הימים הראשונים אחרי המסע

[irashady]

הימים הראשונים אחרי המסע

איך הם היו לכם?? היה קשה? איך הרגשתם? מה עשיתם?

 

[sprkling diamond]

לי אישית היה מאוד קשה

במשך הרבה מאוד זמן מיום החזרה שלי הזמן קפא מבחינתי. לא יכלתי לתפקד בכלל..לא שמעתי, לא דיברתי, בקושי אכלתי.. לא הבנתי איך השמש ממשיכה לזרוח..וכל מה שעשיתי היה לעבוד על האלבום,.. למען האמת עשיתיאת זה חודשיםם...

 

[irashady]

וואו באמת?

ומתי התחלת להשתחרר מזה?

 

[בילבי ע ל ספידים]

אני חרפתי בעיקר../images/Emo1.gif../images/Emo77.gif

חזרתי בשעות הבוקר הביתה, קפצתי על המיטה החמימה שלי ודפקתי חרופ של 25 שעות!!! היה מוי כיף!! למזלי יומיים אחרי שחזרתי היה ראש השנה, אז היה לי חופש דיי ארוך לישון ובאמת ישנתי המון, הייתי הולכת לישון באיזה 7 בערב, קמה ב1 בצהריים..... וכמובן מנצלת כל דקה פנויה לדפוק עוד איזה שעה

אחרי שנגמר החופש, חזרתי לביצפר, ראיתי את כל הקבוצה המגובשת שהייתה לנו בפולין חוזרת לנורמה של כל אחד והחברים שלו..... קצת עצובי.....

ואח"כ באמת היה לי קשה בערך איזה חודש.... התחלתי לעכל הכל.... והיה קשה! אבל עבר! ברוך השם!

 

[irashady]

אני מקווה שאני אצליח להירדם בכלל

אחרי המסע... יש לי סיוטים מהרבה אסוטאציות לשואה... סרטים, ואפילו סיפורים... אז אחרי שאני אחזור משם.... אני מקווה לא לקחת את זה נורא קשה

 

[Lp Fairy]

הממ

ישר כשהגעתי הביתה ראיתי הודעה מחברה שלי שהיא לא הולכת לביצפר אמרתי לה שעכשיו היא באה..והתחלתי לספר לה הכול..פשוט הכול וחפרתי לה על כול תמונה ותמונה.. היה לי דיי קשה גם בימים כי היו לי מלא מלא סיוטים על השואה ונדודי שינה.. וכול דבר הייתי כאילו חושבת למשל דברים פשוטים כמו השמש..שהיום מי שם לב לשמש..? אבל באותו רגע חשבתי מה הם חשבו על השמש...אולי כאל דבר אחרון שהם הולכים לראות..

 

[Pukipsey007]

לא זוכרת, אבל

אמרו לי שהייתי יותר רצינית מבד"כ.

 

[lihi r]

אצלי...

אני הגעתי הביתה ב-4 לפנות בוקר ובשבע כבר הייתי צריכה לקום כי היה לנו דרך הבית ספר נסיעה לצבא שלא רציתי להפסיד באותו יום סיפרתי לחברות שלי כל מיני דברים שעברתי שם וזה עזר לי קצת להוציא דברים הסיפורים נמשכו במשך תקופה מסוימת כל פעם שנזכרתי בדברים אבל אני לא זוכרת שעברתי משבר כלשהו שחזרתי

 

[•BluEyeS•]

לי...

חזרתי בסביבות 2 לפנות בוקר הבייתה... ישררר הראיתי למשפחה שלי את התמונות (מצלמה דיגיטלית... איזו המצאה!) והלכתי לישוןןןןןן =]] וקמתי ב-2 בצהריים... סבא וסבתא שלי באו בערב וגם להם הראיתי את התמונות ונתתי להם את המתנות יום אחרי חזרתי לבצפר וכולם היו כאלה חמודיםםם ואמרו שהתגעגעו וזה =] ואיך שראיתי מישו מהמשלחת קפצתי עליו בחיבוקים חחח למרות שראיתי אותם רק לפני יומיים... בקיצור, כשחזרתי הרגשתי שמחה ענקית שאני בארץ, ואולי זה ישמע קיטשי אבל באמת קלטתי *שם* שאין לי ארץ אחרת! וגם סיפרתי לכל מי שרצה לשמוע (וגם מי שלא) מה עבר עליי שם

 

[mayamoreno2001]

וואאיייי

אחרי המסע היה הכי קשה בייחוד באותו לילה שהגענו הגעתי הביתה ההורים שלי הלכו לישון ולי לא היה מה לעשות באמת זה היה מוזר אני ישנה בחדר שלי במיטה שלי בלי עוד אנשים וזה היה מוזרררררר תאמת שבכמה ימים הראשונים ישבתי על היומן מסע ועוד כמה דברים שקשורים.. תמיד הייתי בקשר אם אותם אנשים שיצאתי איתם... הם נורא חסרים בכמה ימים האלו... אפילו אם המורות שיצאו איתנו היה קשה לא לדבר.. כאילו זה היה דיבורים שותפים איתם.. באמת נורא קשה שוב לחזור לשיגרה אחרי דבר כזה.. אבל באמת שזה לאאט לאט חוזר לעצמו ומבינים שחוזרים לחיים שלנו!!! זהו...