המכתב
בס"ד זוריק שלום. אנחנו שייכים לשתי מערכות חברתיות אחרות,ולשתי מערכות עם השקפות עולם אחרות,הפמנסטיות ינסו לחבל באהבה שלנו וינסו לייצר עבורי מיגדר חדש,גברי כזה. אנחנו לעולם לא נוכל לחיות חיים משותפים, כאשר מערכת האמונות שלנו שונה כל כך ורחוקה כל כך. אני יהודיה מאמינה, הדבר שהכי חשוב לי בחיים הוא לצעוד עם האמת שלי קדימה, אך כל צורת החיים שלך היא אנטי-תזה מוחלטת אליה. החיים שלי מושתתים על תורת החיים של עם ישראל (ולא על תורת הפמניזים הליברלי שלכם), שמסבירה איך לחיות נכון, מה אמת ומה שקר, מהי ההתנהלות הנבונה וכיצד לנהוג בצמתים השונים בחיינו. התורה הזו היא אחד הדברים הנפלאים והאמיתיים בחיי, אני חיה אותה, נושמת אותה, היא ממלאה את כולי, ואני יודעת שאתה לעולם לא תבין אותה, לעולם לא תבין את דרכי. ייתכן כי תנהג בי בסלחנות, שתאפשר לי לחיות את חיי כפי שאני מבינה אותם, אבל תמיד תתייחס אל אמונותיי כאל גחמות נשיות, כאל פולקלור קדום, כאל מסורת מיושנת שגם אם תנסה ליישם - זה לא משום שאתה מאמין בה, אלא מפני שהנך מעוניין לרצות אותי. בתור חילוני לא תוכל להבין את הדבקות שחשים כאשר שרים "ידיד נפש" בסעודה שלישית, את העוצמה החודרת והרגשת אימת הדין בתפילת "כל נדרי" ביום כיפור, את מתיקותו של דף גמרא, לא תוכל להבין מהי השמחה הסוערת של חג הסוכות, ולעולם לא תזדעזע מקולו הנוקב של השופר ביום הדין,אתה תמיד תגיד לי "פראיירית... בואי נצא למועדוני לילה,בואי נעשה חילופי זוגות ,מה פתאום נישן בשתי מיטות נפרדות ביום הנידה (המחזור החודשי) שלך ואז יהיה אסור לך לגעת בי,ואת כל אלה הפמנסטיות מעודדות. הרי מהמקום שאליו אתה שייך עולם החילוניים והפמנסטיות תורת ישראל זו במה להרס האישה וחופש הפולחן מה שלא נכון בכלל,תורת ישראל מקדשת את התא המשפחתי "ומרימה" את הנשיות למרומים. בשבילך אלו סמלים פולחניים, בשבילי אלו החיים עצמם. אלו הדברים הכי אמיתיים בחיי,ולפמנסטיות החיים עצמם זה עושק הגבר וחיי הוללות ואני לא כזאת. אנחנו החרדיות מודעות לעוצמות של האהבה, "אוהו מודעות",וזה לא נחלתן הבלעדית של החילוניות, ודווקא בגלל זה אנחנו זהירים כל-כך. כל צורת השידוך מטרתה להבטיח שנוכל להכיר רק בני זוג שנוכל להרשות לעצמנו להתאהב בהם,רק בן זוג אחד לכל החיים ולא כמו שהפמנסטיות החילוניות הליברליות מנסות להחדיר לכל אישה "שכל המרבה הרי זה משובח". אנחנו מבררים את כל הדברים החשובים לפני הפגישה, את האמונה הדתית של המיועד ומטרותיו בחיים, את מידותיו ותכונותיו האישיות, וכך בפגישה עצמה - אנחנו חופשיים לתת לרגש להביע את דעתו, בלי מניעות, בלי מעצורים. אני כבר אישה נשואה עכשיו וברגע שאישה נשואה "מתאהבת" בגבר אחר נאה ואוהב כמוך שהוא אינו בעלה, זו אינה אהבה טובה,למרות שהפמנסטיות מעודדות בגידות ועבורן מוסד הנישואין זה אקט דתי שלא שייך לעולמן הליברלי. אהבה יכולה להיות דבר הרסני לפעמים. אני גם לא יודעת עד כמה באמת אפשר לקרוא לכל מה שנראה לנו כאהבה, `אהבה`. על פי רוב מדובר במשיכה. אותה אישה נשואה (אני) ש"מתאהבת" באותו גבר זר, אם הוא יעבור תאונת דרכים יתמלא צלקות ויהיה נכה, ובו זמנית יאבד את כל כספו בבורסה - מה הסיכויים שהיא תמשיך לאהוב אותו? תהיה כנה. אתה הרי יודע את התשובה. אז לאיפה נעלמה כל האהבה?... אולי היא מעולם לא הייתה שם, זוריק. אני רוצה לחיות חיי אמת יהודיים, זוריק. אני רוצה להקים בית של תורה ומצוות, אני רוצה לחנך ילדים על פי הדרך בה אני מאמינה ולא ע"פ דרך חיים פמניסטית דוחה, ואני חייבת שותף שיצעד איתי באותו המסלול, שיחזק אותי ברגעים בהם אהיה חלשה, שיתמוך בי ושיחנך את ילדינו באותה דרך. איתך זה לעולם לא יוכל לקרות.,ני לא רוצה שחס וחלילה אם אהבתינו תעלה על שירטון אז כל חייך תשמש אבן שואבת וכספומט ותשלם מזונות לילדינו (הווירטואליים) ואת כל משכורתך שעבדת עליה בעמל רב תצטרך להעביר לילדים ותישאר חסר כל כי הפמנסטיות מפחידות את כולם,חבל שאם לא תוכל לעמוד בתשלומי המזונות תיכנס לכלא וישללו לך את רישיון הנהיגה שלך ואז יהיה לך קשה לראות את הילדים. יש בינינו כימיה, אך איני יודעת עד כמה נכון לקרוא לה... אהבה. אהבה זה משהו הרבה יותר עמוק מהקשר המטורף שהיה לנו. הרבה יותר. ואת מה שיישאר מאהבה זו כבר ידאגו להרוס הפמנסטיות,ובסופו של דבר - תמיד יפרידו בינינו עבותות ברזל של חוסר הבנה. זוריק, אתה בטח כועס עלי, לא מבין. אני מדמיינת אותך מקמט את הדף בזעם, זורק לרצפה, ואחר כך מרים אותו שוב, פותח את הקמטים וקורא מחדש. אתה יודע כמה לא הייתי רוצה לכתוב לך את המכתב הזה, כמה הייתי רוצה אני לקמט אותו, לקרוע, לשרוף ולפזר את האפר על פני המים, כמה הייתי רוצה לדעת שזה שונה, ולומר לך מילים אחרות, אך המציאות אחרת. אני כותבת את המכתב כי אני יודעת עד כמה יהיה לי קשה לעמוד מולך ולומר לך זאת. לעמוד מולך, מול עינך הגדולות והמבט התמה, הלא מבין. יש בך כל כך הרבה תום לפעמים, כל כך הרבה רוך שאינני יכולה לו. רק כאן, ממקום מושבי בסלון, מול ארון ספרים שמכיל את כל אוצר המחשבה היהודית ולא מול "תורת האבולוציה" , רק כאן אני מסוגלת לומר לך זאת, לומר שאין עתיד, ולומר לך שכן, אני שלמה עם ההחלטה כי אני רואה מהי תמורתה. בבקשה... אנא ממך,תאמר לי שאתה מבין. ממני, הכותבת אליך ממרחק נגיעה כמעט. רוחל`ה המתייסרת
