היי.

היי.

ממ. יש לי בראש משהו שקצת מסבך אותי והייתי שמחה לשמוע אם יש לכם איזה עצה, ומה אתם חושבים על זה. באוגוסט 2005 התחלתי ללכת לפסיכולוגית במטרה לטפל באו סי די. אני עדיין נפגשת איתה, פעם בשבוע.. אבל שום דבר לא משתנה. אני עדיין מלאה באובססיות וחרא כזה וגם אם אנחנו מצליחות להתגבר על משהו אחד, אז צצים דברים אחרים ואני מרגישה שזה בחיים לא יגמר :[ חוץ מזה, אני ממש עסוקה ב"חס וחלילה לא לספר לה יותר מדי"... ותמיד לפני שאני באה אליה אני מתאפרת מלא. לא יודעת. אני לא מסוגלת להיות אני בשיחות איתה. הפסיכיאטר אמר שאם אחרי 3 חודשים המצב לא ישתפר נתחיל כדורים. עברו יותר מ3 חודשים. (אגב, בתקופות ממש גרועות אני מדי פעם לוקחת קלונקס) אתם חושבים שכדאי להמשיך עם השיחות, או שזה ביזבוז זמן ועדיף כבר לעבור לכדורים? :\
 

lt17

New member
למה לא גם וגם?

אפשר להמשיך עם השיחות ובנוסף להתחיל טיפול תרופתי. בנוגע לזה שאת לא מספיק 'אמיתית' עם הפסיכולוגית, לצערי אין לי עצות, כי אני נמצא באותה בעיה... :/
 
..

הייתה לי טעות קטנה, בעיקרון מה שהתכוונתי זה אם כדאי להתחיל טיפול תרופתי בנוסף לשיחות P: אני חושבת שאם הייתי אמיתית איתה אולי בכלל לא הייתי צריכה לחשוב על האפשרות של כדורים:\
 

lt17

New member
שווה ניסיון, לדעתי

לי תרופות הצליחו לעזור, אמנם לא ב-100% אבל זה גם משהו. כדאי לנסות, אין לך מה להפסיד פה.
 
כן.

האמת ששיקרתי גם לפסיכיאטר בנוגע לדברים די חשובים. נראה לי שאם הייתי אומרת את האמת הוא היה נותן לי כדורים מייד. תודה, אני אבדוק את האפשרות הזאת של כדורים.
 
OCD

היי, את מספרת שאת הולכת לפסיכולוגית יותר מחצי שנה ואת לא מרגישה שיפור. ושגם אם את מצליחה להתגבר על משהו אחד, אז צצים דברים אחרים. באיזו דרך הפסיכולוגית עובדת איתך? בשיחות או שבמשימות ומטלות שאת צריכה לעשות? יש שתי דרכים שנחשבות יעילות מאוד לטיפול ב- OCD. דרך אחת היא באמצעות טיפול פסיכולוגי, שעובד בשיטה קוגניטיבית התנהגותית. זה סוג של טיפול שבו בונים תוכנית התנהגותית של חשיפות הדרגתיות לדברים שמפחידים אותנו. את מקבלת משימות לתרגל בבית, ולומדת כל מיני טכניקות שעוזרות לך להתגבר על החרדה. בטיפול נותנים גם כלים קוגניטיביים שקשורים לאופן החשיבה, שעוזרים למצוא את הכוח לבצע את החשיפות לדברים המפחידים. זה טיפול יעיל מאוד, והוא לרוב עוזר יותר להתגבר על OCD מאשר טיפול פסיכולוגי שמורכב משיחות בלבד, ולא כולל שום מרכיב התנהגותי של חשיפות. הטיפול שאת נמצאת בו הוא טיפול בשיחות בלבד או טיפול יותר קוגניטיבי-התנהגותי? דרך טיפול יעילה נוספת היא טיפול תרופתי. תרופות נגד חרדה יכולות להיות מאוד יעילות בטיפול ב- OCD. לפעמים קשה מאוד להצליח לעשות את החשיפות, כי הפחד חזק מידי. אם לא מצליחים ללכת נגד הפחד ולהחשף לדברים שגורמים חרדה, או שמרגישים שהחשיפות לא ממש עוזרות. זה יכול מאוד לעזור לשלב טיפול תרופתי. ואז אני חושבת שהכי יעיל זה לשלב במקביל טיפול תרופתי וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי. אני חושבת שתרופות יכולות לעזור מאוד, ואם הפסיכיאטר ממליץ, כדאי מאוד להעזר בהם. כתבת שאת לא רוצה לספר לפסיכולוגית יותר מידי. מה את חושבת שגורם לזה? זה קשור לזה שאת מפחדת שאם תספרי לה דברים, אז תצטרכי להחשף אליהם ולהתמודד איתם או שזה קשור לזה שקשה לך לתת בה אמון, או שזה אולי מסיבה אחרת בכלל?
 
..

ניסינו להיחשף לדברים המפחידים, אבל זה עבד אולי רק פעם- פעמיים. רוב הפעמים אמרתי לה "אין סיכוי." וזהו. עוד יומיים אני נפגשת איתה ואני חושבת שאני אשאל אותה מה היא חושבת על לשלב טיפול תרופתי. אני לא מספרת לה הרבה דברים כי אני מפחדת להיכנס לזה בכלל. הייתי אומרת שהיא לא הולכת בקצב שלי וחושפת אותי יותר מדי לדברים שמפחידים או מכאיבים לי, אבל יכול להיות שזה סתם נדמה לי כי הדברים האלה ממש מפחידים בשבילי. ברגע שאני מעלה משהו, היא ישר נכנסת לזה חזק כאילו שהיא לא מבינה שזה קשה. גם ככה היה לי קשה להגיד את זה, אז למה היא מציקה ככה? :\
 
חשיפות

חשיפות יכולות להיות מאוד קשות. זה קשה להכריח את עצמינו לעשות דווקא את הדברים שמפחידים אותנו. הפחד הוא כל-כך גדול, שהרבה פעמים הוא משתק אותנו, ואנחנו לא מסוגלים אפילו להאמין שיש סיכוי שנעשה את הדברים שמהם אנחנו מפחדים. את כותבת שאת לא מספרת לפסיכולוגית דברים, כי את מרגישה שאם תגידי משהו היא ישר תרצה לחשוף אותך לזה, וזה יכול להיות קשה מידי. זאת תחושה לא קלה. מצד אחד את רוצה לספר, כי את רוצה לנצח את הפחדים, ומצד שני יש פחד מלספר, בגלל שאז יהיה צריך להתמודד עם משהו נורא מפחיד, ואם רק לא היינו מספרים אז לא היה צריך להחשף לזה... אני חושבת שאת יכולה לספר לפסיכולוגית על ההרגשה הזאת שלך. על זה שאת מ]פחדת לספר דברים, ועל זה שקשה לך עם הקצה. כשהחשיפות הדרגתיות, כלומר מתחילים מדברים יותר קלים ומתקדמים לדברים שיותר קשים לך, יותר קל לשתף איתן פעולה. תבדקי עם הפסיכולוגית אם היא חושבת שאפשר להתקדם באופן יותר הדרגתי, ולעלות יותר לאט ברמת הקושי. לפעמים גם כשהולכים בצורה הדרגתית, הפחד חזק מידי, ולא מאפשר להצליח לעשות את החשיפות. אז נכנסים למצב שאי-אפשר להתקדם. במצב כזה תרופות מאוד יכולות לעזור. התרופה הופכת את החשיפות לקלות יותר, כי הדברים נראים פתאום פחות מפחידים. אני חושבת שלשלב תרופות יכול מאוד לעזור ולהגביר את היכולת לשתף פעולה עם החשיפות. נראה לי שזה רעיון טוב שתתייעצי עם הפסיכולוגית על הנושא. ולגבי החשיפות, זה באמת נורא נורא קשה למצוא את הכוח לעשות את הדברים שמפחידים אותנו. לפעמים זה יכול לעזור כשמנסים להתווכח עם המחשבות שמאחורי החרדה, ולשכנע את עצמינו שהן לא הגיוניות, שזה לא באמת מסוכן כמו שזה נראה לנו. ואז, אם אנחנו כן מצליחים לעשות את החשיפה, ולחזור עליה כמה פעמים, הפחד הולך ויורד. ושוב, התרופות יכולות לעזור להוריד את הפחד הכל-כך חזק, ולאפשר לנו לעשות את החשיפות, שממשיכות להוריד את הפחד ועוזרות לנצח את החרדה. שיהיה לך המון בהצלחה
. ותספרי איך הולך לך. חג שמח, טלי
 
תודה רבה.:]

עלתה לי עוד שאלה קטנה בראש. לפעמים אני נכנסת לסרט שיש מישהו זר בבית, ומתחילה ממש לפחד (בדרך כלל זה קורה לי בלילה) אז אני ישר אומרת לעצמי שזה לא יכול להיות ונכנסת למיטה. עכשיו, למרות שאני יודעת שזה לא נכון לפעמים הפחד יותר חזק מההיגיון ואני יכולה לשכב שעה במיטה ולהיצמד עם הגב למיטה חזק חזק שלא יבוא לי מישהו מאחורה.. זה מצב שהפחד שלי ממש חזק. אגב. זה קורה לי כבר במשך שנים. זה נחשב להתקפי חרדה? התרופות יכולות לעזור גם בקטע הזה?
 
היי

מה שאת מספרת עליו קשור לחרדה. זו מחשבה חרדתית שנכנסת לך לראש ומטרידה אותך. הטיפול הפסיכולוגי יכול לעזור גם עם זה, אם תרצי לדבר על זה עם הפסיכולוגית. לגבי תרופות, התשובה היא שתרופות יכולות לעזור לך גם עם המחשבה הזאת. התרופה היא נגד חרדה, והיא עוזרת להוריד את רמות החרדה. אז הדברים נראים מפחידים פחות, ויותר קל להתמודד איתם ולבצע את החשיפות. יש דברים שכרגע נראים לך מפחידים מידי, ואת אומרת לפסיכולוגית שאין סיכוי שתעשי חשיפה אליהם. התרופה יכולה מאוד לעזור בקטע הזה. כי היא תוריד את רמות החרדה, ואז זה לא יראה לך כל-כך נורא לעשות את החשיפות. המון בהצלחה
 
למעלה