יאן שלום ! ../images/Emo42.gif ../images/Emo29.gif
שלום לכולם ! כתבתי שאני חדשה בפורום, במחלה יש לוותק של משהוא כמו 12 שנים. (מי סופר??!!)גם אני הייתי"סוס עבודה" עבדתי כאחות בלילות,ועכשיו, אני נזכרת שהיו צריכים תמיד להגיד לי "שבי, תנוחי רגע..."אבל אצלי לא היה מושג כזה של לנוח, צריך לעבוד...יש 40 חולים במחלקה, וכל אחד צריך תשומת לב...ויום בהיר אחד...הרגשתי לא טוב, הרופא אמר לי שזה ווירוס...בקיצור אחרי הרבה הרבה זמן,ועצבים של מה קורה איתי??? היגיעה האבחנה...וזהו,היה קשה בהתחלה לקבל את מה שנפל עלי, ועברתי את כל השלבים של ..למה דווקא לי,וכו´ עד שמגיעים לשלב ההשלמה, זה מה יש! וצריך לחיות עם זה ! אבל אחרי הרבה עבודה עצמית...הבנתי שיש לי שתי אפשרויות, או לשבת ולבכות כל היום על מר גורלי, או להרים את הראש לשים את המחלה בצד (היא ישנה אבל בצד !)ולהמשיך לחיות...(כוונתי שהמחלה לא במרכז עולמי,)מצאתי לי עיסוקים אחרים שממלאים לי את היום ושאני נהנית מהם... אני לא לוקחת שום תרופה...!!!(קופוקסן או בתה אינטרפרון) בגלל שהאיבחון לקח הרבה זמן, וההתקף היה קשה הייתי מרותקת לכיסא גלגלים בלתי תיפקודית לחלוטין...אבל בעזרת הקורטיזון, והמון פיזיוטרפיה... חזרתי לתפקד !(טפו,טפו,טפו,...) אומנם לא כמו שהייתי פעם, אבל אני מתפקדת. עושה התעמלות ! שוחה בבריכה (בקיצור "שומרת על מה שיש...) והכי חשוב להיות אופטימיים!!! (יש ספרים מצויינים בנושא, של ד"ר ברני סיגל, ושל לואיז היי ) והכי חשוב הציורים ששמתי הם לא סתם !הבת שלי הפכה אותי לסבתא צעירה...לתאומות, ואלה השמות שלהם, תאומות שהיום הם בנות 6 חודשים, ולקחת מישהיא מהם על הידיים ולחבק אותם, ולקבל מהם חיוך,זה בריאות...!!! שאי אפשר לתאר במילים. מסכימה איתך שעם האנשים שיש פה במיוחד האופטמיות והכיף שרומי וכולם נותנים...כיף להיות פה, כתבתי לרומי, שהיה לי יום קשה היום התישבתי ליד המחשב, לנוח, וישר ניכנסתי לפה, ידעתי שפה יהיה מה שיעשה לי מצב רוח טוב, וכוח להמשיך........!! שיהיה לכולנו יום נפלא ושבוע נפלא, ולא לשכוח ללכת עם הראש למעלה !!! (בהזדמנות אני אספר מי לימד אותי את המשפט הזה, שאימצתי אותו, זה לא קל!!! זה הרבה הרבה,עבודה עצמית אבל זה שווה !)
