"היפה והחנון" עונה 2 פרק #3 - מעמד האישה
את האמת, לאור הגילויים האחרונים שהתוכנית יותר מפוברקת מהטלויזיה הפלסטינאית בשעת מלחמה, חשבתי לעצמי אם יש טעם להעלות ביקורת על משהו שהוא בלאו הכי מכור וידוע מראש. ובכן, התמונה לעיל שינתה את דעתי מקצה אל קצה. המחזה הזה של בחורה יפהפיה הרוכבת על גבו של גבר חנון בתחפושת הוא אנלוגיה אחת גדולה לכול שהתרחש בשלושת הפרקים האחרונים - עליונותה של "הכוסית" על "החנון". משימת הבנים הייתה הפעם לא פחות ולא יותר מפיק-ברכיים לחנון הממוצע - צילום בעירום. בתור חנונאי שפרח יחסית מאוחר, משהו מאוד היה חסר לי במשימה הזו. בזה אחר זה החבר'ה עשו פוזות למצלמה עם דוגמנית יפהפיה בבגדים מינימלים ובתהליך לא הנידו, לא נעו ונראו נונשלנטים ורגועים מתמיד. האלו?! מדובר פה באנשים שמפחדים מהצל של עצמם כאילו? איפה הרעד? איפה הזיעה? איפה דפיקות הלב שמאיימות לפרוץ מבין הצלעות? היכן היא הביישנות? היכן היא החרדה? אבל מעל ומעבר להכול היכן היא ההססנות? לא ייתכן שבחור ש-20+ שנה אפילו לא נגע בבחורה כהרף עין ירגיש כאילו הם חברים שנתיים. אפילו רם שגלל שם את סיפור חייו על איך בתור ילד שקל 120 קילו ופחד לצאת מהבית עד שהשיל מחצית ממשקלו, נראה כנח על זרי דפנה בזרועותיה של הדוגמנית. . כאילו מעולם לא ריחם על עצמו כשהביט במראה. כאילו מעולם לא העליבו או כינו אותו בשמות בילדותו. כאילו...כאילו הכול שקר. והנה בעוד זה ממשמש (תרתי משמע) וזה בא, הגיח לו אור "ביגפוט" עב-הזקן. אילו רם רק דרך את הנשק אז הרי שאור כיוון וירה אותו הישר אל רגלה של ההפקה. בדיוק כפי שהפרסומים צפו, הבחור חשף גוף הבנוי לתלפיות ועורר את השתאותם והתפלאותם של השופטים. אבל למה הם כול כך השפילו אותו? נשגב מבינתי. המראה הזה של הבחורה שיושבת על גבו כאילו היה רהיט נוי מיד הזכיר לי את הבדיחה הבאה: אתיופי ניכנס לרופאה ואומר לה "הנופאה, אני מנוזל. אפשן משו לנזלת?". הרופאה אומרת "אין בעיה! תתפשט בבקשה". האתיופי מבולבל קמעה, מסיר את בגדיו. "יופי, עכשיו תעמוד שם בפינה ותיגע עם הידיים ברצפה", היא אומרת לו, הוא מהסס טיפה אך ממלא אחר רצונה. הרופאה מסתכלת, מביטה, מהנהנת ולבסוף מוציאה רצפט, רושמת אקמול ומוסרת אותו לידיו. האתיופי המבולבל לא מבין מה כרגע אירע ופונה אליה בתמיהה, "להתפשט? בשביל שני אקמולים? הא?". אז הרופאה אומרת לו "לא...פשוט רציתי לדעת אם יתאים לי שם כסא מהגוני". אם לא די בכך, לכשנשאל מנין השרירים, אמר "הרגל מהפק"לים". חנון? חנון שהיה בקרבי? חנון שהיה בקרבי והמשיך לעשות פק"לים מכוח ההרגל? אני משער לעצמי שההגיון הזה קיים אך ורק בעולמו של ערוץ 10 איפה שבאיים בודדים אוכלים אורז, קוקוס ו...תפוצ'יפס. אצלי בכול אופן זה לא תופס. משימת הבנות לפרק זה הייתה משעשעת משהו. אם כבר לעשות מעצמך מוח רקוב אז אין נושא מתאים יותר מאשר פוליטיקה והסכסוך הערבי-ישראלי. הבנות התבקשו להפגין ידע אישי תוך כדי הפעלת קסמיהן על ירון לונדון ויורם בינור. השניים לא הבינו במה נפל חלקם כאשר הבנות הפכו את "מפת הדרכים" לשושנת הרוחות ואת אש"ף והפת"ח לאותיות אהוי. אך כמובן שמישהו היה חייב לגנוב את ההצגה. התלבטתי בין סיון לענבל ובסופו של דבר החלטתי ששתיהן היו סתומות מספיק. לא יודע למה אבל בכול פעם שמראים את סיון אני חושב על ה-DOUT! של הומר סימפסון. הבחורה עברה תאונת דרכים מבלי להיות בתאונת דרכים אבל עדיין נשארה עציץ. היא פשוט ישבה שם כשהמילים עברו מאוזן אחת, הדהדו בתוך הראש (הדהדו מלשון הד, אני בספק אם היא שומעת משהו - הבנתי שיש צורך באינטיליגנציה בשביל זה) והתפוגגו בחלל. אני מקווה שהצד הזה שלה הוא פרי פיתוחה של ההפקה. זה או שתמצא מישהו ממש עשיר וטיפש כי כשהקמט הראשון יופיע, היא פשוט מחוסלת. אצל ענבל לעומת זאת, התבלבלה השפה. לא, באמת. העליונה גלשה קצת יותר מדי מעל התחתונה ואז נפלה לה הפנינה. בתור ימנית קיצונית היא חושבת שהפלסטינים האומללים סובלים ושיש לחלק את הארץ שווה בשווה. ירון לונדון בתגובה ששווה זהב: לפני כחצי שנה התקבל מייל מעניין במערכת ה- n00b store מקום עבודתי המפוקפק. ההפקה של "היפה והחנון" מחפשת ללהק חנון שעובד בחנות מחשבים. לא תספיקו לספור כמה אותיות יש במילה hippopotomonstrosesquipedaliophobia (פחד ממילים ארוכות) והמנהל שלי ושלושה עובדים נוספים היו מרחק קליק אחד מלשלוח את פרטי עבדכם הנאמן יחד עם תמונה לא מחמיאה במיוחד הישר אל זרועותם של ההפקה. אויי כמה אני מצטער שעצרתי בעדם. לו הייתי מתקבל הכי הייתי רוצה להיות שותפה של חופית. לא כי היא כזאת "פצצה" לדעתי. אדרבא, היא אומנם לא מכוערת אך די בלעשות סיבוב קטנטן בתל אביב על מנת למצוא גמדות מעצבנות החיות בסרט שמסתובבות עם כלב הדורש המתה שלא בחסד ועדיין טובות פי כמה וכמה ממנה. מישהו פשוט חייב לתלוש אותה מהעץ הזה אחת ולתמיד. קשה שלא לעקם את הפרצוף בכול פעם שהיא מטיחה אשמות באלון הבן זוג שלה. הצידוק היחידי שהיא מוצאת לויכוחים ביניהם הוא שהיא כוסית כביכול, הוא חנון ולכן הוא צריך לסתום ולהשתחוות לרגליה. גם הפעם במשימת הבנות (שוב) היא יצאה נעל והתפרצה עליו "למה לא אמרת לי שאני נראית כוסית בטלויזיה?". לנוכח התגובות שלו אליה עד כה הייתי מצפה ממנו ללא פחות ולא יותר ממשהו בסגנון "בשביל מה? עוד 10 שנים מעכשיו הבטן שלך תתחיל לעשות תחרות עם החזה מי תגענה ראשונה אל הרצפה, אז למה להתחיל עכשיו?". אבל הוא בחר לעמוד שם ולשתוק. אפילו לא איזה "הא, לך! אווילה משרישה", כלום. במילה אחת: א-כ-ז-ב-ה. ידעתי היטב מי הולכים הביתה מחדר ההדחה. הפונקציה הייתה פשוטה - זמן מצלמה. רוברט ונועה הפסיביים כמעט ולא משכו אליהם תשומת לב. לא הייתה ביניהם שום אינטראקציה. ההזדהות היחידה שאולי יכלו לקבל מהצופים הייתה סוג של רחמים כשנועה יצרה בחדרון המשותף של השניים גטו-רוברט. היא ממש דחקה את המסכן לפינה. בעוד שאר הזוגות ייתכן והפרידו בין המיטות, בחדרם של השניים היה מעין אזור חייץ רק שלצד המערבי יש גם זכויות על האויר במזרחי. איפה שלא ניסה רוברט לתלות את התמונה שלו ממשימת הצילום, נועה לא הפסיקה לרדות ולהתעמר בו. "לא פה זה מול הפרצוף שלי. לא פה, זה לידי. בוא נשים את זה מאחורי הוילון". זה כבר ממש העלה בי חלחלה. בחור כזה שאין לו עמוד שדרה לצעוק "רבאק! מי את בכלל? שימי שקית על הראש יא מדרובה", יכול להישבר כמו קיסם שיניים וזה גם בדיוק מה שקרה. אך רוב הקהל בבית לא מחפש את המסמך האנושי המרגש או הדמעה בזוית של העין ומי כמו ערוץ 10 יודע זאת (ע"ע דן מנו). הקהל רוצה דם. לעומת רוברט ונועה האפורים ומשביזים, אלון וחופית הם ממש צבעוניים ומעניינים. ובכן, לפחות לדעת הכותב. אם יש חננה בתוכנית שאני מזדהה איתו זהו אלון. חנון חנון אבל דעתן עם אשכי ברזל שלא מפחד לפתוח את הפה. הוא גם היחיד שהעז להתווכח עם הבת זוג שלו והוציא אותה לגמרי מהכלים, שזהו דבר משעשע בפני עצמו. אך מצד שני, יש סיכויים שהלהט הזה לויכוח שנצור בו יבוא לו בעוכרו. חופית היא...איך אומרים במגזר? האדי פוסטמה. עכשיו לך תתווכח עם טיפש ואף גרוע מכך, לך תוכיח לטיפש שהוא טיפש כשהוא טיפש מדי להבין את היותו טיפש. פראדוקס.
את האמת, לאור הגילויים האחרונים שהתוכנית יותר מפוברקת מהטלויזיה הפלסטינאית בשעת מלחמה, חשבתי לעצמי אם יש טעם להעלות ביקורת על משהו שהוא בלאו הכי מכור וידוע מראש. ובכן, התמונה לעיל שינתה את דעתי מקצה אל קצה. המחזה הזה של בחורה יפהפיה הרוכבת על גבו של גבר חנון בתחפושת הוא אנלוגיה אחת גדולה לכול שהתרחש בשלושת הפרקים האחרונים - עליונותה של "הכוסית" על "החנון". משימת הבנים הייתה הפעם לא פחות ולא יותר מפיק-ברכיים לחנון הממוצע - צילום בעירום. בתור חנונאי שפרח יחסית מאוחר, משהו מאוד היה חסר לי במשימה הזו. בזה אחר זה החבר'ה עשו פוזות למצלמה עם דוגמנית יפהפיה בבגדים מינימלים ובתהליך לא הנידו, לא נעו ונראו נונשלנטים ורגועים מתמיד. האלו?! מדובר פה באנשים שמפחדים מהצל של עצמם כאילו? איפה הרעד? איפה הזיעה? איפה דפיקות הלב שמאיימות לפרוץ מבין הצלעות? היכן היא הביישנות? היכן היא החרדה? אבל מעל ומעבר להכול היכן היא ההססנות? לא ייתכן שבחור ש-20+ שנה אפילו לא נגע בבחורה כהרף עין ירגיש כאילו הם חברים שנתיים. אפילו רם שגלל שם את סיפור חייו על איך בתור ילד שקל 120 קילו ופחד לצאת מהבית עד שהשיל מחצית ממשקלו, נראה כנח על זרי דפנה בזרועותיה של הדוגמנית. . כאילו מעולם לא ריחם על עצמו כשהביט במראה. כאילו מעולם לא העליבו או כינו אותו בשמות בילדותו. כאילו...כאילו הכול שקר. והנה בעוד זה ממשמש (תרתי משמע) וזה בא, הגיח לו אור "ביגפוט" עב-הזקן. אילו רם רק דרך את הנשק אז הרי שאור כיוון וירה אותו הישר אל רגלה של ההפקה. בדיוק כפי שהפרסומים צפו, הבחור חשף גוף הבנוי לתלפיות ועורר את השתאותם והתפלאותם של השופטים. אבל למה הם כול כך השפילו אותו? נשגב מבינתי. המראה הזה של הבחורה שיושבת על גבו כאילו היה רהיט נוי מיד הזכיר לי את הבדיחה הבאה: אתיופי ניכנס לרופאה ואומר לה "הנופאה, אני מנוזל. אפשן משו לנזלת?". הרופאה אומרת "אין בעיה! תתפשט בבקשה". האתיופי מבולבל קמעה, מסיר את בגדיו. "יופי, עכשיו תעמוד שם בפינה ותיגע עם הידיים ברצפה", היא אומרת לו, הוא מהסס טיפה אך ממלא אחר רצונה. הרופאה מסתכלת, מביטה, מהנהנת ולבסוף מוציאה רצפט, רושמת אקמול ומוסרת אותו לידיו. האתיופי המבולבל לא מבין מה כרגע אירע ופונה אליה בתמיהה, "להתפשט? בשביל שני אקמולים? הא?". אז הרופאה אומרת לו "לא...פשוט רציתי לדעת אם יתאים לי שם כסא מהגוני". אם לא די בכך, לכשנשאל מנין השרירים, אמר "הרגל מהפק"לים". חנון? חנון שהיה בקרבי? חנון שהיה בקרבי והמשיך לעשות פק"לים מכוח ההרגל? אני משער לעצמי שההגיון הזה קיים אך ורק בעולמו של ערוץ 10 איפה שבאיים בודדים אוכלים אורז, קוקוס ו...תפוצ'יפס. אצלי בכול אופן זה לא תופס. משימת הבנות לפרק זה הייתה משעשעת משהו. אם כבר לעשות מעצמך מוח רקוב אז אין נושא מתאים יותר מאשר פוליטיקה והסכסוך הערבי-ישראלי. הבנות התבקשו להפגין ידע אישי תוך כדי הפעלת קסמיהן על ירון לונדון ויורם בינור. השניים לא הבינו במה נפל חלקם כאשר הבנות הפכו את "מפת הדרכים" לשושנת הרוחות ואת אש"ף והפת"ח לאותיות אהוי. אך כמובן שמישהו היה חייב לגנוב את ההצגה. התלבטתי בין סיון לענבל ובסופו של דבר החלטתי ששתיהן היו סתומות מספיק. לא יודע למה אבל בכול פעם שמראים את סיון אני חושב על ה-DOUT! של הומר סימפסון. הבחורה עברה תאונת דרכים מבלי להיות בתאונת דרכים אבל עדיין נשארה עציץ. היא פשוט ישבה שם כשהמילים עברו מאוזן אחת, הדהדו בתוך הראש (הדהדו מלשון הד, אני בספק אם היא שומעת משהו - הבנתי שיש צורך באינטיליגנציה בשביל זה) והתפוגגו בחלל. אני מקווה שהצד הזה שלה הוא פרי פיתוחה של ההפקה. זה או שתמצא מישהו ממש עשיר וטיפש כי כשהקמט הראשון יופיע, היא פשוט מחוסלת. אצל ענבל לעומת זאת, התבלבלה השפה. לא, באמת. העליונה גלשה קצת יותר מדי מעל התחתונה ואז נפלה לה הפנינה. בתור ימנית קיצונית היא חושבת שהפלסטינים האומללים סובלים ושיש לחלק את הארץ שווה בשווה. ירון לונדון בתגובה ששווה זהב: לפני כחצי שנה התקבל מייל מעניין במערכת ה- n00b store מקום עבודתי המפוקפק. ההפקה של "היפה והחנון" מחפשת ללהק חנון שעובד בחנות מחשבים. לא תספיקו לספור כמה אותיות יש במילה hippopotomonstrosesquipedaliophobia (פחד ממילים ארוכות) והמנהל שלי ושלושה עובדים נוספים היו מרחק קליק אחד מלשלוח את פרטי עבדכם הנאמן יחד עם תמונה לא מחמיאה במיוחד הישר אל זרועותם של ההפקה. אויי כמה אני מצטער שעצרתי בעדם. לו הייתי מתקבל הכי הייתי רוצה להיות שותפה של חופית. לא כי היא כזאת "פצצה" לדעתי. אדרבא, היא אומנם לא מכוערת אך די בלעשות סיבוב קטנטן בתל אביב על מנת למצוא גמדות מעצבנות החיות בסרט שמסתובבות עם כלב הדורש המתה שלא בחסד ועדיין טובות פי כמה וכמה ממנה. מישהו פשוט חייב לתלוש אותה מהעץ הזה אחת ולתמיד. קשה שלא לעקם את הפרצוף בכול פעם שהיא מטיחה אשמות באלון הבן זוג שלה. הצידוק היחידי שהיא מוצאת לויכוחים ביניהם הוא שהיא כוסית כביכול, הוא חנון ולכן הוא צריך לסתום ולהשתחוות לרגליה. גם הפעם במשימת הבנות (שוב) היא יצאה נעל והתפרצה עליו "למה לא אמרת לי שאני נראית כוסית בטלויזיה?". לנוכח התגובות שלו אליה עד כה הייתי מצפה ממנו ללא פחות ולא יותר ממשהו בסגנון "בשביל מה? עוד 10 שנים מעכשיו הבטן שלך תתחיל לעשות תחרות עם החזה מי תגענה ראשונה אל הרצפה, אז למה להתחיל עכשיו?". אבל הוא בחר לעמוד שם ולשתוק. אפילו לא איזה "הא, לך! אווילה משרישה", כלום. במילה אחת: א-כ-ז-ב-ה. ידעתי היטב מי הולכים הביתה מחדר ההדחה. הפונקציה הייתה פשוטה - זמן מצלמה. רוברט ונועה הפסיביים כמעט ולא משכו אליהם תשומת לב. לא הייתה ביניהם שום אינטראקציה. ההזדהות היחידה שאולי יכלו לקבל מהצופים הייתה סוג של רחמים כשנועה יצרה בחדרון המשותף של השניים גטו-רוברט. היא ממש דחקה את המסכן לפינה. בעוד שאר הזוגות ייתכן והפרידו בין המיטות, בחדרם של השניים היה מעין אזור חייץ רק שלצד המערבי יש גם זכויות על האויר במזרחי. איפה שלא ניסה רוברט לתלות את התמונה שלו ממשימת הצילום, נועה לא הפסיקה לרדות ולהתעמר בו. "לא פה זה מול הפרצוף שלי. לא פה, זה לידי. בוא נשים את זה מאחורי הוילון". זה כבר ממש העלה בי חלחלה. בחור כזה שאין לו עמוד שדרה לצעוק "רבאק! מי את בכלל? שימי שקית על הראש יא מדרובה", יכול להישבר כמו קיסם שיניים וזה גם בדיוק מה שקרה. אך רוב הקהל בבית לא מחפש את המסמך האנושי המרגש או הדמעה בזוית של העין ומי כמו ערוץ 10 יודע זאת (ע"ע דן מנו). הקהל רוצה דם. לעומת רוברט ונועה האפורים ומשביזים, אלון וחופית הם ממש צבעוניים ומעניינים. ובכן, לפחות לדעת הכותב. אם יש חננה בתוכנית שאני מזדהה איתו זהו אלון. חנון חנון אבל דעתן עם אשכי ברזל שלא מפחד לפתוח את הפה. הוא גם היחיד שהעז להתווכח עם הבת זוג שלו והוציא אותה לגמרי מהכלים, שזהו דבר משעשע בפני עצמו. אך מצד שני, יש סיכויים שהלהט הזה לויכוח שנצור בו יבוא לו בעוכרו. חופית היא...איך אומרים במגזר? האדי פוסטמה. עכשיו לך תתווכח עם טיפש ואף גרוע מכך, לך תוכיח לטיפש שהוא טיפש כשהוא טיפש מדי להבין את היותו טיפש. פראדוקס.
המשפט האחרון חזק!