הילד לא רוצה לישון

rebull

New member
הילד לא רוצה לישון

שלום,
בני בן 9 חודשים ולא מוכן לישון במיטה שלו. זה משהו חדש שהתחיל לפני כמה ימים.
אני מאמין שיש לזה מספר סיבות שאפרט מיד, השאלה היא איך לעזור לו?
ראשית כואבות לו החניכיים, כבר יצאו לו שתי שיניים ולפי איך שהוא מגרד את הפה זה מפריע לו מאד.
כמו כן, הוא גדל בבית של סבא וסבתא (ההורים שלי) ומאד מחובר אליהם. לפני כחודש נסענו לבקר את המשפחה של אישתי
בברזיל, הפרשי השעות הינם 6 שעות אחורה בברזיל וגם ישנו באותו חדר. עובדה נוספת שכנראה מוסיפה לאי שקט שלו, היא שמאז שחזרנו סבא שלו שהיה רגיל להיות איתו כל היום לא בבית אלא בטיול משלו לחו״ל.
אם כל זה לא מספיק מאז שחזרנו, הילד הולך לגן.
בקיצור הרבה עובר על הבן שלי בשבוע האחרון וכנראה שיתווסף על זה גם מעבר דירה בקרוב.
איך אפשר לעשות לו סדר בבלגן? איך אפשר להרגיל אותו שוב לישון במיטה שלו?
כי הלילה ברגע של ייאוש הבאנו אותו למיטה שלנו והוא נרדם עוד לפני שהראש שלי פגע בכרית.
תודה.
 
בעיני, התשובה בגוף השאלה

ובפרט בשורה האחרונה שכתבת.
יש תקופה מאתגרת. מה שמקל כרגע על הבן שלכם לישון הוא לחוש אתכם קרובים-קרובים. ורוב הסיכויים שהוא ישיג את זה בכל דרך שזה יעבוד לו, בין אם לעשות בעיות בהרדמות במיטה שלו או להתעורר בתדירות גבוהה במהלך הלילה ובין אם למשוך כמה שיותר תשומת לב במהלך היום ע"י קיטורים.
בעיני, עדיף שתקדימו תרופה למכה. תרעיפו עליו תשומת לב, תהיו כמה שיותר איתו, הרבה ידיים, חיבוקים ומגע עוד לפני שהוא מבקש, להרים סתם ככה לחיבוק באמצע משחק, עד שהוא בעצמו מבקש לזחול בכיוון השני ממכם

בלילה, אידיאלי כדי להקל על הרדמות ועל פחות התעוררויות בלילה זה לישון ביחד איתו. אם אתם לא רוצים את זה, אז אולי לקרב את המיטה שלו למיטה שלכם או משהו בסגנון.
בקיצור, זו תקופה. תקופה לא פשוטה והיא תעבור. בהצלחה
 
שינה עם מבוגר זה אחד הדברים הכי מרגיעים בעולם

ולא פלא שהתינוק נרדם בקלות במיטה שלכם.

הבן שלי בן חמש ועדיין ישן אתנו באותו חדר, ועושה רושם שזה מוסיף לו המון המון המון בטחון ושלווה.
וגם לי, בעצם.
נורא כיף להתעורר בבוקר, ודבר ראשון לראות פרצוף שאוהב אותך.

בקיצור, מה עושים? יש שתי אפשרויות:
א. ממשיכים להאמין שילדים, כולל תינוקות, "אמורים" לישון בנפרד מההורים. ואז מחפשים כל מיני אסטרטגיות לגרום לו לעשות את זה.
ב. מתחילים לקבל את העובדה שהרוב המכריע של התינוקות והפעוטות בעולמנו ישנים מאוד קרוב להוריהם, ושזה הדבר הכי נורמלי בעולם, ואולי אפילו מתחילים לחבב את האופציה


אופציית ביניים: ממשיכים לשאוף לשינה נפרדת, אבל משלימים עם זה שבערך 90% מהילדים שישנים בנפרד מההורים, עדיין מסתננים למיטת ההורים בתקופות מאתגרות, לפעמים ליותר זמן ולפעמים פחות.

<כשהייתי בת 13 עשיתי את הטעות הפטאלית של לראות רבע מ"הסיוט ברחוב אלם 4". באותו ערב לא הצלחתי להירדם, זה היה נורא. כל פעם שנעצמו לי העיניים - עפתי מהמיטה עם אדרנלין בשמיים. בסוף התייאשתי, באתי לאמא שלי שכבר היתה במיטה, אמרתי לה "בבקשה אל תשאלי אותי שאלות, אני פשוט חייבת לישון אתך". היא ישר הרימה את השמיכה. נכנסתי פנימה, נצמדתי אליה, ותוך שתי דקות כבר ישנתי, שינה עמוקה וטובה, לילה שלם, ובלי אף חלום זוועה. וגם בלילות הבאים זה לא הטריד אותי יותר. הבעיה פשוט חוסלה. בחיים לא הייתי מגיעה לתוצאות כה אפקטיביות אם הייתי מנסה לישון לבד>
 
למעלה