היפ הופ לזכר השואה

היפ הופ לזכר השואה

"דקת דומיה לא תספיק" סאבלימינל והכנרת מירי בן ארי שותפים להקמת תנועה חדשה שמטרתה "להעיר את העולם מהאדישות לגזענות". כצעד ראשון הם מוציאים את השיר "אדון עולם עד מתי" ללחנו של עוזי חיטמן, וכאן תוכלו לצפות בקליפ ynet פורסם: 05.04.07, 20:41 השיר "אדון עולם עד מתי" הוא המהלך הראשון בתנועה חדשה אותה הקימו הכנרת מירי בן ארי וקובי "סאבלימינל" שמעוני. מטרת התנועה, הנקראת "GEDENK" ("יזכור" ביידיש), היא "להעיר את העולם מהאדישות לגזענות, במיוחד בימים אלה שבהם מתקיימות ועידות של מכחישי השואה ולהעלות על סדר היום הישראלי והבינלאומי את חשיבות הנצחת השואה ולקחיה". השיר הופק בשיתוף יד ושם, משרד החינוך, מוזיאון השואה בניו-יורק, שגרירויות ישראל בכל העולם, חברי קונגרס ועוד. כאן תוכלו לראשונה לצפות בקליפ לשיר. את המילים לשיר כתב סאבלימינל כבר לפני עשר שנים ועכשיו הוא מוציא אותן לאור עם לחנו של עוזי חיטמן ז"ל לשיר "אדון עולם". את העיבוד עשו סאבלימינל ובן ארי יחדיו. ביום השואה הקרוב תגיע בן ארי לארץ ויחד עם סאבלימינל היא תופיע בטקסים שילוו את יום השואה במוזיאון יד ושם.
 
"תתנהגו יפה, ד"ר מנגלה רגיש"

תתנהגו יפה, ד"ר מנגלה רגיש מאת אביבה לורי תערוכה חדשה ביד ושם מציגה את מלחמת ההישרדות היהודית בשואה מנקודת מבט בלתי שגרתית, זאת של הנשים. מה היתה מתכונת המאבק לקיום שלהן, מה הן היו מוכנות לעשות בשביל להחזיק מעמד? לפעמים כל ההבדל בין חיים למוות היה טיפ טיפה סומק, לפעמים חזייה ולפעמים הרבה יותר מזה הדרך לא פחות חשובה מהסוף, והדרך שהנשים האלו בחרו מדהימה בעוצמתה מרים ניק מרגישה מוגנת בסלון ביתה בצפון תל אביב. זהו סלון שנראה כמו מוזיאון קטן לפולקלור. הרהיטים מרופדים בצבע סגול בוהק, על כל חלקת קיר תלויים חפצי חן, מנורות, חנוכיות, נברשות מזכוכית צבעונית, תכשיטים ושלל שכיות חמדה. לפני שפרשה לגמלאות עבדה ניק במוזיאון ארץ ישראל, במחלקה לאתנוגרפיה ופולקלור, ומדי פעם היתה רוכשת לעצמה מזכרת שאהבה. מזכרת פרטית שלה, משנת 42', של המאה הקודמת, מוצגת עכשיו בתערוכה חדשה. לא במוזיאון ארץ ישראל, במוזיאון יד ושם. מבטא פולני כבד מסגיר את מוצאה של ניק, בת 84. בצד הגנדרנות והקוקטיות האופייניות ליוצאות פולין, היא גם עושה הכל לאט ומסודר. על פיסת נייר קטנה היא רשמה לעצמה את עיקרי הדברים. "את רוצה לדעת למה אני מרואיינת מפורסמת? היא שואלת רטורית, "כי עברתי ביחד עם אמא שלי שבעה מחנות ריכוז, גטו אחד, שתי צעדות מוות, יום בבלוק המוות ועוד סלקציות כהנה וכהנה". סיפור ההישרדות של ניק הוא פנטסטי. משמשים בו בערבוביה תושייה רבה, הרבה מזל ואמא אמיצה, רוזה שפרלינג, שלא הרפתה, לא ממנה ולא מהחיים. יום השואה השנה, כבכל שנה, יציף אותה מחדש בזיכרונות. בתערוכה ביד ושם, "כתמים של אור, להיות אשה בשואה", זוכה ניק למעמד מיוחד בזכות אותו מוצג זעיר שתרמה למוזיאון זה מכבר - סומק. היא מצאה אותו בגטו קרקוב. הוא היה כמעט גמור. "מצאתי ליפסטיק זרוק ובתחתית נשאר עוד קצת אודם. גירדתי מהתחתית את מה שנשאר ועטפנו את זה, אמא ואני, בצלולואיד, ותמיד לפני סלקציה היינו שמות טיפה סומק על הלחיים כדי להיראות קצת יותר טוב. גם למקלחת לקחנו את הסומק כי את אף פעם לא קיבלת אותם הבגדים שאתם באת. כשהתקלחנו, מתחת למים, החזקנו אותו בין האצבעות. הוא כל כך קטן, שאף אחד לא ראה כלום". לא בטוח שהסומק הציל את חייהן של ניק ואמה, אבל לפחות הן הרגישו בטוחות יותר אתו. בעזרתו הצליחו לשמור על שביב אחרון של אנושיות. הסומק עבר אתן את כל המלחמה. היה בפלשוב, באושוויץ ובבירקנאו, ברוונסברוק, יוגנדלאגר, מלכוב ולייפציג והשתתף בשתי צעדות מוות. ב-45', כשהמלחמה נגמרה, הוא השתקע בפאריס, וכעבור ארבע שנים, ב-49', עלה לישראל. ביד ושם הוא שמור לזיכרון עולם.
 
שאלה לכולם

באיזה אלבום לשים תמונה של חולצה מ"מסע לפולין" שהועברה אלי? מועדים לשמחה ושבת שלום.
 

skito

New member
היי ענת! שאלות

מה ז"א? הכוונה לקובץ תמונה של חולצה? יש לפורום אלבום? חג שמח
 
כן, יש לפורום אלבום

בסרגל הכחול מעל הפורום יש "אלבומים" יש גם "מאמרים" ויש גם "לוח ארועים". מומלץ לעקוב אחרי המידע, ולעזור לנו להוסיף עוד מידע! האלבומים הם לפי א"ב, לפי נושאים. וכן הכוונה היא היכן לשלב תמונה של חולצה ל"מסע בפולין", האם לבקש מבני אלבום חדש "מסע לפולין", או לשלב באלבום קיים: "טקסים", או משהו אחר. אודה לתשובתכם!
 

skito

New member
תודה ענת, דעתי

לא שמתי לב לדעתי לבקש מבני כפי שציינת אלבום חדש "זכרונות מהמסע לפולין"
 

doram44

New member
האשמה מיגדרית....

מצרפת לפה גם קישור לשירשור בפורום השכן... אולי זה כבד אבל השאלות לדעתי פתוחות..
 

schlomitsmile

Member
מנהל
אכן נושא כאוב שלא מרבים לדבר בו אני מנסה להבין, מניין נובעת ההאשמה; שהרי שימוש במיניות כדי לשרוד, לא נורא יותר משימוש בדברים אחרים. כשמדובר במי שלא היה שם, הייתי אומרת שזה חוסר הבנה (ומידה לא מבוטלת של יהירות...) כשמי שהיה שם שופט ומגנה- לא יודעת, אולי זה הגינוי העצמי על ויתורים שהאדם נאלץ לעשות על כבודו העצמי ולעיתים על אנושיותו, כדי לשרוד. בעיניי, בכל אופן, אין כאן מקום לגינוי; להיפך- זה עוד אחד מהעינויים שנכפו על הקורבנות. יש אפילו מקום להעריך את התושיה והאומץ. השאלות שהעלית בפורום השכן, אכן מעניינות. אולי כעת, אחרי כל השנים, יהיו מבין הנוגעים בדבר כאלה שיהיו מוכנים לגלות כיצד כל זה השפיע על הזוגיות שלהם, אם רק יהיה מי שישאל אותם על כך...
 

skito

New member
ביצוע מרגש! תודה

זו שפת הצעירים, וטוב שכך מירי בן ארי תותחית על ...
 
למעלה