nati6589884
New member
הילדה שהייתי.
הערה: הקטע הזה לא שלי, אלא של חברה טובה שאני מכיר כמה שנים. אני יכול לומר שכנראה הסיפור הוא ביוגרפי. אבל אני לא בטוח. אבל החלטתי לפרסם אותו,היא פרסמה אותו כבר בפורום אחר. והיא נתנה לי אותו. אז אין שום בעיה. פשוט היא לא כותבת בתפוז. כתבה פעם. אבל יש לה בעיה של מחסור בזמן, התוכן קשה, אותי זה צמרר בצור אדם שעבר התעללות מינית בעצמו. הכתיבה שלה בכלל מצמררת אותי. מתעסקת הרבה באהבה אסורה, אונס, והתעללות. תכנים לא קלים. אז אני מזהיר מראש.
הנה:
זה היה לא מזמן ילדה אני הייתי. לא מקושטת הייתי בכלל לא. הייתי הילדה שהוא אהב. זו שאהב יותר מכל היא קורא לי " עטרת ראשי " דבש צופים" הוא הביט בי בעין כחולה אחת לתוך הגוף הצנום שלי. התבונן היטיב בכל חלק ולו הקטן ביותר, ולי כן היה שער שחור הוא היה - מביט בעניו שכמו שמענישות אותי כך הם אז אהבו אותי. והייתי ילדה זה תמיד שמח ילדות נכון?: משחקים או צוהלים.בני ילדים הילדים משחקים עם רובי מים משפרצים מסתובבים במעגלים,משחקים מחבואים ,תופסת. אז אותי תפסת נכון?: כמו שהורה ירה את המים על פרצוף ילד נחמד: בי פגע מים מעת שונים. אולי סמכים יותר? אולי קצת מלוחים?: ובתופסת שיחקתי השכם וערב הוא הביט עלי מדלגת כמו קוף בתוך כלוב, מחכה לזריקת הבננה והייתי מחכה לקבל רק טעימה מהפרי המתוק , והייתי ילדה והייתי איתי. את זוכר שאמרת לי " לבשי השמלה זה כה נהדר את כמו הנסיכה סנונית שלי".
ואני כציפור לא ברחתי מעולם. יש הציפורים שלמרחק הם מגעים שבורחים מה התהו מסתלקים עם רדת החשיכה. אבל השחר הפציע ומי כמולי? זה הוא זה שהיה לי כמאהב, שהיה לי כמו חבר ולי היה כמי שאותי על עולם הביא. לא אכביר במילים לעולם לא דברתי הרבה. ילדה הייתי רבות הילדות שמעריצות את אביהם גם אני אהבתי את:גופו החסון, את עיני העורב הקשיחות המביטות לי בגוף . את לבושו הענוג, מכנס שחור , חולצה מכופתרת ועניבה שחורה, ועל ראשך אבא הכובע הזה שקנית לא מזמן. תמיד הייתה לך הופעה משגעת ,דיבור נקי, מצחצח ,גבר כמו בסרטים "גיימס בונד" והיית אבא שלי. ואני הייתי נסיכה קטנה בתוך הבית מתרוצצת ליד רגליך מחכה שתנשק אותי אבל לא שם? טוב לא שם כי אני אוהב אותך כל כך אהבה ללא מצרים אבל אבא באמת ילדה אני לך ובי חשקת? אך אין מילה אחד שהוצאתי מפי. בובה על חוטים מסתובבת כמו בלרינה יודעת לפזז ולרקוד, והיו זמנים שבלילה הקר הוא היה
נשכב לידי, קורא לי סיפור על נסיך ונסיכה. וזה הזכיר לי את הבלרניה, כה משחקת ועליזה אבל מבטים בה מכל עבר מכל גבול, לבושה לבן אבל גם אני לבנה כולי מכף רגל עד ראש. הוא המשיך לקורא בעונג והתחיל לומר לי את פרי אהבתו " ילדתי כמה יפה את גדלת כה נהדרת אני רואה בך את אמך אנא התקרבי עלי עוד מעט". ואני כלבה, כזונת רחוב כזאתי שרוצה לברוח אבל מקבלת ביד את הזדמנות להעלם.ומה עשיתי? ומי הוא היה חברים? אהובי?מאהבי?: אהבתי אבי, התקרבתי, הוא לאט לאט התחיל לטפני בידיו הרכות התחיל לעסות את גופי ולא אשקר זה לי היה גם נעים, הוא התחיל לחפש נקודה של אור זו שתוביל אל הפגז הגדול אל הירה שכה חיכה, הוא הוריד את חולצתו וישב ואמר בקול רגוע וענוג" געי בי נערתי כי תהיה לאישה לא לפחד מהוא שמולך כי אהבה אנו עושים" ופחדתי לבוא ופחדתי לגעת, וזה הוא סיפור שאת סיפרו אני אקטע כי את אשר ספרתי עד כה זה די ויותר.
והייתי הולכת לאחר כל מפגש עם הוא שאת שמו לא אמר לא מפחד ממנו אלה מבושה מעצמי, כי זונה הייתי והלכתי שבי אחריו כטיפשה, לא התלוננתי ולא אמרתי ולו מילה רק פללתי בליבי כל יום כל שעה שאבי " יאהבני כבת לאביה" ועברו השנים וכובע אדום אין על ראשי, ושמלה שחורה על גופי.
ושערותי שחרות כמו מאז, וילדה אני לא,וגם אבי כבר לא בא לבקר, ובכיתי הרבה שעזבני מהר, וצער לי המון הליכתו. אבל שמחתי בלב כי אבי הוא היה הסמל הוא היה החוטא, הוא היה הפושע חסר המעצורים הנבל הזה שאונס ילדות. בלי הפסקה מושך לך בשער, מקמט את גופך, חודר לך לגוף לאט לאט ואת מפתלת ו ילדה נהדרת: קולך צורם ואיך לא? והוא לא מפסיק לעולם הוא לא הפסיק לא משנה כמה צעקתי לא משנה שבקשתי לאט, מהר הוא אהב ,עם עיני העורב בשרי הוא התבונן. עם הכסף הרב קנה לי בובות שאיתם אותי יענג. ולעולם לא שנאתי את אבי לי היה כל העולם, ואני כבר כשני עשורים לחיי. ואבי נעלם שט לו בסירה אולי טס לארץ רחוקה, לא מריחה את פיו מלא הצחינה מהשתייה החריפה, לא
מרגישה את המכות על גופי. לא מרגישה אותך בתוכי אבא למה? עזבת?היה לי אבא והיום יש נערה, היא גדלה תפסה ראש, ועזבה היא כבר לא מסתובבת עם גברים זקנים, כאלו שרוצים לזיין נערות צעירות כל הזמן. היא הכירה בחור צעיר כן צעיר הייתם מאמנים? הוא לא מכה אותה והם שוכבים אבל מתוך תשוקה ואהבה כה רבה, והאם זיכרון שבמוח נקבר? יעלם, האם שנאה ,כעסה את אביה בלב? מה אומר לכם חברי: מי שלא קיבל לא יודע דבר. כי אחרי הכל הוא אבא ואני ביתו. לא משנה הנסיבות או שהיה שמוק נורא ,חזיר, ובהמה זהו סיפורי שלי, כתוב קצר ופשוט ,ללא ניסיונות לתחכם, זו לא סיפור וזו הוא לא שיר וזה גם לא אמת לאמיתה ולו הייתה? לכם לא הייתי
מספרת . ואבי מה איתו?: בטח תפס לו צעירה אחרת להוטת הוא אהב אותן צעירות כמה שיותר. צער לי עליך הבאה בתור, תדעי גם בתור אחד שקבילה כבר חשק ונזכרת הוא היה גרוע מאוד. אבל הוא אבא אז אולי זה מותר. אז זה המסר לך הבאה בתור.
הערה: הקטע הזה לא שלי, אלא של חברה טובה שאני מכיר כמה שנים. אני יכול לומר שכנראה הסיפור הוא ביוגרפי. אבל אני לא בטוח. אבל החלטתי לפרסם אותו,היא פרסמה אותו כבר בפורום אחר. והיא נתנה לי אותו. אז אין שום בעיה. פשוט היא לא כותבת בתפוז. כתבה פעם. אבל יש לה בעיה של מחסור בזמן, התוכן קשה, אותי זה צמרר בצור אדם שעבר התעללות מינית בעצמו. הכתיבה שלה בכלל מצמררת אותי. מתעסקת הרבה באהבה אסורה, אונס, והתעללות. תכנים לא קלים. אז אני מזהיר מראש.
הנה:
זה היה לא מזמן ילדה אני הייתי. לא מקושטת הייתי בכלל לא. הייתי הילדה שהוא אהב. זו שאהב יותר מכל היא קורא לי " עטרת ראשי " דבש צופים" הוא הביט בי בעין כחולה אחת לתוך הגוף הצנום שלי. התבונן היטיב בכל חלק ולו הקטן ביותר, ולי כן היה שער שחור הוא היה - מביט בעניו שכמו שמענישות אותי כך הם אז אהבו אותי. והייתי ילדה זה תמיד שמח ילדות נכון?: משחקים או צוהלים.בני ילדים הילדים משחקים עם רובי מים משפרצים מסתובבים במעגלים,משחקים מחבואים ,תופסת. אז אותי תפסת נכון?: כמו שהורה ירה את המים על פרצוף ילד נחמד: בי פגע מים מעת שונים. אולי סמכים יותר? אולי קצת מלוחים?: ובתופסת שיחקתי השכם וערב הוא הביט עלי מדלגת כמו קוף בתוך כלוב, מחכה לזריקת הבננה והייתי מחכה לקבל רק טעימה מהפרי המתוק , והייתי ילדה והייתי איתי. את זוכר שאמרת לי " לבשי השמלה זה כה נהדר את כמו הנסיכה סנונית שלי".
ואני כציפור לא ברחתי מעולם. יש הציפורים שלמרחק הם מגעים שבורחים מה התהו מסתלקים עם רדת החשיכה. אבל השחר הפציע ומי כמולי? זה הוא זה שהיה לי כמאהב, שהיה לי כמו חבר ולי היה כמי שאותי על עולם הביא. לא אכביר במילים לעולם לא דברתי הרבה. ילדה הייתי רבות הילדות שמעריצות את אביהם גם אני אהבתי את:גופו החסון, את עיני העורב הקשיחות המביטות לי בגוף . את לבושו הענוג, מכנס שחור , חולצה מכופתרת ועניבה שחורה, ועל ראשך אבא הכובע הזה שקנית לא מזמן. תמיד הייתה לך הופעה משגעת ,דיבור נקי, מצחצח ,גבר כמו בסרטים "גיימס בונד" והיית אבא שלי. ואני הייתי נסיכה קטנה בתוך הבית מתרוצצת ליד רגליך מחכה שתנשק אותי אבל לא שם? טוב לא שם כי אני אוהב אותך כל כך אהבה ללא מצרים אבל אבא באמת ילדה אני לך ובי חשקת? אך אין מילה אחד שהוצאתי מפי. בובה על חוטים מסתובבת כמו בלרינה יודעת לפזז ולרקוד, והיו זמנים שבלילה הקר הוא היה
נשכב לידי, קורא לי סיפור על נסיך ונסיכה. וזה הזכיר לי את הבלרניה, כה משחקת ועליזה אבל מבטים בה מכל עבר מכל גבול, לבושה לבן אבל גם אני לבנה כולי מכף רגל עד ראש. הוא המשיך לקורא בעונג והתחיל לומר לי את פרי אהבתו " ילדתי כמה יפה את גדלת כה נהדרת אני רואה בך את אמך אנא התקרבי עלי עוד מעט". ואני כלבה, כזונת רחוב כזאתי שרוצה לברוח אבל מקבלת ביד את הזדמנות להעלם.ומה עשיתי? ומי הוא היה חברים? אהובי?מאהבי?: אהבתי אבי, התקרבתי, הוא לאט לאט התחיל לטפני בידיו הרכות התחיל לעסות את גופי ולא אשקר זה לי היה גם נעים, הוא התחיל לחפש נקודה של אור זו שתוביל אל הפגז הגדול אל הירה שכה חיכה, הוא הוריד את חולצתו וישב ואמר בקול רגוע וענוג" געי בי נערתי כי תהיה לאישה לא לפחד מהוא שמולך כי אהבה אנו עושים" ופחדתי לבוא ופחדתי לגעת, וזה הוא סיפור שאת סיפרו אני אקטע כי את אשר ספרתי עד כה זה די ויותר.
והייתי הולכת לאחר כל מפגש עם הוא שאת שמו לא אמר לא מפחד ממנו אלה מבושה מעצמי, כי זונה הייתי והלכתי שבי אחריו כטיפשה, לא התלוננתי ולא אמרתי ולו מילה רק פללתי בליבי כל יום כל שעה שאבי " יאהבני כבת לאביה" ועברו השנים וכובע אדום אין על ראשי, ושמלה שחורה על גופי.
ושערותי שחרות כמו מאז, וילדה אני לא,וגם אבי כבר לא בא לבקר, ובכיתי הרבה שעזבני מהר, וצער לי המון הליכתו. אבל שמחתי בלב כי אבי הוא היה הסמל הוא היה החוטא, הוא היה הפושע חסר המעצורים הנבל הזה שאונס ילדות. בלי הפסקה מושך לך בשער, מקמט את גופך, חודר לך לגוף לאט לאט ואת מפתלת ו ילדה נהדרת: קולך צורם ואיך לא? והוא לא מפסיק לעולם הוא לא הפסיק לא משנה כמה צעקתי לא משנה שבקשתי לאט, מהר הוא אהב ,עם עיני העורב בשרי הוא התבונן. עם הכסף הרב קנה לי בובות שאיתם אותי יענג. ולעולם לא שנאתי את אבי לי היה כל העולם, ואני כבר כשני עשורים לחיי. ואבי נעלם שט לו בסירה אולי טס לארץ רחוקה, לא מריחה את פיו מלא הצחינה מהשתייה החריפה, לא
מרגישה את המכות על גופי. לא מרגישה אותך בתוכי אבא למה? עזבת?היה לי אבא והיום יש נערה, היא גדלה תפסה ראש, ועזבה היא כבר לא מסתובבת עם גברים זקנים, כאלו שרוצים לזיין נערות צעירות כל הזמן. היא הכירה בחור צעיר כן צעיר הייתם מאמנים? הוא לא מכה אותה והם שוכבים אבל מתוך תשוקה ואהבה כה רבה, והאם זיכרון שבמוח נקבר? יעלם, האם שנאה ,כעסה את אביה בלב? מה אומר לכם חברי: מי שלא קיבל לא יודע דבר. כי אחרי הכל הוא אבא ואני ביתו. לא משנה הנסיבות או שהיה שמוק נורא ,חזיר, ובהמה זהו סיפורי שלי, כתוב קצר ופשוט ,ללא ניסיונות לתחכם, זו לא סיפור וזו הוא לא שיר וזה גם לא אמת לאמיתה ולו הייתה? לכם לא הייתי
מספרת . ואבי מה איתו?: בטח תפס לו צעירה אחרת להוטת הוא אהב אותן צעירות כמה שיותר. צער לי עליך הבאה בתור, תדעי גם בתור אחד שקבילה כבר חשק ונזכרת הוא היה גרוע מאוד. אבל הוא אבא אז אולי זה מותר. אז זה המסר לך הבאה בתור.
