אתמול
סיפרתי לחברה על המאמר הזה. ואמרתי לה שמצאתי בעצמי קצת מכל אחד (מה שלא מפתיע), אבל הכי הכי התחברתי אל התם. זה שנמצא בבועה, ללא מחוייבות, בועה ילדית כזו, בלי אחריות. המצב כבר מזמן לא כזה קריקטורי, אבל עוד יש על מה לעבוד. לגבי המילים - תיארתי כבר בפורום אחר (מעניין איזה
) את הגילוי שלי לגבי מילים והחשיבות שלהן. קראתי מאמר שבו כתבו שסטטיסטית אנחנו מקבלים ביקורת בילדות נניח בתדירות של 10 פעמים ביום - וכשאנחנו גדלים, אנחנו אומרים את הביקורת (ביקורת לא בונה, אני מתכוונת) לעצמנו בתדירות של 600 פעמים ביום. 600!! ואז מה שקורה הוא שאנחנו ממש מזינים את עצמנו מביקורת שלילית. כשקראתי את זה התפוצצתי - הרגשתי שזה נכתב עבורי. אז התחלתי לשנות. התקופה הייתה מאד רעה, אז הכלל שקבעתי היה שאחרי כל משהו שלילי שאני אומרת לעצמי, אני חייבת לכתוב/להגיד משהו חיובי. וזה עבד! זה התחיל לצמצם את הרוע וגיליתי שיש גם דברים טובים. משם הדרך לחשיבה חיובית כוללת כבר לא הייתה קשה. אגב, כתופעת לוואי, הצטמצמה לי הציניות
התקלקלתי
מעניין אם זה יתרון או חיסרון...