ס ג ר י ר י
New member
שלום. בני בן ה-9 עבר את מבחן שלב ב של מכון קרני ואובחן כמחונן. הוא אמור להתחיל בעוד שבועיים את התוכנית.
אני כמובן שמח וגאה בו, אבל מצד שני אני חושש, מפני שאני לא חושב שיש לו יכולות יוצאות דופן ונדמה לי שהוא עלול להרגיש לא שייך ולא מתאים. הוא ילד נבון עם כושר תפיסה טוב, אבל בסך הכול הוא די רגיל לגילו. אני לא מוצא בו את המאפיינים הרגשיים והאינטלקטואליים שהייתי חושב למצוא בילד מחונן (ואני מכיר כמה וכמה מחוננים "אמיתיים"). זה ילד שיעדיף משחקי מחשב על פני קריאת ספרים ויעדיף לשחק כדורגל על פני עריכת ניסויים מדעיים. אין לו תחומי התעניינות יוצאי דופן, כושר הביטוי שלו תואם לגילו ולא מפותח בצורה מיוחדת. הוא טוב בחשבון אבל לא באופן בולט. הוא קורא מדי פעם, לא המון. אין לו צרכים רגשיים מיוחדים. בקיצור... ילד רגיל, וטוב שכך.
אני חושש שבמסגרת של מחוננים הוא עלול להרגיש שלא בנוח ואולי נחות בהשוואה לשאר הילדים. הוא עלול להרגיש שונה מהם ולא ברמה שלהם מבחינה לימודית ואינטלקטואלית. לא דחפתי אותו לעשות את המבחן. הוא בחר לעשות אותו, והוא עשה אותו בלי יומרה ובלי שאפתנות יתירה (וגם אמר שהיה לו קשה).
גם אני כילד אובחנתי ולמדתי במסגרת של מחוננים. זה תרם לי המון, אבל תמיד הרגשתי לא שייך ולא דומה לאחרים, לא מבחינת היכולות ולא מבחינת המבנה הנפשי. הרגשתי שהגעתי לשם בטעות, ונדמה לי שזה המצב גם במקרה הזה.
יכול להיות שהוא הצליח רק בגלל שקיבל מבחן עם עברית קלה (הוא היה זכאי לכך מפני שהוא למד את כיתה א בחו"ל)? או יכול להיות שאני מפספס לגמרי והמבחן רואה דברים שאני לא רואה?
אני כמובן שמח וגאה בו, אבל מצד שני אני חושש, מפני שאני לא חושב שיש לו יכולות יוצאות דופן ונדמה לי שהוא עלול להרגיש לא שייך ולא מתאים. הוא ילד נבון עם כושר תפיסה טוב, אבל בסך הכול הוא די רגיל לגילו. אני לא מוצא בו את המאפיינים הרגשיים והאינטלקטואליים שהייתי חושב למצוא בילד מחונן (ואני מכיר כמה וכמה מחוננים "אמיתיים"). זה ילד שיעדיף משחקי מחשב על פני קריאת ספרים ויעדיף לשחק כדורגל על פני עריכת ניסויים מדעיים. אין לו תחומי התעניינות יוצאי דופן, כושר הביטוי שלו תואם לגילו ולא מפותח בצורה מיוחדת. הוא טוב בחשבון אבל לא באופן בולט. הוא קורא מדי פעם, לא המון. אין לו צרכים רגשיים מיוחדים. בקיצור... ילד רגיל, וטוב שכך.
אני חושש שבמסגרת של מחוננים הוא עלול להרגיש שלא בנוח ואולי נחות בהשוואה לשאר הילדים. הוא עלול להרגיש שונה מהם ולא ברמה שלהם מבחינה לימודית ואינטלקטואלית. לא דחפתי אותו לעשות את המבחן. הוא בחר לעשות אותו, והוא עשה אותו בלי יומרה ובלי שאפתנות יתירה (וגם אמר שהיה לו קשה).
גם אני כילד אובחנתי ולמדתי במסגרת של מחוננים. זה תרם לי המון, אבל תמיד הרגשתי לא שייך ולא דומה לאחרים, לא מבחינת היכולות ולא מבחינת המבנה הנפשי. הרגשתי שהגעתי לשם בטעות, ונדמה לי שזה המצב גם במקרה הזה.
יכול להיות שהוא הצליח רק בגלל שקיבל מבחן עם עברית קלה (הוא היה זכאי לכך מפני שהוא למד את כיתה א בחו"ל)? או יכול להיות שאני מפספס לגמרי והמבחן רואה דברים שאני לא רואה?