבדי,מסתכלת רואה עולם חי..כאילו אני בתוך בועה ומסתכלת על כולם מתוכה ומנותקת מהעולם זה קורה לי המוןן בזמן האחרון גם הזמן המועט שאני איכשהו ניפגשת עם חברות.. אני ניגעלת מעצמי.. יש לי חרדות,התקפים בלי הפסקה אף אחד בעולם ה זה לא מבין אותי איבדתי שליטהה!אני רוצה עזרה!פניתי לאן שצריך בצבא אבל כלום לא זז. גם התור למחלקה המיוחדת בתל השומר..לוקח זמן הם טוענים שהם מחלקה לא דחופה למה כולם כ"כ אדישים?אני סובלת!!!!!!! אני שונאת את כולם!את כולם!אני 5 חודשים יושבת בסופ"שים ובכללי בבית כמו מטומטמת כולם מבלים,בריאים,יש להם כוח,צוחקים ואני כמו איזו מסכנה..למה כמו?למה. . .? כמה שאני מנסה לצאת מידי פעם זה לא זה אני מרגישה ששקעתי כבר...!וקשה לי לעלות! אוי אני כל כך שונאת את כולם...!!בחיים שלי לא הייתי ככה,תמיד חייכנית..שמחה מה קורה לי אוף מה?ממתי אני ככה יותר נכון איך..זה לא הגיוני.. התקופה שאני הכי אוהבת של ראש השנה והחגים,השנה לא התקופה שאני הכי אוהבת אלא תקופת סיוט,גועל..... אני ניזכרת ומסתכלת בתמונות של לפני החצי שנה הזאת הגועלית הזאת.. תמונות מבית הספר,מסיבות,עם חברים,לפני הגיוס...איזו הילה הייתי..ואיזו הילה אני עכשיו.. נימאס לי שאנשים מדברים על זה שאני רזה ולא אוכלת..שכל הזמן כולם כ"כ "נדהמים" איך רזיתי ככה ושאני ילמד אותם... שעושים ממני חלשה כי אני באמת כזאת ולא נותנים לי להרים דברים כבדים.. ח=ר=אאאאאאאאאא אני יושבת כאן ודייייי נימאס לי מההתקפי בכי האלה,מהדיכאונות,מיזה שאני לא נהנית מכלוםםם כי אני לא מסוגלת..וכמה שאני באמת מנסה לא הולך ליי ושמים עליי פס גם בצבא.......!

 

[sunny lady]

הילה...

אני מאד מבינה אותך, זוכרת את התקופה הזאת בדיוק כפי שתיארת אותה. אני מאד שמחה שלא הייתי בצבא, אבל מכיוון שאת כבר שם, אני חושבת שאת צריכה להמשיך לנדנד להם ולהגיד להם את כל מה שאת מרגישה, כדי שהם לא יתנו לדברים להיסחב יותר מדי. זה אחד הדברים ששמעתי שמאפיינים את הצבא, אבל אל תיכנעי להם. אני כל כך שמחה שאת רוצה טיפול, שאת מודעת למצבך ורוצה לשפר אותו - זה המפתח לשנות את הדברים. ומה שהכי חשוב בהחלמה מהמחלה הזאת זה הרצון שלך והנכונות שלך להבריא - ואני רואה שהם חזקים מאד. אז עכשיו תגרמי לכל הגורמים מסביב להבין שאת רוצה עזרה ושאף אחד לא ימנע ממך אותה. הצבא יכול להיות איטי, אבל את אל תתני להם לעכבל לך את הטיפול. גם אני התאשפזתי בתל השומר, וגם לי היה תור המתנה של 3 חודשים, אבל בגלל שמצבי הנפשי היה כל כך גרוע ובגלל שרציתי מספיק לטפל בעצמי, כל יום אמא שלי הייתה מתקשרת לשם לברר אם אפשר להכניס אותי כבר, ולכן ברגע שהיה להם ביטול הם קיבלו אותי לטיפול. במקום 3 חודשים, יצא שחיכיתי 3 שבועות. ככל שאתה רוצה יותר ומוכן יותר לעשות בשביל להשיג את מה שאתה רוצה - כך הדברים יותר עובדים בשבילך. אז קחי את כל האנרגיה הזאת, את כל התסכול והכעס - והפכי אותם לאנרגיה של החלטיות שתגרום לכך שתקבלי את הטיפול ותבריאי מהמחלה הזאת כמה שיותר מהר. כעס ושנאה רק מחמירים את המחלה. הפכי אותם לכלים שלך. החליטי שאת הופכת אותם לאהבה ולכוח - האהבה והכוח שאת צריכה להקדיש לעצמך כדי להיות חזקה ולהתגבר על המחלה.