הירהורים ליושבות בסוכה...

[karnity]

הירהורים ליושבות בסוכה...../images/Emo140.gif

וגם לכאלה שלא... לפני מספר ימים העלתי לטאגס הפניות לקריאה בעמודים ראשונים של שני ספרים... אני תוהה אם מישהי קראה...בכל מקרה, אני קראתי... אז אביא כאן את הדברים בקצרה ובתרגום חופשי ביותר, וכמובן באינטרפטציה אישית.. בספרה "האם תהיי אמא? נשים שבוחרות להגיד לא" כותבת ג'ין בארטלט בפרק הראשון על הלחץ; אותו הלחץ שמופעל על זוג לאחר הנישואים להביא בשלב כלשהו ילדים... ההורים מצפים לנכדים כאילו הדבר מובן מאליו. הלחץ החזק ביותר מופנה כלפי הזוג מצד המשפחה והחברים. הדחיפה והכפייה לאימהות נעשית גם באמצעות מיתוסים, פולקלור, מנהגים, אמונות, דת, מוסדות חברתיים, אמנות, מדיה - כל אלה מעודדים הורות ורבייה. קריאת התיגר של הנשים על האימהות היא קריאת תיגר על אחת מהאמונות הבסיסיות ביותר של החברה והיא, שתפקיד האישה בהכרח כולל אימהות! הכיוונון לאימהות מתחיל כבר בגן - בבחירת הצעצועים לילדים; הבנים מקבלים ערכות הרכבה, מכוניות ומשאיות והבנות מקבלות בובות. בובות אלה באות עם מוצרים נלווים כגון: בגדים, בקבוק האכלה, שואב אבק וכדומה...(getting the picture???).. העיסוק בבובה האכלתה, החלפת החיתול הוא בעצם חיקוי של אימהות... מעין תירגול על יבש.. הדת היא אחד מהאמצעים החזקים ביותר לשליטה על נשים ועל גופן! הדתות מעודדות ילודה והסנקציות של שימוש באמצעי מניעה, הפלות מגבירות את הלחץ החברתי כלפי אלה שהחליטו אחרת... או מקשות במיוחד על ה"מתלבטות"... ואותן נשים בדתות מסוימות נותרות ללא חופש הבחירה ונאלצות להוליד ילדים.. אני מאמינה שהתפיסה הפמיניסטית שלי מחזקת את עמדתי שלא להביא ילדים, מה איתכן?

 

[karnity]

עוד הירהור קטן... הירהורון..../images/Emo41.gif

בספר השני, מחלקת המחברת מדלין קיין, את הנשים ללא-ילדים ל-3 קבוצות: (אני בחרתי בכינויים שלהלן..) 1. "הבטוחות בעצמן/חסרות הספק" 2. "הנזירות" 3. "מחבקות העצים" קיין מצטטת אישה: ..."כל מי שמערער על ההחלטה שלך שלא להביא ילדים פשוט מקנא בך על האפשרות לישון, לשלוט על השלט-רחוק, לא לעשות טונות של כביסה, על זה שהבית שלך הוא לא ה"7-11" השכונתי, ויותר מהכל.. שאין לך שיעורי בית!!!.. אני מצדיעה להחלטתך והלוואי והייתי מחליטה כך לפני 14-17 שנה... אבל לאאאאאאא!!! הייתי חייבת לשמוע לאמא שלי ולחוות את הנאות האימהות... הייתי צריכה לשכור סרט בוידאו.." מעצבן אותי שהחברה מקבלת את ה"נזירה", שבוחרת לא להביא ילדים ללא היסוס רק משום *אמונתה*... למה אותי, "מחבקת-העצים-הבטוחה-בעצמה" בעלת אמונות (לא דתיות) אחרות היא מסרבת לקבל כלגיטימית???? אוף!

 

[prizman]

נצל"ש. כרגע גיליתי

שר' יונתן בן עוזיאל, ההוא מהקבר בעמוקה היה רווק. היום בטח היו לוחצים עליו להתחתן עם הבתולה מאורליאן.

 

[מלח השמים]

מה המקור לגילוי ?

 

[prizman]

המקור-כתבה במוסף הארץ

על הילולות בקברי "צדיקים". לטענתם זו הסיבה שבגללה עולים לשם לבקשת זיווג. היגיון מרתק יש לציין.

 

[ציפורת צהובה]

אבל למה לנצל"ש???

ההירהורים של karnity לא חשובים בעיניך? למה לא פתחת שירשור חדש??? איזה חוסר כבוד!

 

[prizman]

כן המורה ../images/Emo129.gif

 

[ציפורת צהובה]

../images/Emo31.gif

 

[מלח השמים]

למה אותנו החברה מסרבת לקבל...

כליגיטימיים. באתר של ד"ר יואב בן-דב, יש מאמר בשם: "למה הם מפחדים מסמים - על המניעים הרגשיים למלחמה בסמים". נראה לי שהפחד מאנשים ללא ילדים מניעיו הרגשיים דומים. ואני מצטט קטע מהמאמר: "עבור מי שהתנסה בסמים שונים, תמונתהמציאות - גם זו שסביבנו, וגם זו שבתוכנו - אינה עוד מובנת מאליה.כאשר אני מביט בחפצים שסביבי, המוצקות שלהם אינה ודאית. אנימודע לכך שהיא תוצאה של פעילות ביוכימית מסויימת של המוח שלי,וצורת פעילות אחרת - למשל, המוח תחת השפעת ל.ס.ד. - תגרום לעצמים לנזול ולהתמרח, ולגוף שלי להתמרח איתם. אני יכול כמובן לבחור בסמים אחרים שישפיעו בצורות שונות, ועם כל אחד מהם אחווה תמונת מציאות אחרת. המציאות הופכת אפוא להיות "תלויית משתמש", ותחושת הוודאות של מציאות אחת ויחידה נעלמת. אני יכול לבחור כיצד אני רוצה לחוות את עצמי ואת המציאות שסביבי, והמודעות לאפשרות הזו מלווה אותי גם כאשר איני נמצא תחת השפעה של שום סם. האם זה טוב? אולי כדאי להבדיל כאן בין שני סוגים של אנשים: אלה שרואים באי ודאות ובריבוי אפשרויות משהו חיובי, שמאפשר חופש ויצירה של עולמות ומרחבים חדשים, ואלה שרואים באי ודאות משהו מפחיד ומאיים. התרבות המערבית המודרנית התבססה על תחושת ודאות של חשיבה רציונלית, המביאה לאמת אחת ויחידה. תופעות שאיימו על הוודאות הזו עוררו אפוא התנגדות - למשל רעיונות של רב תרבותיות ויחסיות של נקודות מבט, או התעוררות תנועות המיסטיקה של "העידן החדש" ושיטות חשיבה אלטרנטיביות, ובתחילת שנות התשעים גם האופי המבוזר, האנרכיסטי והרב-ממדי של רשת האינטרנט והתרבות הדיגיטלית שצמחה סביבה. הקישורים האלה פעלו לשני הצדדים. מהצד השני, צמחה תרבות הנגד של שנות הששים שהפכה לגורם דומיננטי בתרבות המידע הדיגיטלי, ושקשרה יחד את כל המרכיבים האלה של אי ודאות - רב תרבותיות, אנרכיזם, מיסטיקה חדשה, תרבות דיגיטלית וסמים. אפשר לראות את ההשפעה המשולבת של כל אלה בתופעת מסיבות הטראנס והדאנס האלקטרוני. זהו אולי המפתח להבנת המניע הרגשי של המלחמה בסמים: הפחד מפני אי ודאות. מה שמציק באמת ללוחם בסמים אינו העובדה שאנשים אחרים משתמשים בהם, אלא האפשרות שלו עצמו להשתמש בסמים, לשלוט בביוכימיה של מוחו וכך לגלוש בין תמונות ותפיסות שונות של המציאות. האפשרות הזו מפחידה אותו, משום שהיא אומרת שבשום רגע לא יכולה להיות לו תחושת ודאות של "מציאות אחת ויחידה". אבל גם הרעיון שאנשים אחרים יוכלו לנוע באופן חופשי בין סוגי חוויה שונים, ורק הוא יישאר "מחוץ לחגיגה", הוא בלתי נסבל. הדרך היחידה לפתור את הקונפליקט הזה בין הפיתוי שהסמים מייצגים לבין האיום על תחושת הביטחון והוודאות היא להרחיק את הסמים מהעולם - כלומר, לנהל מלחמת חורמה נגד כל מי שמשתמש בסמים, במטרה "לבער את נגע הסמים" מן החברה. מכיוון שמדובר בתגובה של פחד, ברור מדוע היא מעוררת דחפים אלימים שמתבטאים בענישה חמורה וחסרת פרופורציה, ולפעמים גם באלימות משטרתית ממש, כפי שלא מעטים ממשתתפי המסיבות מכירים מנסיונם. אבל הפחד והבורות הם בסיס רע לניהול מדיניות ציבורית, והמציאות החדשה המתהווה בתחילת האלף השלישי מכריחה בכל מקרה את החברה (ובמיוחד את הצעירים) לוותר על תחושת הוודאות המדומה של המאות הקודמות, ולנוע אל עולם של ריבוי אפשרויות ומציאויות. העתיד שייך לאלה שיודעים לא לפחד מאי ודאות, אלא לראות אותה כהזדמנות המאפשרת לכל אחד לעצב את תפיסת המציאות שלו באמצעות "בחירת המשתמש" בין אפשרויות שונות. אפשר אפוא לצפות שבשנים הקרובות, בדומה למה שקרה עם הפחד מרב תרבותיות, הפחד ממיסטיקה והפחד מהעולם הדיגיטלי, גם הפחד מסמים ילך ויתפוגג." (עד כאן) * אם כן, יש מקום לאופטימיות ביחס לעתיד - אפשר אפוא לצפות שבשנים הקרובות, בדומה למה שקרה עם הפחד מרב תרבותיות, הפחד ממיסטיקה והפחד מהעולם הדיגיטלי, גם הפחד מאנשים ללא ילדים ילך ויתפוגג.

 

[efroch99]

לא בסוכה

אבל קראתי את העמודים. זה מעניין, אבל לא יותר מדי מחדש. בכל זאת היה מעניין לקרוא את הספרים. בעיקר אני מרגישה סקרנות וצמאון לשמוע על נשים בגילאים שונים שעשו את הבחירה הזאת. כתבתי על זה פעם בשרשור. אני מסתייגת מלהגדיר את עצמי כפמיניסטית, אני פשוט נחושה לחיות את חיי בהתאם למה שמתאים לי (לדוגמא בבחירת מקצוע ובאורח חיי) וכך גם בנושא הבאת ילדים. לא יודעת, אני מרגישה שפשוט כל ההתניות והמסרים הסביבתיים באיזושהי דרך התבזבזו עליי... זה לא דבק בי.

המוח האנושי זה דבר מדהים.... תוך כדי שאני כותבת עובר לי בראש שיר ישן של פליטווד מק Go your own way.... לא שמעתי את השיר הזה שנים, פשוט פתאום קלטתי שזה מתנגן לי בראש. וזה בדיוק כוונתי - ללכת בדרכי, למצוא את מה שמתאים לי.

 

[efroch99]

אה ושכחתי../images/Emo9.gif

להגיד לך גם תודה על הבאת הקישורים, אני מעריכה את העשרת הפורום ובסך הכל אין הרבה מידע על הנושא הזה בכלל ובאינטרנט בפרט. יום אחד כשאני אעשה הזמנה גדולה באמזון.... זה ייכנס לרשימה...

 

[גאטו נגרו]

עוד בחירה מעניינת של שיר

זה פשוט הזכיר לי את שיר היציאה מהחופה שאני ובן-זוגי בחרנו (כלומר השיר שנוגן מיד לאחר סיום הטקס) - בחרנו בשיר We'r on the rode to nowhere...