היפרלקסיה

[רונית ולגרין]

הי סיון

הבעיה המרכזית היא שהעיסוק האובססיבי בנושא מסויים (צפורים, דגלים, סוגי מכוניות וכדומה) גם לא מאפשר תקשורת רגילה וזורמת, בנושאים המעסיקים את בני אותו הגיל, (ילדים בגיל צעיר לא יהנו לשמוע הרצאה בנושא דגלים, הם יאבדו קשר ועניין מהר מאד, ופשוט ילכו..) וגם זו בעצם איננה תקשורת. לרוב הילדים נוטים להעביר, מונולוג, את המידע הקיים אצלם ומעסיק אותם באותו הרגע ולא להקשיב למה שיש לך לומר גם אם זה מתקשר לאותו הנושא. כמובן שחיזוק חיובי שלך, כל חיזוק, יכול להיות משמעותי לילד, עדין זו איננה תקשורת המתבססת על "קח ותן", אתה תקשיב לי אני אומר משהו, ואתה תתיחס למה שאני אמרתי ולא תמשיך בשלך. לכן כדאי לא להכחיד בהכרח את ההתנהגות הזו אלא למסגר אותו למקום ולזמן הנכון, ולפעמים גם למשך הנכון של ההתעסקות בנושא.

 

[גלסטאר]

שלום דורון,

גם לנו הומלץ ע"י הקלינאית תקשורת וע"י המרפאה בעיסוק לא לעודד את הילד, ומכאן בעצם הדילמה. האובססיה קיימת אצל הילדים ההיפרלקסים ולדעתי יכולה לשרת אותנו ההורים. לדוגמא : אנחנו יושבים ביחד ליד המחשב וכותבים מילים באקסל (הילד בוחר מילה ואני מאייתת אותה ומקפידה שתמיד יהיו מילים חדשות ולא חזרה על אותן המילים), משחקים סוליטר (כשהילד נתקע הוא שואל אותי "איפה יש קלף") ובדינו לומד לספור (כל פעם שמתפוצץ בלון הילד צוחק ויוצר איתי קשר עין). כשהלכנו ברחוב פתאום הילד הבחין במילה שהוא מכיר על שלט ומאוד התלהב ואפילו שיתף אותי בזה !!! ("מה אתה רואה

") וגם העברנו את משחק הקלפים מהמחשב לקלפים רגילים כחלק ממשחק משותף. אין ספק שבלי המחשב לא היתה נוצרת האינטרקציה הזאת בחיי היום יום. כמובן שאין שום ערך ללמד 20 סוגי ציפורים, אבל ניתן ללמד חיות שונות, מאכלים, פעולות, עצמים וכו'... ואז לראות אם הילד מקשר בין מה שהוא משנן ולומד בבית למה שהוא רואה בשטח. בספר "קריאה בגיל צעיר מידי" יש פרק שלם (פרק מספר 8) שנותן עצות מעשיות לילדים היפרלקסים. שם מומלץ לצרף תמונות למילים (כלומר תמונה של תפוח ולמטה יהיה כתוב תפוח) ככה זה נתפס יותר טוב אצל הילדים. שאלת אותי אם הילד עונה לעניין - והתשובה היא לא תמיד ולפעמים גם תשובות קבועות. אבל ...מאז שהתחלנו לעבוד במחשב על "כן" ו"לא" הילד עונה כן ולא בהקשרים הנכונים (מקודם לא היה אומר כן בכלל). עכשיו אנחנו עובדים על "לא רוצה" ו"כן רוצה" וככה לאט לאט אנחנו מתקדמים עם מבחר גדול של תשובות לשאלות ומצבים. (שאני אומרת עובדים אני מתכוונת כותבים ומאייתים). בגלל הסיבות האלו נראה לי שאסור להניח את הנושא הזה בצד, אבל גם לא להפוך אותו לנושא העיקרי. אני עדיין מחפשת מישהו מומחה בתחום, מרפאה בעיסוק או מישהו בתחום החינוך המיוחד, שיש לו ניסיון עם ילדים היפרלקסים וכיצד יוצרים להם תוכנית עבודה מסודרת.

 

[גלסטאר]

אנחנו כל הזמן משווים את הילדים שלנו

לילדים בני גילם. ומכאן אני חושבת שהטעות מתחילה. למה הבן שלי צריך "לרדת" ברמה על מנת שילדים בני גילו יבינו אותו. כל עוד אני מבינה אותו וכל המבוגרים הסובבים אותו מבינים בדיוק מה הוא רוצה, אין לי שום בעיה עם זה. היום הבן שלי נמצא בגן תקשורתי ששם רוב הילדים כמוהו - ולכן שהוא התחיל לאיית את מה שהוא רואה על הלוח, הילדים מסביב עשו כמוהו, וזה הפך (בחיזוקה של הגננת) למשחק קבוצתי בכל מפגש. ככל שיעבור יותר זמן הילדים הרגילים ילמדו את מה שהוא יודע היום ואז יוכלו לתקשר איתו בלי בעיה. זה פשוט רק עניין של זמן. ואת הזמן הזה עד גיל 7-8 אפשר לנצל למטרות למידה. (בכל מקרה עד גיל 6 הוא יהיה בחברת ילדים שמבינים אותו). ההשואה של ילדי אספרגר וPDD בתפקוד גבוה לילדים רגילים בני גילם לפי דעתי לא במקום. אנחנו צריכים לתת להם כלים להתמודדות בחיי היום יום אבל לא להמעיט ביכולתם ללמוד בדרך שלהם.

 

[LeonardoDV]

לא ניתן למנוע את

ההתעסקות האובססיבית. ההתעסקות הזאת בכל מיני עובדות ופרטים הוא צורך אמיתי וברגע שנמנע מהילד התעסקות בנושא מסוים, הוא יימצא נושא אחר לעסוק בו, אם לא ציפורים אז לטאות, ואם לא לטאות אז מכוניות וכ"ו. מה שניתן לעשות הוא להגביל את ההתעסקות לזמנים מסויימים ומעבר לכך להתערב במה שהילד עוסק בו ולתת לדברים משמעות מעבר לעובדות. וגם לפתח את הנושא ולהרחיב אותו. בהחלט גם ניתן להשתמש בנושאי העניין כדי לעזור לילד לפתח כישורים חברתיים. לדוגמה הבן שלי "חולה" על מכוניות, הוא מסוגל לזהות את כל הדגמים והסוגים, יש לו גם דמיון די מפותח והוא קורה לאופניים שלו סובארו... באחת הימים כשהסעתי אותו לגן הצעתי לו שיבנה מונית מקוביות ויסיע בה את חבריו, להפתעתי בסוף היום קיבלתי דיווח, שאמנם הבחור יישם את ההצעה, בנה מונית והסיע בה את הילדים מהגן תוך שהוא מסדר אותם לפי התור ומסיע כל אחד ליעד המבוקש. כך שניתן להשתמש ב"אובססיה"...

 

[עמליה עמית]

לגלסאטר,

כיום הקריאה עוזרת לדניאל גם בצד הריגשי, הוא מרגיש מאוד בטוח ויודע שזהו תחום שהוא חזק בו. עצות מעשיות הקשורות למחשב- אכן, הנטיה כשעובדים במחשב היא לעבוד לבד וגם ילדים רגילים כשהם נמצאים מול המחשב הופכים ל"אוטיסטים". אני השתמשתי במחשב ככלי טיפולי ממדרגה ראשונה, אבל אני חושבת שלא לכל ילד מה שעשיתי עם דניאל יכול להתאים. למשל, בגלל שדניאל אהב כל כך לשחק במחשב, התניתי את הישיבה ליד המחשב בתורות. אתה מתחיל ואח"כ תורי, וחוזר חלילה. אין דבר כזה שלא יהיה תור, זה היה מגיע להתפרצויות זעם, והייתי לא פעם מרגישה מתוסכלת ואמא "רעה" ונוקשה. לא הייתי מרשה לו לשחק במחשב במשך ימים, עד שיסכים לשחק עם תורות. לבסוף ניצחתי...והוא הסכים ולאט לאט הוא למד. זה היה הא-ב. מכאן דניאל למד שיש להתחשב באחרים, אחרת הוא מפסיד. היום דניאל משחק עם חברים בתורות ויודע לעמוד בזה יחסית יפה. "הצגות"- נצלי את זה, תראי לכל מי שמגיע הביתה, גדולים וקטנים, איזה קסמים מסוגל הילד שלך לעשות במחשב, ואם לא מראים התלהבות מספקת, תגידי להם להתלהב. אח"כ גם את תערכי "הופעת מחשב" ותמשיכי להתפעל מהיכולות שלו. לא בטוח שזה עובד על כל ילד. אם לילד שלך יש את הצורך לקרוא מתוך ספר, הוא יבקש. אבל לדעתי, המחשב יכול לעשות את הקפיצה הגדולה. פשוט עיבדי איתו על המחשב. מה שאני עשיתי, הפכתי את המחשב למכשיר חברתי. למשל לשחק בקריאה וכתיבה. הוא יכתוב אותיות ואת תקריאי אותם כמילים מצחיקות. תכתבי לו מילים שיצחיקו אותו. את דניאל, אחרי ששולב בצהרון, התחילו להצחיק מילים כמו פיפי, קקי, ציצי, פופיק, וכדומה, הוא למד את זה מילדים בצהרון, בהתחלה זה לא באמת הצחיק אותו, היום זה כבר מצחיק. דניאל היום במצב שהוא מעדיף שיבוא אליו חבר וישחק איתו במחשב מאשר לשחק לבד. היום במחשב יש כל מיני אפשרויות ואחד מהם הוא הרשמקול שגיליתי בעזרת אחייני. הם היו מקליטים כל מיני שטויות מתוקות, ואח"כ היו שומעים את עצמם. והם היו צוחקים. במשך שנים דניאל שומע ומשמיע את ההקלטות המצחיקות של עצמו ושל אמו וחבריו. היום כשהחברים שלו באים לפני כל דבר הם נגשים למחשב לשמוע שטויות ודניאל צוחק בד"כ בחוסר פרופורציה ובהתלהבות, לא תמיד במקום הנכון ולאט לאט הוא לומד. מכיוון שדניאל כבר יודע קרוא וכתוב, הוא יכול לשלוח אימל ולקבל אימל. עוד קטע תקשורתי. יש לו חבר שמתכתב איתו כמעט יום יום ודניאל מחכה למכתביו בכליון עיניים. עוד קטע תקשורתי. אני עוזרת לו להסביר בצורה יותר ברורה את מה שהוא רוצה לכתוב, והוא לומד דרך זה להתנסח בצורה שיבינו אותו. (נקודה חלשה אצלו) יש הרבה מאוד אפשרויות תקשורת ולמידה דרך המחשב, שהדף קטן מלהכיל. את תגלי את זה בעצמך לאט לאט. לגבי אובססיה- אהבתי את הסיפור של לאונרדו על האובססיה, הבן שלו והמכונית. והכי חשוב, רק את יודעת מה נכון לילדך. בהצלחה

 

[גלסטאר]

היפרלקסיה

שלום לחברי הפורום, הבן שלי בן 3.5 יודע לקרוא את כל ה א-ב, ABC (כתב וכתיב גדול וקטן), מספרים עד 100 ואיות של יותר מחמישים מילים נבחרות (אבא אמא שולחן כסא ...) וכל יום שעובר הוא לומד עוד. הצורך ללמוד מגיע ממנו, כל דבר חדש הוא שואל - מה זה ? ודורש תשובה. מאותו הרגע זה נקלט (לדוגמא : מספיק שפעם אחת לימדתי אותו מספר 150 והוא כבר יודע לקרוא אותו בהמשך). עכשיו מגיעים לדילמה. הדעות כאן חלוקות בנוגע ל"טיפול" בתופעה : הגירסא הראשונה היא - להפסיק לעודד אצלו קריאה בגיל כל כך מוקדם, שזה בעצם יגדיל את הפער בינו ובין ילדים רגילים בני גילו. בזמן שהוא יקרא או ידבר על מספרים או אותיות אף אחד לא יבין על מה הוא מדבר. הגירסא השניה - הפער כבר קיים בכל מקרה, ויתכן שתמיד יהיה פער, והקריאה בעצם נותנת לו ביטחון במקום שדיבור לא נותן. מילים כתובות לא "מתפוגגות" באויר כמו דיבור אלא נשארות על הנייר. קל יותר לראות משהו מוחשי מאשר דיבור סתמי. עכשיו הילד "נשאב" לחלוטין לתוך משחקי אותיות ולעבודה על המחשב אבל אני דואגת שזה יהיה משחק דו כיווני (שהוא ישתף אותי כמה שניתן). הייתי רוצה לדעת אם יש מישהו בפורום שעבר תופעה דומה וגם אם יש "מומחה" להיפרלקסיה שניתן להתייעץ איתו בקשר לעבודה מודרכת עם הילד. אגב, יש לי את הספר "קריאה בגיל צעיר מידי" ושם דווקא מומלץ לכתוב ולכתוב ולכתוב ושהילד יקרא ויקרא ויקרא ...

 

[גלסטאר]

תודה עמליה

העצות שלך ממש מתאימות לבן שלי !!! נראה לי שאני אשתמש בחלק מהטיפים כבר עכשיו (היות והילד עוד לא ממש קורא וכותב). תודה רבה רבה ובהצלחה בהמשך הדרך. גלית

 

[עמליה עמית]

תגובה

עברתי דבר דומה עם הבן שלי, המרפא בעיסוק המליצה לא ללמד אותו, וניסיתי להקשיב לה, אולם הבן שלי דרש את שלו, והחלטתי ללכת עם התחושות שלי ואני לא מצטערת. נכון שהוא קורא כמו בכיתה ד' והוא רק בכיתה א' אבל כנראה שזה מה שהוא היה צריך, והיום יש תוצאות, החברה שמסביבנו מלאה הערכה כלפיו, ילדים ומבוגרים כאחד. מכיוון שהוא חזק בכמה תחומים, זה נותן לו המון בטחון, הוא יודע שהוא טוב, ואף אחד לא יכול לשכנע אותו אחרת, גם אם ילעגו לו, הוא יודע שהוא שווה וזה חשוב. אני שמחה שלא הקשבתי למרפאה בעיסוק, במיוחד שגיליתי שבזכות ה"פור" שיש לו על ילדים אחרים, זה עוזר לו לתקשר טוב יותר. רק כששילבתי את דניאל בצהרון, שוכנעתי שצדקתי. היו מצבים שהיינו צריכים להסביר לילד רגיל על דניאל, ואז יכולנו להשתמש ביכולות שלו, על מנת שהילד האחר יראה לא רק את הקשיים שלו אלא גם את היכולות המיוחדות שלו. בהתחלה כשדניאל היה בצהרון, לקח זמן לו ולילדים האחרים להתרגל אחד לשני, ברגע שהילדים גילו שהוא משחק נהדר במחשב, רצו את קירבתו כדי שילמד אותם. לדעתי, במיוחד אצל הילדים שלנו, ידע הוא כח! ועוד משהו, חבר של דניאל פגש ילד מיוחד ואמו הסבירה לו שהוא ילד מיוחד ילד אוטיסט, וכדי להמחיש, היא אמרה שהוא ילד מיוחד כמו דניאל, התשובה שלו היתה, לא יכול להיות, הוא לא יכול לצייר ולקרוא כמו דניאל. הוא לא כזה חכם. בשבילו הייחוד של דניאל, היא אמנם השונות שלו, אבל גם היכולות שלו. כששמעתי את זה שמחתי, כי הבנתי שהילד רואה בדניאל את מה שניסיתי להעביר לו. וכמובן שדברים אלו קיימים באמת בדניאל דניאל לא דיבר עד גיל מאוחר, בגיל 5 התחיל ממש לדבר. וד.א. מה זה היפרלקסיה? עמליה

 

[Maya בן עזרא]

זאת היפרלקסיה

מה שאתן מתארות זה היפרלקסיה- קריאה וכתיבה בגיל צעיר מדי, בהקשר של קשיים תקשורתיים. מופיע לרוב בילדי אספרגר וPDD- בתפקוד גבוה, להם יש תפיסה חזותית וזיכרון יוצאי דופן. יש ילדים נורמליים היפרלקסיים, עליהם אומרים שהם מאוד חכמים, אך בתחום לקויי התקשורת יכולת הקריאה מתפתחת ללא פרופורציות ליכולות האחרות של הילד. (לדוגמה,לעיתים הם קוראים מבלי להבין כלום-סתם דקלום!)

 

[גלסטאר]

עמליה תודה על תשובתך

האם הקריאה עוזרת לדניאל גם בצד הרגשי ? אני מתכוונת האם אתם לומדים תוך משחק משותף, האם הוא יכול לשתף עוד ילדים בפעילות שלו, או שהוא יכול להיות שקוע לבד עם עצמו מול המחשב או עם משחקי אותיות. הפחד שלי שהבן שלי לא תמיד מחפש אותי לידו (לפעמים הוא כן מחפש)- אבל אם אני שם הוא משחק איתי ביחד. לילדים אחרים הוא לא נותן בכלל להתקרב למחשב !!! מצד שני הוא אוהב לעשות "הצגות" במחשב לקהל מבוגרים שצופים בו ונשארים עם הפה פתוח ... אז הילד ממש בעננים. ושאלה אחרונה - האם הבחנת בין לימוד הקריאה לקפיצה נוספת בתחום התקשורת ? הרצון שלי זה להוציא אותו מהמחשב ולהעביר את הכתיבה/קריאה לדפים, אבל הוא לא יודע עדיין להחזיק עיפרון בצורה נכונה ... לנושא היפרלקסיה אני מביאה ציטוט מפורום אחר: "היפרלקסיה היא סינדרום שבו ילדים לומדים לקרוא בגיל מוקדם להתפתחות שלהם וכן הם מוקסמים ממספרים. בנוסף הם לומדים לבטא שפה ע"י למידה בע"פ מבלי להבין מה הם אומרים (אקולליה). כינויי הגוף שלהם הפוכים ונדיר שהם יוזמים שיחה. יש להם צורך עז לשמור על השיגרה וקושי רב בהתמודדות עם שינויים ומעברים. הם יוצרים לעצמם גירויים סביבתיים ופחדים משונים. עד לגיל 18-24 חודשים הם גדלים ומתפתחים בצורה נורמאלית ואז חלה נסיגה התפתחותית. קשיים בלענות על שאלות WH. חושבים במושגים קונקרטיים ומתקשים עם מושגים מופשטים. מפתחים שמיעה סלקטיבית ומתנהגים לעיתים כחרשים."