הילד בן שלושים

[יעלעל]

הילד בן שלושים

עדין על הספה בבית הוריו?

עד איזה גיל נראה לכם סביר שהילד יגור בבית?

האם בכל מצב ובכל תעסוקה שלו? יש מצבים בהם אנחנו מאפשרים יותר בקלות השארות של ילד בבית? למשל, כשהוא סטודנט?

 

[riki23]

אני חושבת

שזה מאוד אישי, תלוי במערכת יחסים בין ילד להוריו, כמה מקום יש בבית ועוד. אני גרה עם הורים עד גיל 30,] למרות שמגיל 20 אני עובדת במשרה מלאה, יש לי חברה בת 48, עדיין גרה עם אמא שלה, בבית פרטי גדול, מאוד מבוססת כלכלית. כל מקרה לגופו.

 

[יעלעל]

ברור שתלוי במערכת היחסים

כתבת שאת עובדת, האם זה אומר שאת משתתפת בהוצאות הבית?

 

[riki23]

ברור

כשגרתי עם ההורים, השתתפתי בהוצאות הבית, היום אני כבר לר גרה איתם.

 

[adif11]

נראה לי שסטטטוס "סטודנט" יותר קל לעיכול

להורים שילד באמצע שנות העשרים שלו (ומעלה) עדיין גר אצלהם.
הגדול שלי בי"א אז עדיין קשה לי לדמיין אותו עוזב את הבית אבל נראה לי שהחל מגיל מסוים , אם לא יביע רצון לעבור למגורים משלו , זה יראה לי מוזר ומלחץ.
לא כי מפריע לי שהוא גר איתנו אלא כי נראה יותר טבעי , נניח בגיל 25,26 , להעדיף לגור עם חברה או עם שותפים בדירה משלך.

 

[riki23]

לא תמיד

בגיל 25-26 יש חברה, וגם לא לכולם מתאים לגור עם שותפים.

 

[annat770]

נראה לי סביר עד סיום התואר הראשון

רק במקרה שמדובר בסטודנט/ית שהתחילו ללמוד זמן קצר אחרי השחרור מצה"ל
הלימודים בתואר הראשון מאוד אינטנסיביים וכמעט אי אפשר לעבוד, בטח שלא להרוויח משכורת שתאפשר לגור בשכירות
יש לי בבית סטודנטית בת 22 עם חבר סטודנט באותו גיל ואין סיכוי שיצליחו לממן דירה שכורה בשלב זה

 

[Optimistic Girl]

אני בתור הבת של...

אומרת שהכי טוב זה עד גיל של אחרי הצבא.
שישכחו מטיול בהודו/דרום אמריקה ותכסף יחסכו למעבר הדירה.

אם סטודנט גם אפשר לאפשר לו לגור אבל עם גבולות של "רק עד תואר ראשון",
ואחכ שיתחיל להיות עצמאי.

 

[אחותו של שקספיר]

סטודנט נצחי?

אני חושבת שההחלטה תלויה בכל כך הרבה גורמים, החל מגודל יחידת המגורים, הפרטיות (של הצאצא ושל ההורים)

היכולת הכלכלית (שלו ושלהם)

התעסוקה שלו, מה "משרת" המגורים בבית ההורים (חסכון? נוחות? בטלנות? אי התמודדות? )

לא חושבת שיש "סבירות גיל" כי נתון מאד גמיש בהתאם למבנה המשפחה, יכולת ,מרחב וכל יתר הנתונים.

ויחד עם זאת אם אחד מילדיי היה בן 30 ומתגורר בבית--הייתי מרגישה משונה ,אני חושבת.

 

[talitush]

אני חושבת שבכל הדיונים יש נטיה להכללות

גורפות, ואתם קצת מתעלמים מהעובדה שגם ההורים שונים זה מזה, המשפחות שונות בדרך התנהלותן ובוודאי שהילדים עצמם שונים זה מזה באותה משפחה, ובוודאי שבהשוואה למשפחות אחרות.

ולכן, מה שיתאים לילד ממשפחה אחת לא בהכרח יתאים לאחר ממשפחה אחרת. זה תלוי בכל כך הרבה גורמים.

קל מאד להכליל ולומר באופן סוחף שילד צריך לצאת אחרי הצבא מהבית. או בגיל 30. לא חשוב הגיל, חשוב העקרון.
אין כלל ברזל. תלוי בתנאי המגורים, במצב הכלכלי, במה שהוא עושה, ביכולות שלו ושל הוריו, האם הוא לומד והיכן (קרוב או רחוק מהבית) וכו' וכו'.

וסתם כדוגמא - אני ואחותי גדלנו באותו בית.
היא סיימה צבא ונסעה ללמוד בירושלים וגרה הרחק מהבית.

אני בזמנו סיימתי צבא ואפילו לא עלה על דעתי לגור מחוץ לבית. כזו הייתי. ולי התאים להישאר בבית. ולכן למדתי קרוב לבית ונשארתי לגור בו עד שהתחתנתי....

אז אין כלל שווה לכולם, ומה שמתאים לאחד לא בהכרח יתאים לאחר.