האמא הדואגת
New member
הילד שלי... לא יכולה לישון, אז אני
פה... תוהה מה יש לו, אם בכלל. הנסיך שלי בן 3 וחצי. מאז שהיה תינוק הרגשתי שמשהו "לא בסדר" איתו. דוגמאות: לא חייך עד גיל 3 חודשים כמעט, לא היה קופץ למשמע שמו כמו אחרים, הרבה "מתעלם", לא מצביע, לא מביא דברים, מסובב חישוקים במקום להשחילם על מוט וכדומה. כל פעם שהרגשתי שדי, צריך לבדוק מה עם הילד- הוא התחיל לעשות את מה שהיה לקוי וחסר. דיבור- רק בסביבות גיל שנתיים מילים בודדות. סביב גיל 3 משפטים פשוטים והרבה הרבה אקולליה (ביולי האחרון כבר הגענו למצב שכל מה שנאמר זכה להד מצידו, פעם-פעמיים ויותר). והיום: הוא מדבר יפה, אם כי עדיין לפעמים חוזר על מה שאומרים לו או על רעיון שלו. לפעמים יש לו "פנינים" כמו: צובט את אחותו הקטנה באוזניים, אני שואלת מה הוא עושה והוא עונה- "אני עושה לה חורים באוזניים, מחר תשימי לה עגילים!". אבל עדיין לפעמים מתייחס לעצמו בגוף שלישי או שמחליף "אתה" ב"אני". הכי מפריע שהוא לא ממש "משוחח"- כלומר זורק רעיונות ולא מאפשר לפתח אותם (לא עונה לשאלות הבהרה/שקשורות למה שאמר), הרבה פעמים לא עונה למה ששואלים או שאומר איזה משפט קצר ולא רלוונטי (אולי באופן אסוציאטיבי רחוק)לפעמים אני מרגישה שאני מדברת לקיר... מבין הוראות ומשתף בחוויות- אבל רק כאלו בהווה: "אמא, בואי תראי, עשיתי רכבת" ולא "היום הביאו תוכי לגן". דוגמה לשיחה אופיינית: *מה עשית בגן? *שותק. *עם מי שיחקת? *עם שי. *במה שיחקתם? *אני ועידן חברים. (פעמיים- ועידן הוא בכלל בן השכנים ולא בגן שלו...) עידן קטן ואני גדול. (גם זה פעמיים) *נכון, אבל מה עשית עם שי בגן? *שותק. *אני שואלת שוב. *עשיתי לו כואב. *למה???? *שותק. אני מתייאשת... לעומת זאת, יש לו זיכרון מצויין והרבה דמיון (חפצים, בובות, "אני סופרמן", ממציא חיות דמיוניות) אבל לא הגיע לרמה של משחקי תפקידים בקבוצה. בכלל- הוא לא משתתף במשחקי קבוצה. יש לו בגן חבר אחד איתו הוא משחק (בעיקר ריצות, נפילות וכ"ו)- וזהו. כשאנחנו נפגשים עם בני גילו הוא משחק בדרך כלל לידם ולא איתם, אפילו כשהם ממש מזמינים אותו להשתתף!!! כשהוא משחק לבד, הוא מסוגל לצרוח ולצווח תוך כדי ה"מלחמה" בין הבובות / הפירות / הפמוטים (מה שיש לו באותו רגע- תמיד נלחמים זה בזה...) ולא יעזור לי כלום- הרעש ימשיך עד שהם יועפו באויר לאן שהוא, תוך תקווה שלא על הראש של מי מאיתנו... והגמילה מהחיתול... אוי!!! סיוט שנמשך כבר 1/2 שנה כאשר רק לאחרונה הוא התחיל לשלוט וללכת לשירותים לבד- אם כי עדיין פעם בכמה ימים עושה בתחתונים. והכי מדאיג: קשר עין. רוב הזמן כשמדברים אליו או כשהוא עונה- הוא לא מסתכל עליך אלא קדימה/לצדדים. כשהוא כן יוצר קשר עין- המבט חטוף ולא מתמשך. על מה לא חשבתי? PDD, SPD, ASPERGER, ADD... היינו בפגישה ראשונית לשיחה עם פסיכיאטרית ילדים (מומלצת באתר אפ"י) ובשבוע הבא היא תראה אותו. ובינתיים, אני כל כך דואגת. מנסה כל הזמן "לבדוק" אותו מול רשימות סימפטומים. יש לו? מה יש לו? אולי לא? כל כך רוצה שיגידו לי שהוא "בסדר", "רק קצת מתעכב". מתנצלת על האורך, הצטרכתי נואשות לשתף.
פה... תוהה מה יש לו, אם בכלל. הנסיך שלי בן 3 וחצי. מאז שהיה תינוק הרגשתי שמשהו "לא בסדר" איתו. דוגמאות: לא חייך עד גיל 3 חודשים כמעט, לא היה קופץ למשמע שמו כמו אחרים, הרבה "מתעלם", לא מצביע, לא מביא דברים, מסובב חישוקים במקום להשחילם על מוט וכדומה. כל פעם שהרגשתי שדי, צריך לבדוק מה עם הילד- הוא התחיל לעשות את מה שהיה לקוי וחסר. דיבור- רק בסביבות גיל שנתיים מילים בודדות. סביב גיל 3 משפטים פשוטים והרבה הרבה אקולליה (ביולי האחרון כבר הגענו למצב שכל מה שנאמר זכה להד מצידו, פעם-פעמיים ויותר). והיום: הוא מדבר יפה, אם כי עדיין לפעמים חוזר על מה שאומרים לו או על רעיון שלו. לפעמים יש לו "פנינים" כמו: צובט את אחותו הקטנה באוזניים, אני שואלת מה הוא עושה והוא עונה- "אני עושה לה חורים באוזניים, מחר תשימי לה עגילים!". אבל עדיין לפעמים מתייחס לעצמו בגוף שלישי או שמחליף "אתה" ב"אני". הכי מפריע שהוא לא ממש "משוחח"- כלומר זורק רעיונות ולא מאפשר לפתח אותם (לא עונה לשאלות הבהרה/שקשורות למה שאמר), הרבה פעמים לא עונה למה ששואלים או שאומר איזה משפט קצר ולא רלוונטי (אולי באופן אסוציאטיבי רחוק)לפעמים אני מרגישה שאני מדברת לקיר... מבין הוראות ומשתף בחוויות- אבל רק כאלו בהווה: "אמא, בואי תראי, עשיתי רכבת" ולא "היום הביאו תוכי לגן". דוגמה לשיחה אופיינית: *מה עשית בגן? *שותק. *עם מי שיחקת? *עם שי. *במה שיחקתם? *אני ועידן חברים. (פעמיים- ועידן הוא בכלל בן השכנים ולא בגן שלו...) עידן קטן ואני גדול. (גם זה פעמיים) *נכון, אבל מה עשית עם שי בגן? *שותק. *אני שואלת שוב. *עשיתי לו כואב. *למה???? *שותק. אני מתייאשת... לעומת זאת, יש לו זיכרון מצויין והרבה דמיון (חפצים, בובות, "אני סופרמן", ממציא חיות דמיוניות) אבל לא הגיע לרמה של משחקי תפקידים בקבוצה. בכלל- הוא לא משתתף במשחקי קבוצה. יש לו בגן חבר אחד איתו הוא משחק (בעיקר ריצות, נפילות וכ"ו)- וזהו. כשאנחנו נפגשים עם בני גילו הוא משחק בדרך כלל לידם ולא איתם, אפילו כשהם ממש מזמינים אותו להשתתף!!! כשהוא משחק לבד, הוא מסוגל לצרוח ולצווח תוך כדי ה"מלחמה" בין הבובות / הפירות / הפמוטים (מה שיש לו באותו רגע- תמיד נלחמים זה בזה...) ולא יעזור לי כלום- הרעש ימשיך עד שהם יועפו באויר לאן שהוא, תוך תקווה שלא על הראש של מי מאיתנו... והגמילה מהחיתול... אוי!!! סיוט שנמשך כבר 1/2 שנה כאשר רק לאחרונה הוא התחיל לשלוט וללכת לשירותים לבד- אם כי עדיין פעם בכמה ימים עושה בתחתונים. והכי מדאיג: קשר עין. רוב הזמן כשמדברים אליו או כשהוא עונה- הוא לא מסתכל עליך אלא קדימה/לצדדים. כשהוא כן יוצר קשר עין- המבט חטוף ולא מתמשך. על מה לא חשבתי? PDD, SPD, ASPERGER, ADD... היינו בפגישה ראשונית לשיחה עם פסיכיאטרית ילדים (מומלצת באתר אפ"י) ובשבוע הבא היא תראה אותו. ובינתיים, אני כל כך דואגת. מנסה כל הזמן "לבדוק" אותו מול רשימות סימפטומים. יש לו? מה יש לו? אולי לא? כל כך רוצה שיגידו לי שהוא "בסדר", "רק קצת מתעכב". מתנצלת על האורך, הצטרכתי נואשות לשתף.
