הימנעות

[לירננה]

הימנעות

האם תקשורת מקרבת עוסקת גם בהימנעות של אנשים מתקשורת? אני מרגישה על עצמי שבגלל שנפגעתי בעבר מאנשים אני ממש נזהרת מלהיפתח וליצור קשרים עמוקים עם אנשים. אני מרגישה שהתקשורת שלי איתם נמצאת רק על פני השטח, מרחוק,ואני לא מעיזה באמת להתקרב מחשש להיפגע. אז אני מעדיפה להישאר כאילו "עצמאית" ולא תלויה באף אחד כי אז לא יקרה לי שום דבר. אני כבר לא מסוגלת לאהוב עם כל הלב כמו שהייתי מסוגלת לאהוב פעם. אין אף אדם בחיים שלי שאני באמת באמת רוצה בקרבתו, אין אף אדם שאני אוהבת באמת. כל הרגשות שלי נמצאים מאחורי מיליוני קירות. יש כאן כאלו שיכולים להיזדהות איתי,או להציע דרך התמודדות עם זה?

 

[pippin80]

היי לירננה

רק כרגע נכנסתי לפורום ועוד לא הספקתי לקרוא את המאמרים שהיו פה בכניסה אבל - מה שאת מתארת לגבי עצמך מאוד דומה למה שעבר\עובר עליי. כנראה שאם שני אנשים נכנסו לפורום ושניהם נמנעים מתקשורת עמוקה עם אנשים, אז יש קשר לפורום?

אם לקצר סיפור ארוך, עד גיל 23 לא התקרבתי מחשש להפגע. השיר שהפך למוטו שלי בלי שאשים לב היה: I am a rock של סיימון וגרפונקל. צרפתי לך את המילים, אולי תרגישי הזדהות מסוימת איתן, בתור אחת שקוברת את רגשותיה מאחורי מיליוני קירות? איך להתמודד עם זה..אין טריק או קסם. זה לא קל, אבל במקום מסוים צריך לשנות גישה. אני בטוחה שאת כמהה לקשר אמיתי עם מישהו שם בחוץ. אני גם בטוחה שאנשים רוצים להגיע אלייך, אבל נתקלים בקירות בלי דלתות ובלי חלונות. אם יש חבר או חברה שהיית רוצה להתקרב אליהם, שהיית רוצה שידעו מי את באמת, אולי תנסי לבטוח בהם יותר. לאט לאט, צעד קטן בכל פעם. לא להשיל את כל השכבות בבת אחת, אי אפשר. אבל לנסות להתחיל לדבר איתם באמת. אם אין כאלו, או שאינך מרגישה בטוח, לפעמים האינטרנט מספק מדיה מספיק בטוחה ואנונימית כדי להפתח. לפעמים כשכותבים דברים, או אומרים אותם בקול - הם לא נשמעים כל כך נורא כמו שנשמעו בלב. תזכרי שאנשים מסביבך לא מושלמים, אף אחד לא כזה. גם להם, אני בטוחה, יש נקודות של חוסר בטחון, דברים שהם מפחדים לחשוף, זה טבעי וזה אנושי. את המוטו של סיימון וגרפונקל עזבתי, אולי לא לגמרי, אבל היום אני מנסה לזכור את מה שאמר ג'ון דון ב"למי צלצלו הפעמונים". No man is an island, entire of itself every man is a piece of the continent, a part of the main if a clod be washed away by the sea, Europe is the less, as well as if a promontory were, as well as if a manor of thy friends or of thine own were any man's death diminishes me, because I am involved in mankind and therefore never send to know for whom the bell tolls it tolls for thee. -- John Donne אני מבינה שנפגעת בעבר, ולכן את מסתגרת מבחינה רגשית. בדרך הקשה למדתי שמי שלא נותן לעצמו להרגיש - אינו חי, או שהוא חי חיים יציבים נטולי עצב, נטולי שמחה אמיתית, חיים לא ממומשים באופן מסוים. כדי לחיות באמת - צריך להסתכן, צריך להרגיש. גם אם זה כואב, מוצאים דרך להתמודד עם זה, להבנות ולהמשיך הלאה אל מקום טוב יותר. ובמילים האלו שכרגע כתבתי לך, אני מנסה להאחז בעצמי, כדי לא להסתגר.. שלך, פיפין

 

[יעל ארבל]

ברוכה הבאה פיפין

תודה על השיר שהבאת לנו, ועל התובנות היפות שלך. שמחה שהגעת אלינו, ואת מוזמנת להישאר. חג שמח!

 

[יעל ארבל]

למשוך את החוט מקצה אחר

בראייה הרחבה שלי, תקשורת מקרבת עוסקת בכל מה שנוגע לתקשורת, כולל תקשורת עם עצמנו. חיבור (לעצמנו ולאחרים) זהו אחד המרכיבים החשובים ביותר שאנחנו שואפים אליו בתקשורת מקרבת, ועל כן ההודעה שלך רלוונטית מאוד לפורום ולכולנו. מה גם, שכפי שפיפין כתבה לך היא משותפת לאנשים נוספים. חיבור לעצמי כפי שאני מבינה אותו, זה תהליך לא קל ולא פשוט בכלל להתחיל אותו ולהימצא בו. ועוד לפני התשובה לשאלה "מה עושים?" הייתי רוצה להציע לך אפשרות, שתקשורת עם אנשים אחרים מתחילה קודם כל ביכולת שלך להתחבר לעצמך, למה שאת מרגישה, לאיך שהיית רוצה לראות את עצמך עם אנשים אחרים ולגבי סוג הקירבה שהיית רוצה ליצור עם עצמך ועם אחרים. אם קשה כרגע עם קירבה לאחרים, כדאי להתחיל למשוך את החוט ממקום אחר - קירבה לעצמך. איך עושים את זה? לאט ובזהירות. דוגמאות - לעצור את עצמך מספר פעמים ביום ולשאול - מה אני מרגישה עכשיו? מה אני צריכה בזה הרגע? להתחיל לכתוב, לצאת לבלות רק עם עצמך, לנסות ולהתנסות בכל מיני פעילויות שעשויות לגרום לך להרגשה טובה, ודרכן ללמוד להכיר את עצמך טוב יותר. כל פעולה שתעמיק את ההיכרות שלך עם עצמך מתאימה לצורך העניין. ואפשר גם לשאול אנשים אחרים כאן אם יש להם דרכים נוספות להעמקת הקירבה עם עצמם. ובשלב הבא, כשתהיי מוכנה לכך, להתחיל בתהליכי התקרבות מאוד קטנים לאנשים אחרים שאת מכירה. מה את חושבת על הדברים? חג שמח!

 

[לירננה]

אני מרגישה

שאני עושה את זה יותר מדי אני נמצאת יותר מדי זמן עם עצמי. ומספקת את צרכי עצמי ונהנית להיות עם עצמי. חסרים לי אנשים אחרים בחיים. וגם אם זה נכון,האם אני לא אוכל להתקרב לאחרים כל עוד לא אעשה את זה. לפי איך שזה נראה לי זה יקח שניםםםםםם עד שאני באמת אבין מה אני רוצה מעצמי. זו מחשבה ששווה לחשוב עליה וגם חשבתי עליה בעבר,אבל איכשהו אני לא מרגישה שאני מצליחה לעשות את זה -להתקרב לעצמי.משהו עוצר אותי שם.וזה בלתי עביר מבחינתי.