מקור הלחן של התקווה - חזנות
מלותיושל ההמנון הלאומי של מדינת ישראל נכתבו על ידי המשורר והסופר נפתלי הרץאימבר .(1909-1856) המלים פורסמו לראשונה בשנת 1898 בקובץ "ברקאי", שיצאלאור בירושלים, בה התגורר אז המחבר. בתחילההיה שם השיר "תקוותנו" והוא היה המנונם של "חובבי ציון". בקונגרסים הציונייםהחלו לשיר את "התקווה" רק למן הקונגרס הששי ואילך; אולם כבר קודם לכן,מאז הקונגרס הציוני הראשון, נתן השיר ביטוי עמוק למאוויי הגאולה של עם-ישראלבכל תפוצותיו. ד"רכהן-מטמון, מייסד הגימנסיה העברית "הרצליה", הציע שבארץ-ישראל יוחלפו שני הטוריםהמקוריים שהיו: "לשוב לארץ אבותיו, בעיר בה דוד חנה", בטורים הבאים: "להיותעם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים". הצעתו נתקבלה ובמלים אלה מוכר ההמנוןהלאומי כיום. אשר למקורה של המנגינה - חלוקות הדעות. אין ספק, ששורשיה עתיקי יומין ונעוציםבשירה העממית הספרדית ואולי כבר בשירה הערבית שקדמה לה. עם זאת, ניתןלזהות את הדיו המתנגנים של הלחן גם בפואימה הסימפונית "מולדבה" של סמטאנה,וכן גם בשירי רועים בלקאניים ומזרח-אירופיים. מייחסיםאת רישום התווים לר' שמואל כהן, מחלוצי ראשון לציון, אולם חוקר המוסיקהפטר עמנואל גרדנוויץ ידע מפי מכר אישי של אימבר, כי הוא שאל את הלחןמן החזן הנודע ניסן בלצר.
