הים - התמודדות..

Anonymous182

New member
הי ראיתי את ההודעה כבר לפני כמה שעות אך לא יכולתי

להגיב מהטלפון. זה יטופל העניין הזה..?

כן.. יודעת שאני חזקה. אם לא הייתי חזקה לא הייתי שורדת כל כך הרבה שנים..
ונכון. אנחנו לא מכירות אז את עוד לא מכירה את סיפור חיי..
וכן - זה היה צעד משמעותי שהייתי צריכה לעשות בשביל עצמי..

אחלה יום.
 

Anonymous182

New member
הים - התמודדות..

רציתי לחלוק איתכם פוסט שפרסמתי לפני כחודש על ההתמודדות עם החזרה לזירת הפשע - חזרה לאותה נקודה בה קרתה התקיפה שעברתי לפני כארבעה חודשים בחוף הים. הייתי צריכה ללכת לשם כדי לעבד עם עצמי את מה שקרה. כמה שהזמן התקדם הקושי והחרדה מול לחזור לשם ובכלל כל מה שקשור לים הלך והתעצם כך שהייתי חייבת לעשות את זה בשביל עצמי.
עיבוד טוטאלי לא קרה - עוד יש לי עבודה לעשות אך לפחות הים מעכשיו יחזור להיות שלי. מקום מרגוע - מקום לחשוב - מקום לנשום - מקום לעבד..
למרות שהפצע - תמיד ישאר שם.. וכך גם הזכרון..
זה קצת ארוך מזהירה מראש - אבל רציתי לחלוק..
אז מעתיקה לכאן..
היו לי נסיונות כבר להגיע לים בעבר ובכלל לנקודה ההיא אך לא הייתי מסוגלת - זה היה קשה מידי. זאת הייתה הפעם הראשונה שהצלחתי.

להלן החוויה..

**אזהרת טריגר**

חזרה לזירת הפשע.
הייתי בגהנום וחזרה.
היה מאוד לא קל!
עוד באוטובוס בדרך לשם התחלתי לחוות פלאשים מאותו לילה, ניתוקים, התקפי חרדה, שיתוק - קפיאה.
גם בדרך מתחנת האוטובוס לאותה הנקודה - שם - ליד לה מר (שם של בר-מסעדה) - ליד מייקס פליס - ליד השגרירות האמריקאית - סבלתי מפלאשים - ניתוקים - התקפי חרדה - ולעיתים אף שיתוק - קפיאה. בזמנים מסויימים הרגליים שלי בקושי סחבו אותי. הרגשתי איך הברכיים שלי בקושי סוחבים את המשקל שלי ולמרות שרציתי ללכת בקצב רגיל הלכתי בקצב ממש איטי ומתנדנדת. לרגעים הרגשתי על סף עילפון והיו רגעים שממש הייתי צריכה לעצור ולשבת בצד על ספסל בדרך עד שאתאושש מספיק על מנת להמשיך ללכת.
כל פעם שראיתי אדם עם קרחת בגובה שלו ועם מבנה גוף דומה - נעתקה נשמתי (אם יש לביטוי הזה גם משמעות חיובית אז אני מדברת כרגע רק על המשמעות השלילית) - ליבי החסיר פעימה - כי חשבתי שזה הוא.
למרות שלא זכרתי את האור המהבהב - כחול - אדום - כחול - אדום.. זהיתי אותו מיד וידעתי מיד עוד מרחוק שזאת הסוכת מציל שם עברתי את התקיפה. זה אור מהבהב על הרמקולים בסוכת מציל.
לא יכלתי לנשום. אנשים שעברו בטיילת הסתכלו עלי לפעמים כשהייתי אאוט לגמרי. כנראה דאגו לי אך לא היו בטוחים אם אני בסדר או זקוקה לעזרה. עשיתי את המיטב לשדר להם שאני בסדר כי לא רציתי התערבות של בני אנוש אחרים.
לאט לאט הגעתי. עשו שם שינויים - מה שפעל לרעתי מבחינת עיבוד הדברים שחוויתי. הוציאו משם את הגדר הירוקה שהקיפה את סוכת המציל, הזיזו את אותה סירת הצלה שאז עמדה בתוך מתחם הגדר והמים כיסו חלקית מהאזור בו קרתה התקיפה - מי הים. בנוסף סגרו את המדרגות שעולות לחדר המציל (אם ככה קוראים לזה). אותן מדרגות עליהן עליתי בהתחלה אז - באותו ערב - וצפיתי על הים החשוך.
כנראה כי התקיפה קרתה ממש איזה שבועיים שלוש אחרי סגירת עונת הרחצה של הקיץ אז עוד לא ארגנו לגמרי את סגירת סוכת המציל לחורף. סתם מנחשת שזאת הסיבה שעכשיו דברים היו אחרת מאשר לפני כשלושה חודשים.
אני לא יודעת אם אתם זוכרים אבל אממ אחרי שאותה תקיפה אז לפני שלושה חודשים קרתה כתבתי שאני זוכרת שהיה גם אור לבן ושהמקום היה מואר. אבל לא הצלחתי להזכר מהיכן הגיע האור. אז התחלתי לשער שאולי מהניתוקים והשכרות קצת בלבלתי את עניין התאורה אך מסתבר שלא התבלבלתי - המקום מואר בדיוק כפי שתארתי שזוכרת. פשוט התאורה של האור הלבן מגיע מהצד השני של סוכת המציל ובנוסף לזה יש שלט מואר בצד - שלט שמודיע שכאן סוכת המציל או עזרה ראשונה או משהו בסגנון - כבר שכחתי אבל זה היה שלט מואר ששייך לסוכת המציל.
הוא אמר לי אז באותו לילה שאין כאן מצלמות אבטחה. המקום מרושת מצלמות אבטחה! גם מלה מר (אותו בר - מסעדה על החוף) וגם מהמדרכה בטיילת!!
זה עורר כעס כלפיו בתוכי. למרות שידעתי מתוך הגיון שיש פה מצלמות כי הרי אנחנו חיים בעולם מרושת מצלמות ואנחנו נמצאים מול בר - מסעדה שברור שרוצה לאבטח את עצמו. אך לראות את המצלמות כשהוא עמד על כך שאין פה מצלמות - משהו בתוך זה עורר בי זעם כלפיו.
ישבתי בנקודה מסויימת בחוף שעשויה כזה מעץ עם הצללה (גגון כזה שמיועד לתת צל לזמן שיש שמש בחוף). אני לא יודעת איך קוראים לזה אך אתאר את זה בתור פרגולה עם דיקט מוגבה שפרוס לאורך החוף. נקודה לא רחוקה מלה מר ומאותה סוכת מציל. הרגשתי את החול הקר ברגליים (לחול הייתה אותה טמפרטוה כמו שזוכרת שהיה באותו לילה). חול קר ונעים למגע. דמעות התחילו לזלוג לי מהעיניים. שמעתי את המוזיקה מהבר - מסעדה לה מר - והתחלתי לחשוב - שמעתי גם מוזיקה אז..? כמובן ששמעתי כי בר - מסעדה פעיל תמיד יש בו מוזיקה וזה תמיד גם אותה עוצמה של מוזיקה. אך לא זוכרת ששמעתי את המוזיקה אז..
בשלב מסויים היה לי קשה מידי לשבת מתוך תשישות נפשית - לדעתי גם קצת ניתוקים - ונשכבתי על הדיקט. כשהרמתי את הראש בזמן השכיבה ראיתי את לה מר. נזכרתי ברגעים שבזמן התקיפה הסתכלתי לכיוון לה מר בנסיון לברוח מהסיטואציה. אולי גם קצת קיוויתי שמישהו משם יבוא לעזרתי. למרות שהיה לי ברור שאף אחד לא יבוא - היה סביב 2 בבוקר וכל הצוות של לה מר היה בפנים - ולא היו לקוחות שישבו בחוץ.
אבל הסתכלתי - בנסיון לברוח מהסיטואציה - בנסיון שמישהו אולי יראה אותנו ויבוא לעזור לי.
אבל כמה קרוב - ככה רחוק - ככה זה הרגיש.
לקח לי הרבה מאוד זמן להתאושש ולאסוף את עצמי עד שהצלחתי להתיישב חזרה ולאט להתחיל לקחת את עצמי הביתה.
כשהגעתי חזרה לטיילת היו יותר מידי גירויים.
תארתי את זה למרכז הסיוע בצ'אט כך..
עליתי לטיילת - מרגישה שחזרתי לעולם החיים - אנשים הולכים.. אנשים רצים.. אנשים מטיילים עם הכלבים שלהם.. מכוניות נוסעות.. אבל אני עדיין באמצע - בין העולם ההוא לעולם הזה. מותשת רגשית. יש פה יותר מידי גירויים וויזואליים ורעש. קשה למח להתמודד עם זה.
למדתי בשבועות האחרונים שזה נקרא הצפה חושית.
ישבתי על הספסל על מנת לא להתמוטט.
בדרך חזרה הביתה קרה משהו שבשבילי היה מאוד סימבולי. בזמן הנסיעה חזרה הביתה פתאום משהו דגדג לי את הרגל. הסתכלתי על הרגל וגליתי שג'וק מטייל לו על הרגל שלי. העפתי אותו ועברתי לשבת במקום אחר אך שם גם פתאום ראיתי ג'וק אז ירדתי מהאוטובוס בתחנה הראשונה שהאוטובוס עצר. זה היה באיזור הכי גרוע של תל אביב.
כמה סמבולי שביום שאני מבקרת בגהנום מטייל לי ג'וק על הרגל ואני יורדת מהאוטובוס במקום הכי גרוע בתל אביב..
עליתי על האוטובוס הבא שהגיע והמשכתי הביתה. רק אחרי שירדתי מהאוטובוס בתחנה של הבית שלי והתחלתי ללכת לכיוון הבית התחלתי לחזור לעצמי לגמרי.
המפגש היום עם מיקום התקיפה תרם קצת בעיבוד של החוויה אך לא לגמרי. זה עוד לא מאחורי. יש לי עוד עבודה לעשות. אך זה תרם כי מרגישה שמעכשיו הים יחזור להיות שלי. לא מקום גהינום - לא מקום חרדה - את השלב הזה עברתי. הוא יחזור להיות המקום האהוב - מקום מרגוע - המקום שלי להיות.. לחוות.. לחיות.. לנשום.. להרגע.. לחשוב.. לעבד.. להרגיש..
השגרירות האמריקאית - זה עוד ידרוש עבודה. אבל צעד שני כבר עשיתי (צעד ראשון היה לדבר על זה - לכתוב - לפרוק. צעד שני היה להגיע לאותה נקודה גאוגרפית בה אותה תקיפה קרתה - לחוות - לחשוב - לעבד. צעד שלישי - העתיד רק יגיד. אני כרגע עוד לא יודעת מה יהיה הצעד השלישי. רק יודעת שעוד יש לי עבודה וכשיהיה לנפש שלי נכון היא תחשוף בפני מה יהיה הצעד השלישי כפי שחשפה בפני מה הצעד הראשון ומה הצעד השני.. ואולי הצעד השלישי יכלול בתוכו גם חלקים מהצעד הראשון והשני - רק אולי. כרגע עוד לא יודעת..).
אבל יכולה בלב שלם להגיד שמשהו בתוך הלהגיע לשם בשעות שהמקום נראה לפחות דומה לאיך שנראה אז באותו לילה ארור - תרם לי. ומהיום הים חזר להיות שלי! לקחתי את הים חזרה! הוא לא יקח את זה ממני!! אחת האהבות שלי בחיים זה הים. הוא לא יקח ממני את המקום האהוב שלי. לא ארשה לו! והוא לא יצליח.
אני בחורה חזקה ואני אנצח! לא הוא!!
 

Anonymous182

New member
פרטי התקיפה - טריגר.

מעתיקה לכאן את הפוסט ההוא..

היה קר.. בכל צעד החול השתכשך ברגליים. החול היה כל כך נעים למגע.. עליתי לסוכת המציל לתצפת אך החושך כיסה את הים. ירדתי לאט ובזהירות שלא ליפול. היה קצת קשה לשמור על יציבות ולא רציתי להתגלגל במדרגות. מזה? איפה את? לאן נעלמת? אני כאן.. מזה? לאן הלכת..? עליתי לסוכת מציל. בואי.. בואי.. הוא מוביל אותי לשמיכה שהניח על הקרקע.. על החול הקר במתחם סוכת המציל. מתחת לשעון והמד טמפרטורה. היה מואר הנקודה בה היינו אך לא מצליחה לזכור מהיכן התאורה הגיעה. אני לא לגמרי זוכרת את הדברים - זה קצת מעורפל ויש לי רק תמונות אך אני חושבת שבשלב הזה לקח את הדברים ממני (התיק והמעיל) והניח אותם על מה שנראה כמו הסירת חתירה שהמצילים משתמשים בו בסיורים במים ומניחה שגם בהצלות. מתישהו אז בהתחלה התנהלה שיחה על כך שאני צריכה להרפות.. הוא אמר שהוא לא מאמין שאפילו שאני שיכורה כל כך אני ממשיכה לעמוד על כך שאני לא מסכימה ליד אנשים וליד מצלמות אבטחה לעשות דברים שלא מתאימים לעשות במקומות ציבוריים. אני הייתי ישובה על השמיכה והוא עוד עמד ליד אותה סירת חתירה אך כנראה שאני ידעתי לאיפה דברים הולכים כי אחרת לא הייתה סיבה שאחזור על זה שוב. הייתי מסובבת מהאלכוהול. הדבר הבא שזוכרת זה שאני הייתי שכובה על הגב - שנינו עוד היינו לבושים והוא הבטיח לי שאין פה אנשים ואין פה מצלמות אבטחה. והוא התחיל לנשק אותי. כל עוד זה היה ברמת התמזמזות זה לא הפריע לי ואף יזמתי בעצמי כי סהכ הים ועל החוף נעים לי וזה לא משהו שאנשים לא עושים בציבור.. זוכרת תמונה שנשכבתי גם אני מעליו ונשקתי אותו גם וגם מלא התגלגלתי לתוך החול והוא קרא לי כל פעם לחזור אליו ולהיות על השמיכה ולא על החול. זוכרת שהעפתי חול לכל כיוון - עליו.. עלי.. לאויר.. זוכרת התפרצויות צחוק ללא סיבה - הייתי מסובבת.. שתויה.. התגלגלתי גם עליו. לא זוכרת אם הוא הפשיט אותי ראשונה או שקודם הפשיט את עצמו. לא לגמרי זוכרת את ההתפשטות שלו זה מידי מעורפל אבל אני חושבת שהוא נעמד בקצה השמיכה והוריד לעצמו את הבגדים (חוץ מתחתון) בזמן שאני נשארתי לשכב על הגב שותקת. הוא חזר להיות מעלי. באיזה שהוא שלב אולי זה היה לפני מה שכבר רשמתי ואולי זה בכלל היה אחרי.. הוא הרים לי את השמלה למעלה והשאיר אותי בתחתון חשוף לכל מי שיעבור בסביבה. הוא ליטף חיבק נישק את כל האיזור מהבטן ועד הרגליים העליונות. אני שכבתי על הגב - על הקרקע. זוכרת גם שדחף ידיים מתחת לשמלה ותפס לי חזק את החזה. הוא התלונן על הגומיה של השמלה במותניים שלא אפשרה להרים את השמלה מעבר לגובה המותניים והקשתה מאוד להכניס ידיים לחזה. והוא תפס לי חזק את החזה ושיחק איתם בצורה שכואב - מחץ.. לחץ.. והזיז אותם באגרסיביות. נסיתי לדחוף את הידיים שלו משם ללא הצלחה כי בגלל מבנה השמלה והחולצה שלבשתי לא הייתה לי גישה לידיים שלו. אחרי שעינה אותי בזה הוציא משם את הידיים ואמר אוי מה? הכאבתי לך? סליחה. זוכרת תמונה אחרת בה אני פתאום קולטת את עצמי חסרת כוחות לזוז - שוכבת על הקרקע והוא מקיים איתי יחסים עם תחתונים. זה כאב לי - זה כל כך כאב! ולמרות שלא רציתי הרגשתי מחוייבת לשתף פעולה אך לא הצלחתי להזיז את עצמי אז רק שכבתי ללא תזוזה. התרוממתי לתת לו נשיקה ונפלתי חזרה לארץ. נסיתי לשים עליו רגליים אבל הם נפלו לי כל פעם חזרה לקרקע. אז הוא תפס לי את הרגל ושם אותה מעליו והחזיק אותה שם שתשאר ולא תיפול. לא יודעת למה הרגשתי מחוייבת לשתף פעולה. אולי כי המשכתי לנסות להסתיר ממנו את העובדה שעברתי אונס בעברי - פחדתי אולי שיזהה שיחזור בתוך הנפש שלי. זוכרת שהוא היה פיזית כבד לי והחזיק אותי חזק וכואב ושפשף את הזין שלו חזק וכואב ואני רק שכבתי על הקרקע. זוכרת שהתחיל להוריד לעצמו תחתון בזמן ששוכב מעלי ואמרתי לא אל תוריד אז הוא הרים את התחתון חזרה - הפעם היחידה שהקשיב למילותיי. וזוכרת את הרגע בו אמרתי לו יש כאן אנשים. ראיתי את הצללית מתחת לסוכת המציל. זה השלב שקם ממני והתלבש. הם הסתובבו במתחם המציל (זוג הערבי) ואז יצאו. כשראיתי אותם שוב הצבעתי עליהם ואמרתי שזה הזוג שהיה כאן. הבחור הערבי עשה לי שלום עם היד ועשיתי לו שלום בחזרה והתפרצתי בצחוק ללא סיבה. הם קבלו את זה בתור קיו שהם מוזמנים להצטרף והצטרפו אלינו. אני ישבתי על הקרקע (על החול) והתחלתי להעיף חול לכל הכיוונים והבחור הערבי שאל בבהלה או בטון מודאג את הבחור שהייתי איתו מזה???? כמה היא שתתה???? והבחור ענה לו שקצת. אמר שאני פשוט לא רגילה לשתות ולכן אני ככה. אני באופן אישי לא חושבת שהכמות ששתיתי נחשב לקצת אבל זה כנראה עניין של השקפה.. הם ישבו איתנו ובשלב מסויים נעמדו והתחילו לרקוד. אה שכחתי שאני חושבת שעוד לפני שבכלל הבחור התחיל לעשות את כל מה שעשה עישנו ומהשכרות לא הצלחתי להחזיק את הסגריה טוב אז היא נפלה לי דולקת על השמלה.. הם התחילו לרקוד והבחור הערבי מאוד ניסה לשתף אותי שגם אני ארקוד איתם אבל בקושי עמדתי על הרגליים.. הם כל פעם הרימו אותי שארקוד איתם והחזיקו אותי שלא אפול אך למרות זאת נפלתי והבחור שהייתי איתו כל פעם חזר על כך שעדיף שאני אשב ולא אעמוד.. הוא קרה לאותו זוג ערבי חברים חדשים שלנו. אה זוכרת שבזמן שעשה על יבש הייתי שקועה בשעון של מתחם הסוכה. אני חושבת שהשעה הראתה 02:17 דקות. הם היו איתנו לדעתי הרבה זמן. ואז התחלתי ממש לקבל בחילה חזקה מכל השתיה. התחלתי להתלונן על הבחילה הרבה עד שהם הלכו. אני זוכרת שהבחור הערבי התחיל ללטף אותי. שאלתי אותו למה אתה נוגע בי? אז הוא מיד הפסיק ונראה היה שהבין שחצה גבול והרגיש לא נעים עם עצמו. דקה אחרי זה הזוג הערבי קם והלך וגם אנחנו התחלנו ללכת. אני נפלתי על הקרקע בזמן שהוא סגר את הגדר של מתחם סוכת המציל, קמתי ונפלתי מיד חזרה על הקרקע והוא פרץ בצחוק. הוא החזיק אותי כל הדרך לבר כדי שאוכל ללכת לשירותים להקיא. אמרתי לו שאיך שהוא מחזיק אותי רק מגביר לי את הבחילה והוא היה כזה לא אני לא רוצה שתיפלי. אני זוכרת ששמעתי אותו אומר לצוות בבר שאני שתויה. כנראה שהם שאלו אותו והוא הסביר להם. אה גם זוכרת שלאורך כל הזמן שהייתי שתויה דברתי אנגלית מלבד מעט מאוד משפטים מצומצמים בעברית. זוכרת שאמר לזוג הערבי שכשאני שתויה אני מתחילה לדבר אנגלית אבל אני יודעת עברית זה לא שאני לא יודעת עברית. בבר ממש הקאתי ואז התחלתי לחזור לעצמי. אחרי שהקאתי כבר חזרתי להיות יציבה אבל עוד ממש סבלתי מבחילה. נתנו לי כוס מים בבר. הלכנו משם והוא הציע לי להשאר לישון אצלו. עניתי לו שלא מתאים שאשן אצלו. לא זוכרת מה הרגשתי. לדעתי הייתי מאוד מנותקת. זוכרת שבקשתי לעלות אליו כי חייבת פיפי ואין מקום פרטי פה לעשות ולא שירותים אז עליתי אליו לפיפי ובקשתי שיקח אותי הביתה. הוא אמר שהוא לא במצב לנהוג אז הזמין לי מונית. הגעתי חזרה הביתה ב4 בבוקר ועוד הייתי עם בחילות. זוכרת שהעפתי את החול מהבגדים והנעליים ושמתי את הבגדים בכלי כביסה ונכנסתי להתקלח. הייתי מלאה בחול בכל מקום!! לא זוכרת מה הרגשתי פיזית או רגשית בזמן המקלחת ההיא וזה הזכרון האחרון שלי.
 

Anonymous182

New member
השמלה לא הגנה עלי.. אולי טריגר..

זה היה בחור שהכרתי בדיוק שבוע..
הכרתי אותו דרך האינטרנט. כבר באינטרנט מראש כתבתי שאני מחפשת לקחת דברים לאט. ובהמשך חזרתי ואמרתי את זה גם בשיחות טלפון.
בדייט הראשון הבהרתי לו שאני לא מתנשקת בדייט ראשון. רוצה קודם להכיר ולקחת דברים לאט.
סהכ בדייט הראשון הוא מאוד כיבד אותי.
דייט שני התחיל לפעול בדרכים שאני פרשתי בתור - ככה זה גברים.. אבל היום אני מבינה שזה לא נכון!!
הוא התחיל לעשות דברים מול מצלמות אבטחה וליד אנשים - דברים שאמורים לעשות במקומות פרטיים ולא ככה בציבור.. מאוד עמדתי על כך שלא מתאים לי ושיפסיק אך הוא כל הזמן לחץ ותירץ תרוצים וטען שאם זה מפריע למשהו שרואה אותנו זה בעיה שלו. נסיתי פיזית לדחוף אותו ממני מידי פעם.. מילולית חזרתי ואמרתי שוב ושוב לא מתאים מול מצלמות וליד אנשים.. ולעיתים פשוט מעיין קפאתי - התנתקתי - ברחתי למחוזות אחרים.
שתפתי פעולה רק עם מה שהתאים לי לעשות ליד אחרים ומול מצלמות אבטחה אך לא עם מה שלא התאים לי..
אך אני פרשתי את ההתנהגות הזאת שלו בככה זה גברים - זה לא יוצא דופן. למרות שהיום אני מבינה אחרת אך אז לא הבנתי אז נפגשתי איתו לדייט שלישי.
לדייט השלישי הוא הציע שאבוא אליו הביתה לפופקורן וסרט. הבהרתי שזה לא שלב מתאים בקשר כי היה ברור לי שהוא מתכוון לסקס. הוא ענה לי לא לסקס באמת רק לסרט ופופקורן. עניתי לו שאני לא סומכת עליו (כי אני לא סומכת על אנשים כל כך מהר) ושאם הוא רוצה להפגש זה רק במקום ציבורי.
אז קבענו לצאת למופע סטאנדאפ. רק כשהגענו לשם הבנתי שהמופע נמצא באיזור הכי גרוע של תל אביב. הסטנאפיסטים מאיזה שהיא סיבה החליטו לעשות צחוק מאונס, פגיעה מינית והתעללות ורצח של בעלי חיים. אני נפגעת אונס ברבים ופגיעות מיניות בעברי ואף סובלת מפוסט טראומה ופוסט טראומה מורכבת בעקבות כך. בנוסף, אני בחורה טבעונית מסיבות אידיאולוגיות. בעלי חיים בעיניים שלי הם דרגה מעל בני אדם!! כך שהנושאים הללו - ממש לא מצאתי אותם להיות מצחיקים! הוא נהנה ואף צחק אך אני נהייתי מאוד עצבנית וכעוסה ואף מוצפת פלאשים!! עשיתי את המיטב להסתיר את זה מכמה סיבות..
א. לא רציתי לעשות סצנה שלמה.
ב. פחדתי לצאת מהמועדון לבד כי זה איזור מסוכן לבחורות בשעות הללו..
ג. הכרתי אותו בדיוק שבוע ולא היה לי נכון לחשוף עדיין את היותי נפגעת אונס ופגיעות מיניות וסובלת מפוסט טראומה רגילה ומורכבת ופחדתי שאם אפעל בדרך כלשהי מלבד לבלוע רוק ולשתוק אחשוף שיש שם משהו בעברי..
אבל ממש ממש רתחתי והייתי זקוקה למשהו שיעזור לי להרגע! זה השלב בו התחלתי לשתות כדי לצאת מהסיטואציה. אני בחורה שכמעט לעולם!! לא שותה! אבל כל כך הייתי מוצפת ונסערת שהייתי חייבת משהו שיעזור לי להרגע.
כשיצאנו משם עוד הייתי מאוד עצבנית אז בקשתי שניסע לים - כי ים בשבילי זה מקום מרגוע. מקום לחשוב. מקום לנשום. נסענו לים ונכנסנו לבר - לה מר - כי ממש הרגשתי צורך חזק להקל על עוצמות המצוקה. המשכתי שם לשתות עד שכבר התחלתי להשכב עליו מחוסר כוחות להחזיק את עצמי פיזית לשבת ישר..
בבר הוא התעצבן על כך שלבשתי שמלה כי ככה הוא לא יכול לדחוף לי ידיים מתחת לבגדים שם באמצע הבר ליד כולם וכמובן שמול המצלמות אבטחה של הבר.. אחרי איך שהתנהג בדייט השני לבשתי את השמלה הזאת בכוונה. לבשתי את השמלה הזאת עם חולצה ארוכה וצמודה ממתחת. חשבתי לעצמי שבשביל לדחוף ידיים הוא יהיה חייב להרים לי את השמלה וזה גבול שהוא לא יחצה במקום ציבורי - כך חשבתי - אך טעיתי בגדול!!
 

Anonymous182

New member
צוותים רפאויים - משטרה - טריגר בשבילי. לא יודעת אם גם לכם..

לאחר מיכן עברתי טראומות אין סופיות מהצוותים הרפואיים גם בבית חולים (לשם נשלחתי על ידי מוקד האחיות מספר פעמים בעקבות התקיפה) וגם מקופת חולים.
בנוסף עברתי טראומה מהמשטרה.
פחות רוצה להכנס לזה כרגע כדי לי להיות מוצפת ממש אבל זה ברמה שבגללי מרכז הסיוע פנה במכתב חריף! למשרד הבריאות ולבכירי המשטרה והם מנסים להעביר חוק במדינת ישראל של מה מותר ומה אסור למשטרה לעשות כשמתמודדים עם בחורה נפגעת תקיפה מינית שהגיעה למיון.
אולי בהמשך אפרסם את הדברים..
היום אני ברמה שרועדת מפחד מרופאים.
ועל המשטרה עדיף שלא אדבר כי באמת שלא אצא מזה!! שונאת אותם בדם!!! והפנטזיה שלי כבר שנים לחטוף לשוטר רנדומלי את האקדח ולהכניס בו את כל המחסנית.. עדיף שלא אדבר יותר מיזה כרגע אחרת אוצף ממש..

זהו לבינתיים.
ביי.
 
למעלה