הילד התנהג רע, היה לי ויכוח עם בעלי
הולך לחוג לחימה, לא נהנה אבל מסכים. משתתף רק בחלק ראשון של שיעור, חימום, ולא אוהב את שלב הקרבות. היום דווקא כן השתתף, וכמעט הוציא לילד עין עם סכין מעץ. בעלי שמע את זה מהילד הגדול, כעס וכעונש לא איפשר לילד ללכת לחבר מהחוג הביתה. הילד כל כך כעס, סירב להיכנס לאוטו, בעט בחלונות בנסיעה וכד'.
אני לחלוטין לא מקבלת את ההתנהגות של הילד אחרי קבלת העונש, ואמרתי לו את זה. אבל כל הסיפור שהוא בכוונה ניסה לפגוע לא הסתדר לי. הוא באמת מתנהג לא משהו בחוג, אבל סתם מתפרע ולא מקשיב, לא מעבר. ואז הוא סיפר לי שהוא ממש לא התכוון, שזאת הייתה טעות. ואז קלטתי: סיפרו לי בפגישה בקבוצה הטיפולית שיש לו בייעת ויסות במרחב, משהו כזה. שהוא, לדוגמה, זורק כדור חזק מדי כי הוא לא מבין את מיקומו הפיזי של מי שהוא זורק לו. לדעתי, זה מה שקרה. ואנחנו היינו צריכים לחשוב על זה ולהזהיר את המדריכה.
הילד גם התלונן שבעלי בכלל לא נתן לו לדבר, אלא רק שאל את הגדול. על זה בעלי אמר לי שבגלל שהוא משקר, הוא לא שואל אותו בכלל. בעיני זה פסול. מה גם שהגדול באמת לא יכול לדעת מה קרה בדיוק. אם כי אכן הילד מתבייש כשהוא מתנהג רע ונוטה לשקר.
מה דעתכם? אני מוצאת תירוצים לילד? לבעלי אין שום אינטראקציה עם אנשי מקצוע חוץ להדרכה הורית שלדעתי לא תורמת בכלל. גם לי אין זמן להתעמק, אבל כל הפגישות עם מורת השילוב, המנחות של הקבוצה, מרפאה בעיסוק וכד' בכל זאת חושפות אותי לכל מיני דברים.
