אחרי צפייה שנייה
סרט יפה עדיין.
אבל חייב לציין שדי עצבן אותי שאחת הבנות אמרה לאימא המאמצת שלה שהיא לא הצילה אותה, ושאם היא הייתה גדלה בעוני של ברזיל היא הייתה הרבה יותר מאושרת.
זה קשקוש מוחלט. זה מיתוס מוזר שקיים בעולם ה"ראשון", לדעתי יש בו משהו סופר מתנשא ויהיר שמסתכל מלמעלה על "העניים המסכנים" ואומר "תראו איזה חמודים הברזילאים/אפריקאים/הודים האלה רוקדים להם סמבה כל היום (או כל דבר מחול אחר באפריקה או אסיה) אין להם שום דבר בחיים, אבל הם שמחים מזה- טוב להם בחיים, טוב להם לחיות בבקתה בלי מים וחשמל ולרוקד להם כל היום סמבה ולשחק כדורגל" (היא לא אמרה את זה, אבל אני אומר מה לדעתי משתמע מדבריה) .
זה ראייה מאוד מתנשאת ורדודה, למה היא חושבת שהייתה דיקטטורה צבאית 21 שנה ? שהיה משטר פשיסטי 15 שנה ? בגלל הקומוניזם, השלטון פחד פחד מוות מהמרקסיסטים שהבטיחו לעם רווחה, חינוך, ביטול העוני והסבל, פתרון לרעב ולניצול הקומוניסטים קסמו להרבה מהעם הפשוט כי הוא הבטיח להם לצאת מהעוני , לברזילאים העניים לא באמת טוב בחיים , נכון שהם בהחלט לא מסכנים והם כן מוצאים את הדרכים להתגבר על הסבל שלהם, אבל זה קשקוש להגיד שטוב להם, או שבגלל שהם אין להם כלום הם מעריכים יותר, אף ברזילאי מהמעמדות הנמוכים לא אמר לי שהוא מעריך את זה שיש לו אוכל ומים ואיזה מזל כי אחרת הוא לא היה מעריך את זה שיורד לו מים בברז, להפך, הם מקנאים מאוד באלה שיש להם (מאוד!) והם כועסים על הממשלה. בצדק.
הדבר זהה בשאר העולם השלישי למה צ'אבס שלט עד לא מזמן ביד רמה בוונצואלה ? למה היו כל כך הרבה דיקטטורות באפריקה? מה היה בויאטנם ? למה דווקא בגרמניה של שנות השלושים היטלר עלה לשלטון ? סתם במקרה ? או שלגרמנים אחרי המלחמה היה טוב להיות עניים ?
שהסתובבתי בסאו לואיס, והייה את בומבה-מאו-בוי, ראיתי הרבה שמחה, כן, הרגשתי את החג, את הריקודים ואת העליזות, אבל הרבה מאוד פעמים הרגשתי שאני לא מצליח להרגיש שום שמחה, הרבה פעמים שהייתי שם הרגשתי ממש אווירה מדכאת ורעה, ושוב, לא בגלל שריחמתי עליהם או משהו, פשוט כי באמת נסתי להרגיש שמחה ולא הצלחתי הכול היה נראה לי מדכא.
בעלוני התיירות תמיד מדברים על השמחה הברזילאית, שהייתי בסאו לואיס הרגשתי בעיקר עוני, דלות (חומרית) עליבות ועצב.
מה דעתכם ?
