הילד רכב על סוס רפאים
גב´ פיי בייקר, אשת חוואי מאלדרסון שבויאומינג, ארה"ב, התיישבה על כורסת הנדנדה שלה שבמרפסת ביתה - לנוח מעמל היום.השעה הייתה שמונה בערב.רוח קלילה ורעננה נשבה, אפילו הייתה צינה קלה. גב´ בייקר ברכה עליה, לאחר שבמשך היום להטה השמש והקשתה על העבודה במשק. השמיים היו זרועים כוכבים וירח ענקי היה תלוי ברקיע. גב´ בייקר היתה איפוא נינוחה ושבעת רצון. היא המתינ לבעלה שיחזור משדה התלתן הרחוק. היא ידעה, כי חמשת ילדיה כבר עלו על יצועיהם. עיניה נעצמו. תנומה נעימה השתלטה עליה. לפתע התעוררה. לאוזניה הגיעו שעטות של סוס דוהר. "מה זה?"שאלה את עצמה."סוס דוהר בשעה כזו?" ואז התגלה לעיניה מחזה מיוחד במינו - לאור הירח המלא, ראתה את בנה ראלף, ילד בן 7, רוכב על סוס לבן, יפהפה, שרעמתו התנופפה ברוח. ראשלף השמיע קול צחוק - אבל לא היה זה צחוק שנבע מתוך שמחה... אלא צחוק מוזר מלווה בנימה של פחד. גב´ בייקר נדהמה. "ראלף? על גבי סוס? הוא צריך להיות עכשיו במיטתו. מאיפה לו סוס לבן, אציל כזה, יפהפה, אין לנו בחווה סוס כזה. ובכלל מי לימד את ראלפי לרכוב ממש כרוכב מקצועי?" היא עקבה כמהופנטת אחרי הסוס ורוכבו, שהתרחקו בשדה מול הבית. פתאום התעשתה:"ראלף! ראלף!" צעקה, "חזור מיד, מה אתה עושה?" אך ראלף לא ענה. היא ראתה אותו ואת הסוס מתקרבים לאסם שמימין לשביל, וכל אותו זמן נדמה היה לה שהיא ממשיכה לשמוע את צחוקו המוזר של בנה הקטן. הסוס ורוכבו נעלמו מעיניה - ובמקום השתררה דממה מוזרה ומעיקה. היא ממש שמעה את הלמות ליבה. כשהתאוששה, פרצה בזעקות:"ראלף, ראלפי, חזור, מה קורה לך?" בעלה, שהופיע פתאום מכיוון הרפת, הבהיל אותה:"מה את צועקת! אפשר לחשוב ש..." גב´ בייקר הייתה אחוזת היסטריה. "זה הבן שלנו, הקטן. זה ראלף...רוכב על סוס לבן, יפהפה." "ראלף!" נדהם מר בייקר, "הוא הרי במיטה! על מה את מדברת? לא שלחת אותו לישון?" היא המשיכה נרגשת, "זה היה ראלף, ועכשיו הוא נעלם...מה נעשה?" החוואי בחן את אשתו. מעולם לא ראה אותה נסערת כל כך. הוא תהה מה גרם לכך. "כל הילדים הלכו לישון. גם ראלף. אבל עכשיו ראיתי אותו רוכב על סוס לבן. זה נורא, הוא עלול ליפול". "הפתרון פשוט. בואי נלך לחדר השינה של הילדים ונראה אם ראלף שם" אמר הבעל הם טיפסו במדרגות לקומה השנייה. כשנכנסו לחדר השינה של הילדים, הציצו מחמש המיטות ראשיהם של חמשת הבנים. ראלף ביניהם. "אלוהים!" מלמלה גב´ בייקר, "ראלפי נמצא במיטתו. אבל אני ראיתי אותו רוכב על הסוס הלבן..שמעתי אותו צוחק צחוק מוזר..." היא הפסיקה את שטף דבריה. בעלה שניגש אל מיטתו של ראלף, הרחיק את השמיכה שכיסתה אותו. פניו וגופו של הילד היו כחולים... "הוא מת!" צעק מר בייקר בקול חנוק. גב´ בייקר התמוטטה:"ראלף מת!" התייפחה. מר בייקר חש אל ראלפי וניסה להחיות אותו. כל מאמציו עלו בתוהו. לפתע שמע את קולה של אשתו:"פרדי... הקשב! אני שומעת שעטות סוס..." היא נגשה אל החלון ובעלה בעקבותיה. "אני לא מאמינה..מה זה?" לחשה באימה. מר בייקר חיבק את כתפיב אחוז תדהמה. שניהם ראו סוס לבן, גדול, אצילי - ועליו רכוב ראלפי בנם. מפיו של ראלפי התפרץ צחוק רם, ושוב - לא היה זה צחוקו של ילד משועשע, אלא צחוקו של ילד נבוך ונפחד. הסוס ורוכבו נעצרו מול החלון. ראלפי השתתק. דממה מעיקה השתררה סביב...לאור הירח המלא ראו גב´ בייקר ובעלה מחזה מדהים: הסוס השמיע צהלה רמה, התרומם והחל מתרחק עם רוכבו לכיוון השמיים...כמה דקות אחר-כך נעלמו השניים... "אלוהים שלח את הסוס, להביא את נשמתו של ראלפי שלנו..."מלמלה גב´ בייקר. במיטה הסמוכה הייתה שרועה גופתו הקרה של ראלפי הקטן.
גב´ פיי בייקר, אשת חוואי מאלדרסון שבויאומינג, ארה"ב, התיישבה על כורסת הנדנדה שלה שבמרפסת ביתה - לנוח מעמל היום.השעה הייתה שמונה בערב.רוח קלילה ורעננה נשבה, אפילו הייתה צינה קלה. גב´ בייקר ברכה עליה, לאחר שבמשך היום להטה השמש והקשתה על העבודה במשק. השמיים היו זרועים כוכבים וירח ענקי היה תלוי ברקיע. גב´ בייקר היתה איפוא נינוחה ושבעת רצון. היא המתינ לבעלה שיחזור משדה התלתן הרחוק. היא ידעה, כי חמשת ילדיה כבר עלו על יצועיהם. עיניה נעצמו. תנומה נעימה השתלטה עליה. לפתע התעוררה. לאוזניה הגיעו שעטות של סוס דוהר. "מה זה?"שאלה את עצמה."סוס דוהר בשעה כזו?" ואז התגלה לעיניה מחזה מיוחד במינו - לאור הירח המלא, ראתה את בנה ראלף, ילד בן 7, רוכב על סוס לבן, יפהפה, שרעמתו התנופפה ברוח. ראשלף השמיע קול צחוק - אבל לא היה זה צחוק שנבע מתוך שמחה... אלא צחוק מוזר מלווה בנימה של פחד. גב´ בייקר נדהמה. "ראלף? על גבי סוס? הוא צריך להיות עכשיו במיטתו. מאיפה לו סוס לבן, אציל כזה, יפהפה, אין לנו בחווה סוס כזה. ובכלל מי לימד את ראלפי לרכוב ממש כרוכב מקצועי?" היא עקבה כמהופנטת אחרי הסוס ורוכבו, שהתרחקו בשדה מול הבית. פתאום התעשתה:"ראלף! ראלף!" צעקה, "חזור מיד, מה אתה עושה?" אך ראלף לא ענה. היא ראתה אותו ואת הסוס מתקרבים לאסם שמימין לשביל, וכל אותו זמן נדמה היה לה שהיא ממשיכה לשמוע את צחוקו המוזר של בנה הקטן. הסוס ורוכבו נעלמו מעיניה - ובמקום השתררה דממה מוזרה ומעיקה. היא ממש שמעה את הלמות ליבה. כשהתאוששה, פרצה בזעקות:"ראלף, ראלפי, חזור, מה קורה לך?" בעלה, שהופיע פתאום מכיוון הרפת, הבהיל אותה:"מה את צועקת! אפשר לחשוב ש..." גב´ בייקר הייתה אחוזת היסטריה. "זה הבן שלנו, הקטן. זה ראלף...רוכב על סוס לבן, יפהפה." "ראלף!" נדהם מר בייקר, "הוא הרי במיטה! על מה את מדברת? לא שלחת אותו לישון?" היא המשיכה נרגשת, "זה היה ראלף, ועכשיו הוא נעלם...מה נעשה?" החוואי בחן את אשתו. מעולם לא ראה אותה נסערת כל כך. הוא תהה מה גרם לכך. "כל הילדים הלכו לישון. גם ראלף. אבל עכשיו ראיתי אותו רוכב על סוס לבן. זה נורא, הוא עלול ליפול". "הפתרון פשוט. בואי נלך לחדר השינה של הילדים ונראה אם ראלף שם" אמר הבעל הם טיפסו במדרגות לקומה השנייה. כשנכנסו לחדר השינה של הילדים, הציצו מחמש המיטות ראשיהם של חמשת הבנים. ראלף ביניהם. "אלוהים!" מלמלה גב´ בייקר, "ראלפי נמצא במיטתו. אבל אני ראיתי אותו רוכב על הסוס הלבן..שמעתי אותו צוחק צחוק מוזר..." היא הפסיקה את שטף דבריה. בעלה שניגש אל מיטתו של ראלף, הרחיק את השמיכה שכיסתה אותו. פניו וגופו של הילד היו כחולים... "הוא מת!" צעק מר בייקר בקול חנוק. גב´ בייקר התמוטטה:"ראלף מת!" התייפחה. מר בייקר חש אל ראלפי וניסה להחיות אותו. כל מאמציו עלו בתוהו. לפתע שמע את קולה של אשתו:"פרדי... הקשב! אני שומעת שעטות סוס..." היא נגשה אל החלון ובעלה בעקבותיה. "אני לא מאמינה..מה זה?" לחשה באימה. מר בייקר חיבק את כתפיב אחוז תדהמה. שניהם ראו סוס לבן, גדול, אצילי - ועליו רכוב ראלפי בנם. מפיו של ראלפי התפרץ צחוק רם, ושוב - לא היה זה צחוקו של ילד משועשע, אלא צחוקו של ילד נבוך ונפחד. הסוס ורוכבו נעצרו מול החלון. ראלפי השתתק. דממה מעיקה השתררה סביב...לאור הירח המלא ראו גב´ בייקר ובעלה מחזה מדהים: הסוס השמיע צהלה רמה, התרומם והחל מתרחק עם רוכבו לכיוון השמיים...כמה דקות אחר-כך נעלמו השניים... "אלוהים שלח את הסוס, להביא את נשמתו של ראלפי שלנו..."מלמלה גב´ בייקר. במיטה הסמוכה הייתה שרועה גופתו הקרה של ראלפי הקטן.
