חדשות העולם החרדי
New member
הילד החרדי שבית המשפט פסק להחזירו לבלגיה ברח
נעצרה אמו של ילד יהודי חרדי בן תשע וחצי שבית המשפט קבע שיוחזר לאביו הגוי בבלגיה, לאחר שהילד ברח: "אני מעדיף למות ולא לנסוע לבלגיה" מאת :שמואל קופר - צןפר ברגעים אלו מתחוללת דרמה מסעירה, כאשר ילד יהודי חרדי בן תשע וחצי, ברח ומתחבא מפני אימת בית המשפט של מדינת "ישראל" שפסק כי עליו להצטרף לגוי בלגי שהוליד אותו לאמו היהודיה, שמוחזקת כעת במעצר בבאר שבע, לאחר שלא הביאה אותו ביום ששי האחרון לשדה התעופה נתב"ג, כמו שקבע בית המשפט העליון. "אני מתחנן בפניך", אומר הלילה לכתב "צופר" דודי אגמי, קרוב משפחה, בן 24: "תכתוב שהמדינה רוצה לשלוח אותו למות בארץ זרה". ביום חמישי האחרון, אמורה הייתה האם להביא את הילד לשדה התעופה נתב"ג בשעה עשר בבוקר ולמסור את הילד לנציגי האב. "הילד ברח אבל", אומר לנו דודי "ואין לאף אחד מושג איפה הוא מתחבא. לא לנו ולא לאמא". לאחר שלא התייצבה עם הילד בשדה התעופה, התקשרו אל האם ביום ו´ בבוקר ממשטרת אופקים, שם היא מתגוררת, ואמרו לה להתייצב במשטרה. כאשר הגיעה עצרו אותה ושלחו אותה למעצר בבאר שבע, שם הייתה כלואה במשך השבת ושם היא כלואה עדיין, בשעה ששוחחנו עם דודי. דודי אומר לנו שמאזינים כל הזמן לשיחות של ההורים ושל קרובי המשפחה, כולל לשיחות שלו עצמו. "אין לי אבל מה להסתיר בשיחה אתך. לא אני, לא האמא ולא ההורים שלה, איננו יודעים היכן הילד. הוא ברח ומתחבא, כי אינו רוצה לחזור לבלגיה". הוריה של גב´ ביטון חיים לסירוגין בפריז ובאשדוד, שגם שם יש להם דירה. הם נמצאים עכשיו בארץ. מדובר לדברי דודי ב"אנשים מסורתיים, לא שומרי שבת לגמרי, אבל עושים קידוש, הולכים לבית כנסת". תחילת הפרשה כאשר יהודיה בשם רונית ביטון, שחיה בישראל וגם בצרפת, התחתנה, רח"ל, בשנת 1997 עם גוי בבלגיה ולאחר כשנה, בתאריך 18.1.99 נולד להם בן. החיים המשותפים של בני הזוג לא החזיקו מעמד, ב"ה, אם כי בנסיבות מצערות. הגוי הבלגי התגלה כאלים, הכה את האם וגם את בנה. דודי מספר כי הגוי נהג להכות את הילד, להטיח אותו לקיר ואף כלא אותו במרתף וגם שם הכה אותו כאשר הוא מטיח אותו בקירות המרתף. לא פלא שהאם האומללה ברחה ממנו. בשנת 2002 נפתחו הליכי גירושין בבית משפט בבלגיה ובשנת 2004 נכנסו הגירושין לתוקף. בית המשפט הבלגי קבע שהילד יהיה במשמורת משותפת של שני הצדדים. בתחילת שנת 2004 בקשה האם להגר לצרפת ובקשתה התקבלה ובחודש מרץ 2004 עברו האם ובנה להתגורר בצרפת. אך בית המשפט לערעורים בבלגיה שינה את פסק הדין של בית המשפט בערכאה הנמוכה יותר וקבע שהילד צריך לחזור לבבלגיה ל"אביו". האם הגישה תביעה למשמורת בצרפת ובעוד התיק תלוי ועומד, משהבינה שקטנים הסיכויים שבית המשפט שם יאשר לה להחזיק בבנה הרחק מבעלה לשעבר, נסעה לישראל בחודש ינואר 2006 ואכן במרץ של אותה שנה דחה בית המשפט בצרפת את תביעתה למשמורת בצרפת. כאן בארץ, החלה האם – שמוצאה ממשפחה מסורתית מעדת יהודי מרוקו – לשוב למקורות ובסופו של תהליך הפכה לאישה חרדית לדבר ה´. הילד נשלח לחינוך תורני באופקים, שם הם מתגוררים, חובש כיפה שחורה, ציציות וברוך השם, הינו ילד יהודי לכל דבר. בכל אופן, הבלגי, שלדברי דודי אגמי, הינו בעל קשרים פוליטיים טובים בבלגיה, הגיש תביעה בבית משפט במדינת "ישראל". העניין נידון בבית המשפט לענייני משפחה, שקבע כי על האם להחזיר את בנה לבלגיה, זאת מכוח אמנת האג (החזרת ילדים חטופים). אמנם, באמנה זו יש סעיף מפורש שאין להחזיר קטין אם קיים חשש חמור שהחזרתו של הילד תחשוף אותו לנזק פיזי או פסיכולוגי או תעמיד את הילד בדרך אחרת במצב בלתי נסבל, אבל בית המשפט לא התחשב בסעיף זה. בית המשפט התעלם מעדות האם שהיא והילד סבלו קשות מאלימות הגוי הבלגי, כמו גם מהפצרותיו של הילד שאינו רוצה בשום פנים ואופן לשוב לבלגיה ולהיות במחיצת הגוי שנהג להכותו. מה עוד שמדובר בנוצרי המגדיר עצמו כ"אתאיסט" והילד הוא כאמור ילד חרדי לדבר ה´. האם הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שביום 20.2.08 פסק ברוב דעות של נשיא ההרכב נ. הנדל והשופטת א. צפת שיש לקיים את הכרעת הדין של בית המשפט לענייני משפחה. השופט א. ביתן פסק בדעת מיעוט כי הוכח קיומו של חשש חמור לכך שהחזרתו של הקטין תחשוף אותו לנזק פסיכולוגי ותעמיד אותו במצב בלתי נסבל אם תבחר אמו שלא להצטרף אליו. האם ערערה לבית המשפט העליון. ביום 8.4.08 בשבתו כבית משפט לערעורים בראשות הנשיאה איילה פרוק´ציה, השופטת עדנה ארבל והשופט סלים ג´ובראן, דחו שופטי העליון את הערעור ופסקו שיש להוציא ילד יהודי חרדי בן תשע וחצי מתלמוד תורה, להטיס אותו לבלגיה ולמסור אותו שם לרשות גוי בלגי שאותו לא ראה מספר שנים מאז ברח ממנו עם אמו לאחר שנהג להכות באכזריות את שניהם. זאת, למרות שהילד אמר מפורשות שהוא לא רוצה לעזוב את ארץ ישראל ולנסוע לבלגיה לחיות שם עם אותו גוי אלים. למרות שמדובר בילד יהודי שכבר מגיל 4 לא חי עם אביו, שמגיל 7 חי בארץ ישראל כילד שומר מצוות ומתחנך בחינוך תורני. היום, בגיל תשע וחצי רוצים לאלץ אותו שופטים של בית משפט במדינת "ישראל" לנסוע לארץ נוכריה ולחיות עם גוי נוצרי המצהיר על עצמו כאתאיסט והנו נוסף לכל אדם אלים שנהג להכותו עוד כאשר היה קטן. איש שיחנו, דודי, מספר ששופטי העליון לא נתנו לילד לדבר, על סמך טענתם שאין להם שיקול דעת בנושא והם כפופים לאמנת האג. הם לא התחשבו גם בסעיף המגביל, האמור לעיל. דודי מספר לנו שהילד התראיין בטלביזיה ואמר: "אני מעדיף למות מאשר לחזור לבלגיה". כך אבל התנסחו בעניין שופטי העליון: " לפי אמנת האג, ילד שהורחק שלא כדין ע´י אחד מהוריו, יש להחזיר באופן מיידי להורה המשמורן ואין בימ´ש שיקול דעת בעניין, בכפוף לחריגים מסוימים, השמורים למצבים נדירים וקיצוניים. בין החריגים מצויים בענייננו: החריג בדבר קיום חשש חמור שהחזרת הילד תחשוף אותו לנזק פיסי או פסיכולוגי, או תעמיד אותו בדרך אחרת במצב בלתי נסבל (להלן: חריג החשש החמור). חריג זה יש להגביל למקרים יוצאי דופן מבחינת המצב הבלתי נסבל וחומרת החשש, להיווצרותו כתוצאה מההחזרה; החריג החל מקום שמתברר כי הילד מתנגד להחזרתו, והוא הגיע לגיל ולרמת בגרות שבהם מן הראוי להביא בחשבון את השקפותיו (להלן: חריג רצון הילד). יש לפרש את החריגים באמנה בצורה מצמצמת ודווקנית, שאם לא כן, תכלית האמנה תרוקן מתוכן; הנטל להוכחת תחולת החריג מוטל על הטוען לו והוא כבד מאוד. כשלון בהרמת הנטל, מטיל על בימ´ש חובה קטיגורית להורות על החזרת הקטין החטוף למדינת המוצא, מהר ככל הניתן, ללא כל שיקול דעת".
נעצרה אמו של ילד יהודי חרדי בן תשע וחצי שבית המשפט קבע שיוחזר לאביו הגוי בבלגיה, לאחר שהילד ברח: "אני מעדיף למות ולא לנסוע לבלגיה" מאת :שמואל קופר - צןפר ברגעים אלו מתחוללת דרמה מסעירה, כאשר ילד יהודי חרדי בן תשע וחצי, ברח ומתחבא מפני אימת בית המשפט של מדינת "ישראל" שפסק כי עליו להצטרף לגוי בלגי שהוליד אותו לאמו היהודיה, שמוחזקת כעת במעצר בבאר שבע, לאחר שלא הביאה אותו ביום ששי האחרון לשדה התעופה נתב"ג, כמו שקבע בית המשפט העליון. "אני מתחנן בפניך", אומר הלילה לכתב "צופר" דודי אגמי, קרוב משפחה, בן 24: "תכתוב שהמדינה רוצה לשלוח אותו למות בארץ זרה". ביום חמישי האחרון, אמורה הייתה האם להביא את הילד לשדה התעופה נתב"ג בשעה עשר בבוקר ולמסור את הילד לנציגי האב. "הילד ברח אבל", אומר לנו דודי "ואין לאף אחד מושג איפה הוא מתחבא. לא לנו ולא לאמא". לאחר שלא התייצבה עם הילד בשדה התעופה, התקשרו אל האם ביום ו´ בבוקר ממשטרת אופקים, שם היא מתגוררת, ואמרו לה להתייצב במשטרה. כאשר הגיעה עצרו אותה ושלחו אותה למעצר בבאר שבע, שם הייתה כלואה במשך השבת ושם היא כלואה עדיין, בשעה ששוחחנו עם דודי. דודי אומר לנו שמאזינים כל הזמן לשיחות של ההורים ושל קרובי המשפחה, כולל לשיחות שלו עצמו. "אין לי אבל מה להסתיר בשיחה אתך. לא אני, לא האמא ולא ההורים שלה, איננו יודעים היכן הילד. הוא ברח ומתחבא, כי אינו רוצה לחזור לבלגיה". הוריה של גב´ ביטון חיים לסירוגין בפריז ובאשדוד, שגם שם יש להם דירה. הם נמצאים עכשיו בארץ. מדובר לדברי דודי ב"אנשים מסורתיים, לא שומרי שבת לגמרי, אבל עושים קידוש, הולכים לבית כנסת". תחילת הפרשה כאשר יהודיה בשם רונית ביטון, שחיה בישראל וגם בצרפת, התחתנה, רח"ל, בשנת 1997 עם גוי בבלגיה ולאחר כשנה, בתאריך 18.1.99 נולד להם בן. החיים המשותפים של בני הזוג לא החזיקו מעמד, ב"ה, אם כי בנסיבות מצערות. הגוי הבלגי התגלה כאלים, הכה את האם וגם את בנה. דודי מספר כי הגוי נהג להכות את הילד, להטיח אותו לקיר ואף כלא אותו במרתף וגם שם הכה אותו כאשר הוא מטיח אותו בקירות המרתף. לא פלא שהאם האומללה ברחה ממנו. בשנת 2002 נפתחו הליכי גירושין בבית משפט בבלגיה ובשנת 2004 נכנסו הגירושין לתוקף. בית המשפט הבלגי קבע שהילד יהיה במשמורת משותפת של שני הצדדים. בתחילת שנת 2004 בקשה האם להגר לצרפת ובקשתה התקבלה ובחודש מרץ 2004 עברו האם ובנה להתגורר בצרפת. אך בית המשפט לערעורים בבלגיה שינה את פסק הדין של בית המשפט בערכאה הנמוכה יותר וקבע שהילד צריך לחזור לבבלגיה ל"אביו". האם הגישה תביעה למשמורת בצרפת ובעוד התיק תלוי ועומד, משהבינה שקטנים הסיכויים שבית המשפט שם יאשר לה להחזיק בבנה הרחק מבעלה לשעבר, נסעה לישראל בחודש ינואר 2006 ואכן במרץ של אותה שנה דחה בית המשפט בצרפת את תביעתה למשמורת בצרפת. כאן בארץ, החלה האם – שמוצאה ממשפחה מסורתית מעדת יהודי מרוקו – לשוב למקורות ובסופו של תהליך הפכה לאישה חרדית לדבר ה´. הילד נשלח לחינוך תורני באופקים, שם הם מתגוררים, חובש כיפה שחורה, ציציות וברוך השם, הינו ילד יהודי לכל דבר. בכל אופן, הבלגי, שלדברי דודי אגמי, הינו בעל קשרים פוליטיים טובים בבלגיה, הגיש תביעה בבית משפט במדינת "ישראל". העניין נידון בבית המשפט לענייני משפחה, שקבע כי על האם להחזיר את בנה לבלגיה, זאת מכוח אמנת האג (החזרת ילדים חטופים). אמנם, באמנה זו יש סעיף מפורש שאין להחזיר קטין אם קיים חשש חמור שהחזרתו של הילד תחשוף אותו לנזק פיזי או פסיכולוגי או תעמיד את הילד בדרך אחרת במצב בלתי נסבל, אבל בית המשפט לא התחשב בסעיף זה. בית המשפט התעלם מעדות האם שהיא והילד סבלו קשות מאלימות הגוי הבלגי, כמו גם מהפצרותיו של הילד שאינו רוצה בשום פנים ואופן לשוב לבלגיה ולהיות במחיצת הגוי שנהג להכותו. מה עוד שמדובר בנוצרי המגדיר עצמו כ"אתאיסט" והילד הוא כאמור ילד חרדי לדבר ה´. האם הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שביום 20.2.08 פסק ברוב דעות של נשיא ההרכב נ. הנדל והשופטת א. צפת שיש לקיים את הכרעת הדין של בית המשפט לענייני משפחה. השופט א. ביתן פסק בדעת מיעוט כי הוכח קיומו של חשש חמור לכך שהחזרתו של הקטין תחשוף אותו לנזק פסיכולוגי ותעמיד אותו במצב בלתי נסבל אם תבחר אמו שלא להצטרף אליו. האם ערערה לבית המשפט העליון. ביום 8.4.08 בשבתו כבית משפט לערעורים בראשות הנשיאה איילה פרוק´ציה, השופטת עדנה ארבל והשופט סלים ג´ובראן, דחו שופטי העליון את הערעור ופסקו שיש להוציא ילד יהודי חרדי בן תשע וחצי מתלמוד תורה, להטיס אותו לבלגיה ולמסור אותו שם לרשות גוי בלגי שאותו לא ראה מספר שנים מאז ברח ממנו עם אמו לאחר שנהג להכות באכזריות את שניהם. זאת, למרות שהילד אמר מפורשות שהוא לא רוצה לעזוב את ארץ ישראל ולנסוע לבלגיה לחיות שם עם אותו גוי אלים. למרות שמדובר בילד יהודי שכבר מגיל 4 לא חי עם אביו, שמגיל 7 חי בארץ ישראל כילד שומר מצוות ומתחנך בחינוך תורני. היום, בגיל תשע וחצי רוצים לאלץ אותו שופטים של בית משפט במדינת "ישראל" לנסוע לארץ נוכריה ולחיות עם גוי נוצרי המצהיר על עצמו כאתאיסט והנו נוסף לכל אדם אלים שנהג להכותו עוד כאשר היה קטן. איש שיחנו, דודי, מספר ששופטי העליון לא נתנו לילד לדבר, על סמך טענתם שאין להם שיקול דעת בנושא והם כפופים לאמנת האג. הם לא התחשבו גם בסעיף המגביל, האמור לעיל. דודי מספר לנו שהילד התראיין בטלביזיה ואמר: "אני מעדיף למות מאשר לחזור לבלגיה". כך אבל התנסחו בעניין שופטי העליון: " לפי אמנת האג, ילד שהורחק שלא כדין ע´י אחד מהוריו, יש להחזיר באופן מיידי להורה המשמורן ואין בימ´ש שיקול דעת בעניין, בכפוף לחריגים מסוימים, השמורים למצבים נדירים וקיצוניים. בין החריגים מצויים בענייננו: החריג בדבר קיום חשש חמור שהחזרת הילד תחשוף אותו לנזק פיסי או פסיכולוגי, או תעמיד אותו בדרך אחרת במצב בלתי נסבל (להלן: חריג החשש החמור). חריג זה יש להגביל למקרים יוצאי דופן מבחינת המצב הבלתי נסבל וחומרת החשש, להיווצרותו כתוצאה מההחזרה; החריג החל מקום שמתברר כי הילד מתנגד להחזרתו, והוא הגיע לגיל ולרמת בגרות שבהם מן הראוי להביא בחשבון את השקפותיו (להלן: חריג רצון הילד). יש לפרש את החריגים באמנה בצורה מצמצמת ודווקנית, שאם לא כן, תכלית האמנה תרוקן מתוכן; הנטל להוכחת תחולת החריג מוטל על הטוען לו והוא כבד מאוד. כשלון בהרמת הנטל, מטיל על בימ´ש חובה קטיגורית להורות על החזרת הקטין החטוף למדינת המוצא, מהר ככל הניתן, ללא כל שיקול דעת".