הילדים מתחתנים

[סיגלרז]

הילדים מתחתנים

שלום לנשות הפורום, אני חדשה כאן ומקווה להשתלב במהרה.
אני רווקה, גידלתי לבד 2 ילדים, בתעודות הלידה שלהם לא רשום אב.
בתי בת ה 22 עומדת להתחתן עם הרבנות בעוד כמה חודשים, מבחירה. כלפי חוץ אני בסדר עם זה, מקבלת את הבחירה שלהם ושמחה בשמחתם, אבל בפנים אני בבלגנים. קשה לי רגשית עם הבחירה ברבנות.
אני מחפשת לשוחח עם אמהות לילדים מבוגרים שאין להם אב רשום. אני רוצה לדבר עם מישהי שנמצאת בשלב הזה בחיים של ילדים שמתחתנים/התחתנו במסגרת ההלכה. יש כאן כאלה?
תודה

 

[אמאנחל]

לא ידוע לי

על משתתפות בפורום שיש להן ילדים בגיל נישואין.
&nbsp
בתך אשה בוגרת. את יכולה לשוחח איתה ולהביע את דעתך, בסוף ההחלטה היא שלה.
&nbsp
מעניין יהיה לשמוע ממך מה הרבנות תבקש ממנה בענייני מסמכים לקראת הנישואין.
כמו כן אני סקרנית לדעת אם היא עשתה בדיקות גנטיות לבדיקת חוסר התאמה לחתן המיועד. או שזהות האב ידועה לך וכך את יודעת שאינם אחים גנטיים.
&nbsp
מובן שאלה שאלות אישיות. אני אבין אם תבחרי לא לענות.
&nbsp
שיהיה המון בהצלחה לזוג המיועד, ולך!!!

 

[mo234]

הילדים שלי עדיין קטנים, אבל שאלה

וסליחה אם היא אולי אישית עבורך,
אבל, מה אכפת לך שהיא מתחתנת ברבנות?
בזמנו הוצאתי לילדים אישור ברבנות שהם נולדו לי(אם יהודיה) והאב לא ידוע (אבל התרומה היא של גוי) והם כשרים להתחתן כדת משה וישראל.
היה לי חשוב שזה יוסדר ויחכה להם.
אני חושבת שחשוב לשמור על ציביון יהודי של מדינת ישראל, בכל זאת זו מדינה שהוקמה כדי לשמש בית לעם היהודי. והרבנות מבטאת את ההלכה היהודית.

בכל מקרה הרבה מזל טוב אושר והצלחה לזוג הצעיר ולך

 

[סיגלרז]

הילדים מתחתנים

איכפת לי, כי הממסד הדתי משפיל נשים וממציא הלכות שכל תכליתן לגרום פילוג ולזרוע שנאה. איכפת לי כי אני ראשת משפחה ופירנסתי את ילדי לבדי, ובכל זאת בעיני הרבנות אני אפילו לא ראויה להעיד במשפט או לעמוד ליד הבן שלי כשהוא עולה לתורה בבר-המצווה שלו. איכפת לי כי טקס הנישואין הרבנותי הוא טקס לא שוויוני שמתייחס לכלה כאל סחורה. והסחורה הזו היא הבת שלי. אמנם המדינה שלנו הוקמה כבית לעם היהודי, אבל לא מדינת הלכה.

 

[אמאנחל]

מסכימה לגמרי, שלא לדבר על דיני הגירושין

ועל הרעיון של פסולי חיתון, ממזרים, שתוקים ועוד ועוד.

 

[ג ם משתתפת]

אני חושבת ש"בלגנים" זה כבר מצב קיצוני

לאורך החיים של הבנות (הקטנות יחסית) שלי הן בחרו בחירות שונות שלא לפי טעמי ודרכי. לפעמים קשה לי יותר, לפעמים אני מתערבת או מנסה לנווט, כמו למשל לא לחגוג בת מצווש גרנדיוזי, אבל אני מותירה הרבה חופש בחירה לילדות, גם בדברים שקשה לי.
אני כל הזמן מזכירה לעצמי כמה חשוב היה לי לבחור בעצמי, וגם מנסה לאזן את הצורך המובהק שלי בשליטה (לא במקרה סירבתי לחלוק בילדים שלי) ולעודד לחשיבה עצמאית.
פסיכולוגיה בגרוש: אם ההחלטה הזוגית להתחתן ברבנות מביאה אותך לידי בלגנים (ואת צריכה לזכור שיש גם צד שני והורים של הצד השני, ואולי זה המקרה הברור הראשון שפתאום את מתמודדת עם דבר כזה), החתונה הזאת יושבת לך על משהו נוסף על סלידה מהרבנות.

 

[סיגלרז]

הילדים מתחתנים

כתבתי תגובה ארוכה והיא נעלמה לי.

נראה לי שאני לא מעלה את זה במקום הנכון.
אנסה למצוא אותה ולהעלות כאן בשירשור

 

[סיגלרז]

הילדים מתחתנים

הנה מצאתי:
נקודה מעניינת. באמת חשבתי באיזשהו שלב שיתכן שאני סתם קונטרול פריקית והתכוננתי להתבאס על עצמי. אבל זה לא המצב. מאז שהילדים בגרו, הם לעיתים בוחרים בחירות שמאתגרות אותי. בני וזוגתו, למשל, בחרו לעבור לברלין. זה מבאס אותי ברמה האישית אבל אני שמחה שהם הולכים עם החלומות שלהם. כאן זה לא המצב. אמנם יש לסלידה שלי מהרבנות היבט אישי (הרבנות מטילה דופי בי ובילדים שלי), אבל אין כאן אלמנט של רצון שלי לשליטה על הבחירה של הילדים. כנראה המילה "בלגנים" מתפרשת אצלך אחרת מאצלי. אולי בחרתי מילה חריפה מדי.

 

[ג ם משתתפת]

באמת דיאלוג מעניין

את נותנת לי קדימון על העתיד.
אישית הייתי משחררת כאן, למרות שאני שותפה לחלוטין לדעתך על הרבנות. ביתך בוחרת משיקולים שונים, שחלקם אולי קשור לבן זוגה ולמשפחתו, ללכת עם הזרם. היא לא בוחרת בצעד חריג.
אני חושבת שחוסר שביעות רצון מצידך או רצון להתערב בטקס, שהוא לגמרי שלה ושל בן זוגה, יתפרש לא טוב. תני לה להתמודד עם הבחירה שלה, ותתרכזי בדברים הטובים והמשמחים. אני כל כך סולדת מטקסים, שאני לא מאמינה שאתן לטקס, גם אם הוא לא נעשה לפי רוחי, להאפיל על העיקר (כל עוד הוא לא מחייב אותי לעשות אישית דברים שהם כנגד אמונתי).

 

[סיגלרז]

מסכימה איתך

אני מתנהלת בעניין הזה בשני ערוצים מקבילים: אחד מול בתי ובן-זוגה, והשני ביני לבין עצמי (כולל כמה חברות שלי+הפורום הזה). אחרי שוידאתי שהזוג הצעיר יודע שיש אלטרנטיבות לנישואין כדת משה וכו', והתברר שהם רוצים רבנות כי הם רוצים להיות "כמו כולם", אני משתפת פעולה נלהבת ותומכת ושמחה בשמחתם. אני גם אעמוד מתחת לחופה כמו גדולה ואבלע את הצפרדע (אפילו שזה לא כשר). ביני לביני קשה לי עם זה, אבל זו לגמרי לא בעיה שלהם והם לא חשופים לזה. אני נעזרת בפורום הזה גם כדי לאוורר את רגשותי וגם בתקווה לשמוע אמהות אחרות שעברו חוויה דומה. צרת רבות...