הבנות מסרבות להגיע לבית האב ואשתו
הי שלום לך,
אין ספק שהמצב מורכב.
באותה מידה ברור שאת ובעלך עושים עבודה נהדרת עם הבנות ובכלל.
אני מבינה את הקושי ואת התסכול.
אני פוגשת כל כך הרבה זוגות בפרק ב', מלווה אותם בתהליכי אימון ובסדנאות, ואני חייבת לומר שפעמים רבות מערכות יחסים שהיו קרובות וטובות משתנות. אני נתקלת בהרבה מצבים בהם אחרי תקופה, אפילו של כמה שנים טובות, הילדים משנים את גישתם, ומתרחקים באופן לא ברור.
לפעמים משום שהגרוש/ה "מרעילים", לפעמים כי הם עוברים עם עצמם תהליכים של התבגרות, ולפעמים מתוך רצון לעמוד לצד האם או האב שנשארו לבד.
מטבעם של החיים הנסיבות משתנות, הילדים משתנים וגם אנחנו.
עכשיו השאלה באמת מה עושים עם זה?
מקבלים את הילדות כמו שהן.
לכעוס עליהן ,להתאכזב מהן, לריב איתן, ולגרום להן לייסורי מצפון לא ישרת אף אחד. לעומת זאת לשוחח איתן, ולהבין מה באמת מפריע להם (לא ססמאות), לשתף אותן בכאב הפרטי של האב (והוא צריך לעשות כן) על כך שהן לא מגיעות, ולהתייעץ איתן יחד מה אפשר לעשות אחרת, זה הפתרון.
בשום מקרה כהורים אנחנו לא מוותרים על הילדים שלנו.
המסר של בעלך צריך להמשיך להיות: זה הבית שלכם, יש לכן מקום פה, זה לעולם לא ישתנה, אתן יכולות לבוא מתי שאתן רוצות, להביא חברים, זה הבית שלכן תמיד ללא קשר לבחירתכן כרגע.
נשמע לי שהבנות חוות מצוקה - אולי אמא שמרעילה, אולי הקושי לראות את אמא "לא מסתדרת" ואת אבא כן. אפילו הגיוני שיקחו, לא במודע אפילו, את צד האם.
הדבר האחרון שאנחנו רוצים זה להקשות עליהן רגשית יותר.
ולכן, הן צריכות להרגיש שהכל בסדר. לא כועסים עליהן, כן מתגעגעים אליהן.
כן להמשיך להגיד להן כל הזמן שתשמחו אם הן תבואנה, וגם אם הן מסרבות להמשיך להציע שוב ושוב להגיע.
אם הן מבקשות עזרה - לעזור, אם הן רוצות רק להפגש איתו במקומות "כיפיים" כמו סרט, בית קפה - מצויין.
הם רק ילדים, אנחנו המבוגרים האחראים, הם יכולים ליפול , לקום, ללכת לחזור, לנו את את הפריבילגיה - אנחנו שם בשבילם בכל מצב.
כן היית מתייעצת איתם מה לדעתן אפשר לעשות אחרת, איך לדעתן אפשר לעשות שיהיה להן שוב טוב להגיע, מה הן מציעות.
ולגבי הגרושה, היא לא מעניינת, משום שאין לכם כל יכולת להשפיע עליה.
יכול להיות שהיא לא מחנכת לכבוד, אתם תראו דוגמא לאיך כן מתנהגים בכבוד - כי ככה אתם מאמינים.
יהיה בסדר!
קשר שהיה טוב בין אב לבנות לא יעלם, אולי רק ישתנה, וישתנה שוב חזרה. סבלנות.
אל דאגה, אם יתמיד בפגישות איתן ולא משנה איפה, בתשומת לב, באהבה, בעזרה, בחיוך, בתמיכה, בלהמשיך להגיד להן שהן רצויות ולא משנה מה, ובהתעניינות בהן גם אם הן לא עונות - הכל יסתדר.
את תתמכי בו, תשלחי להן ברכות מזל טוב והצלחה לשנה החדשה, ותהיי מקום חם ואוהב אליו תמיד יוכלו להגיע.
בעלך כדאי שימשיך ל"חזר" אחריהן .אין בכך השפלה, והן גם לא "יטפסו עליו וינצלו זאת" (כמו שהרבה הורים חושבים).
זו פשוט טבעה של הורות - סובלנות, הכלה וקבלה בכל מצב.
אתם העוגן בשבילן.
גלית הלר.
