הילד הפנימי
בעידן הנוכחי או יותר נכון בתקופה הנוכחית
אנחנו נותנים המון במה והתייחסות לילד
הפנימי שבנו.
די מבינים את ההתנהלות מול הילד הפנימי
די מתייחסים לזה חלק בכובד ראש וחלק
בקלילות.
אני חושבת שבהחלט יש מקום להתייחס אליו
כדי לדעת איך להתנהל מולו ולהבין את
"השריטות" שלו כדי שנוכל להמשיך הלאה
אבל מצד שני הבנתי שהגיע הזמן לתת לו לגדול
ולהפסיק להתעסק אתו יותר מדי ולהפסיק לתת
לו במה יותר מדי משום שכאשר אנחנו עושים
זאת זה משאיר אותנו עדיין במקום של אי
לקיחת אחריות ובגרות נפשית. החיים שלנו
מתנהלים כבוגרים הרבה יותר זמן מאשר ילדים
אז הגיע הזמן לקחת אחריות ולשחרר את אותו
ילד לחופשי לומר לו שהגיע הזמן להתבגר ולהמשיך
הלאה ולא להמשיך ולהיאחז באותו ילד ולא לשחרר
אותו משום שאנחנו לא משחררים אתעצמנו ואנחנו
משאירים את עצמנו במקום לא טוב עם עצמנו
מעבר ללקיחת אחריות אחד הדברים החזקים
שמאפיינים את אותם אלה שעדיין נאחזים בילד
הפנימי שבהם זאת תחושת הקורבנות, זה משהו
שלרוב ילדים חשים משום שהם דרמתיים מדי
וזה משהו שאנחנו אם לא ידענו להמשיך הלאה
ולהתבגר למעשה נשאר גם דרמתיים וגם קורבניים
שזה משהו שהולך ביחד.
אז הגיע הזמן להתבגר.
בעידן הנוכחי או יותר נכון בתקופה הנוכחית
אנחנו נותנים המון במה והתייחסות לילד
הפנימי שבנו.
די מבינים את ההתנהלות מול הילד הפנימי
די מתייחסים לזה חלק בכובד ראש וחלק
בקלילות.
אני חושבת שבהחלט יש מקום להתייחס אליו
כדי לדעת איך להתנהל מולו ולהבין את
"השריטות" שלו כדי שנוכל להמשיך הלאה
אבל מצד שני הבנתי שהגיע הזמן לתת לו לגדול
ולהפסיק להתעסק אתו יותר מדי ולהפסיק לתת
לו במה יותר מדי משום שכאשר אנחנו עושים
זאת זה משאיר אותנו עדיין במקום של אי
לקיחת אחריות ובגרות נפשית. החיים שלנו
מתנהלים כבוגרים הרבה יותר זמן מאשר ילדים
אז הגיע הזמן לקחת אחריות ולשחרר את אותו
ילד לחופשי לומר לו שהגיע הזמן להתבגר ולהמשיך
הלאה ולא להמשיך ולהיאחז באותו ילד ולא לשחרר
אותו משום שאנחנו לא משחררים אתעצמנו ואנחנו
משאירים את עצמנו במקום לא טוב עם עצמנו
מעבר ללקיחת אחריות אחד הדברים החזקים
שמאפיינים את אותם אלה שעדיין נאחזים בילד
הפנימי שבהם זאת תחושת הקורבנות, זה משהו
שלרוב ילדים חשים משום שהם דרמתיים מדי
וזה משהו שאנחנו אם לא ידענו להמשיך הלאה
ולהתבגר למעשה נשאר גם דרמתיים וגם קורבניים
שזה משהו שהולך ביחד.
אז הגיע הזמן להתבגר.