הילד כבר גדול

[לורה...]

הילד כבר גדול

תמיד אמרו לי שבנים שובבים, תמיד אמרו לי שבנים נפצעים יותר, שהם נופלים יותר, תמיד אמרו לי אבל לי זה לא קרה עד היום. הבן שלי בן 8 וחצי, ילד כבר גדול, ילד שאף פעם לא נפצע ממש והיום זה קרה לו. הוא שיחק בחוץ עם חברים לא רחוק מהבית, שיחקו,השתובבו, עד שפתאום שמעתי צעקות: הילדים צעקו בשמי ובשם בעלי... הבן שלי שכוב על רצפת בטון ונאנק מכאבים. הוא נפל מגובה 3 מ`.... בעלי הרים אותו על ידיים וישר למיון. הבן שלי עם שבר ביד . כן......עם שבר ביד. יצאתי בערב החוצה, הלכתי לראות מאיפה הוא נפל, ולא האמנתי....זה היה יכול להגמר אחרת. קרה לנו נס. תמיד אני משגיחה, תמיד מסתכלת כשהם בחוץ, והנה אחרי שכבר ``ספגתי הערות`` מחברות שצריך להפסיק להשגיח ככה כי הוא כבר גדול אז הנה, לא הסתכלתי עליו באותו הרגע והנה זה קרה.... אני יודעת שלא משנה שהוא כבר בן 8 וחצי ולא משנה שהוא כבר גדול אני אמשיך להשגיח ואמשיך לעקוב בעיניי אחריו...ולא משנה מה. לילד שלי קרה היום נס.... לורה

 

[עופריקו]

החלמה מהירה ..

לורהלה כן אולי זה נכון אנחנו נפגעים יותר ,זוכר את עצמי גם בגיל 8 וחצי גם לי נשברה פעם ראשונה היד,ו...אולי מזה אנו למדים להזהר יותר ??. זה החישול של החיים . מאחל לבנך החלמה מהירה שלך עופר שרוצה לחתום על הגבס

 

[newmom]

בכל יום שעובר נדמה

שלכל אחד מאיתנו קורה נס..תמשיכי להשגיח ורק בריאות!

 

[ליהי האחת]

לורה...

תמיד אמרו לנו שהבנים הם שובבים יותר מהבנות.... אז בתור אחת שיש לה משני המינים בבית .... אני רק יכולה להגיד לך שהבת שלי שתהיה בריאה הרבה יותר שובבה מהבן שלי... תגידי תודה שהגעת לגיל 8.5 בלי אף גבס.... הבת שלי בגיל 1.5 שברה את עצם הירך בגן.... איך זה בדיוק קרה המטפלת לא ידעה להגיד... וגם השבר היה שבר סיבובי וגם לרופאים אין שום מושג איך שבר כזה קורה ובטח בגיל הזה כשהעצמות עדיין כל כך רכות... אז בגיל 1.5 עם ילדה מאוד שובבה להיות בבית 6 שבועות עם גבס..... ועוד אומרים שהבנים הם השובבים...

 

[ממוש]

על הבן שלי אפשר לומר בלי להניע עפעף

שהוא סופר שובב. מרביץ ומשבית את כולם בגן. הולך מכות עם כולם. גונב מוצצים....וכו. לורה, החלמה מהירה לפשוש ושיהיה בריא רפואה שלמה מירב

 

[נקיטה...]

הילד שלך הוא נס בעצמו...

חברה יקרה שלי... קוראת אותך... מרגישה את הסערה שבתוכך... יודעת... אני כל הזמן רציתי שתישבר לי היד... כל כך רציתי גבס, רציתי שיכתבו לי על הגבס... שייצירו... אז ציירי לו פרצוף שמח ממני... שמרי עליו ענת

 

[אילה.]

לורלה...

שולחת לו החלמה מהירה, לבן שלך... רוצה נקודת הסתכלות אחרת על מה שקרה? אולי קצת כואבת? אם כן, אז... את מה שהם צריכים לעבור, הם צריכים לעבור... אנחנו לא יכולים למנוע את זה מהם. זו דרכו של עולם. אם הוא היה צריך ללמוד שיעור של סיבה ותוצאה, או שיעור של כאב, או שיעור של תמיכה ואהבה שקיבל מהסביבה, או כל דבר אחר שהוא הפיק מהתקרית הזאת שקרתה לו - אז אף אחד לא יוכל למנוע ממנו ללמוד את זה... ואת יודעת... אולי אולי, אם היית מונעת את זה, הוא היה לומד את השיעור הזה בשלב מאוחר יותר, אולי אולי בצורה קשה יותר, חלילה... וזה הנס. שהוא ``רק`` שבר יד. שולחת לך חיבוק, אילה (שלא מזלזלת ביד שבורה, אבל שמחה שלא נגמר אחרת...)