הירהורים על הלידה....

[ס ו ל ה]

הירהורים על הלידה....

אני פותחת שרשור לאחר הרבה מחשבות עם עצמי. מרגישה צורך לשתף ולשמוע ממכן אחיותי, אני חמישה חודשים כמעט אחרי הלידה. ומנסה לעבד אותה בדרכים שונות. מחפשת איפה איך היתנהלה הלידה איך יכולתי לנהוג אחרת אם בכלל. ולא קל לי במקום הזה. למי שלא זוכרת נתקעתי בלידה עם בצקת בצוואר הרחם שהלכה ותפכה למרות שהמיילדת הגיעה הייתי כבר בפתיחה של שש נסיונות לשחרר את הבצקת לא הלכו, אני כבר הייתי גמורה מכאבים של צירים ללא הפסקה. אני חושבת אולי אם הייתי מקבלת יותר תמיכה אולי אם לא הייתי נבדקת ויודעת על הבצקת הכל היה נגמר אחרת? אני יודעת שזה אולי חסר טעם לדוש בזה אבל אני בדשדוש מה הייתן משנות אצלכן בלידת הבית? מה אתן אומרות בכלל?

 

[שושה בלה]

סולה יקרה

במבט לאחור שאני עובדת עם עצמי אני לא בודקת איך יכולתי לנהוג אחרת אם בכלל כי אז אני מגיעה מהמקום של הביקורת אלא: יוצאת מנקודת מבט שאני במאה אחוז שלי כל הזמן מסתכלת על התמונה כמו שהיא ומתחילה לעשות תהליך שחרור. התהליך הוא מאוד משחרר ועמוק וכמי שעוברת את המסע יום יום ולאו דווקא בהריון הייתי ממליצה לך אם לא עברת תהליכים כאלה בעבר אולי ללכת לעזרה כי יש הרבה מקומות שקל לנו מאוד לברוח אליהם(וגם אני הולכת לעבודה אצל אנשים אחרים כי שם יש יותר עבודת עומק לפעמים זה נותן לי נקודות מפתח להמשך עבודה לבד). מברכת אותך על הצעד של העבודה וההסתכלות כי מכאן הגדילה היא ענקית. מאחלת לך תהליך מעמיק ומעניין אם את רוצה עזרה את מוזמנת לפנות. בהצלחה

 

[debby12]

רגע - לדעתי זה שני שרשורים נפרדים

אחד מגיע לך באופן אישי, ואחד כללי "מה הייתן משנות בלידת הבית" אני מבינה לחלוטין את הדשדוש בזה ואת ה"לא קל" (נו ב'מת - נראה לך שפה בבית את צריכה להתנצל? מה פתאום חסר טעם?!). לא יודעת איך הרגישה *לך* התמיכה בלידה אז קשה לי לדמיין יותר. הרגשת שהמיילדת לא תומכת בך? מה אני הייתי משנה בלידה? יופי של שאלה. הייתי עושה את הג'קוזי זמין (הוא לא היה), בלי GBS והאינפוזיה המחורבנת (אלהים לא מרשה לי ללדת בלי אינפוזיה), הייתי יותר גיבורה ופחות מתבכיינת בשלב הלחיצות (לא יודעת איכה זה הפכתי לשלולית חסרת פאסון בשלב ההוא), והייתי מסדרת לעצמי שלב לחיצות קצת יותר קצר משעה וחצי שלא היה דורש התעמלות אולימפית באמצע [שינויי תנוחות, על שש, בעמידה על הרגליים, על הגב, על הצד, תיכף הייתי עושה גלגלון ערבי עם פליק פלאק לאחור...]. אה והייתי מוותרת גם על השימור דם טבורי - מה שהיה פשרה כי לבן הזוג זה היה נורא חשוב, וזה גם זיכה אותי בבדיקת דם נוספת. דווקא את הסיבוך של הדימום יתר/קרישים/אטוניה לא הייתי משנה. לא הפריע לי בכלל. אבל מיילדת ודולה הייתי משאירה בול את שתיהן כי הן היו אחלה. רגועות, זורמות ובעיקר שקטות כל כך שממש שכחתי שהן שם מצד שני אחרי הלידה הדולה מאוד עזרה לי עם כוסות מיץ, ותה וטיולים לשירותים בנסיונות כושלים לעשות פיפי. כמה סבלנות באישה אחת

.... ואף אחד מהדברים שכתבתי שהייתי משנה לא ממש בער בנשמתי עד שלא העלית את השאלה וחשבתי על זה.

 

[הילהל]

../images/Emo24.gif לידה שלא עוזבת

אני כמעט 5 שנים אחרי הלידה הראשונה... וטרם השתחררתי לגמרי משאלות ה"מה היה אילו". ולי יש המון ביקורת על עצמי, אבל אני גם נותנת לעצמי הנחות ומחזקת את עצמי שמלידה זוועתית כזו רק גדלתי ולמדתי וצמחתי (מעבר לקלישאות הרגילות על כך שבסופו של דבר אני וה"תינוק" שהלך היום לגנחובה לגמרי בסדר). אני אוהבת לחשוב על השיעורים שמקבלים בחיים, מנסה להבין מה היקום ניסה ללמד אותי כשהוא שלח לי לידה כזו - על הכוחות שכבר יש לי, על הכוחות שאני עדיין צריכה למצוא. מנסה לעבור משלב הדישדוש, האכזבה, הכעס על עצמי ואחרים, לשלב אופרטיבי יותר של לימידה ושינוי. רוצה שמהחוויה הקשה יצא משהו טוב.

 

[שָׂרָה]

מה שיכול לעזור לבצקת

זה להפסיק לנסות ללדת, ואפילו להתמקם בתנוחה שמעודדת את התינוק להכנס פנימה בחזרה לרחם כמו בעמידת שש כאשר הישבן באויר בגובה יותר מהראש כך שהראש של התינוק מפסיק ללחוץ על צוואר הרחם. הבצקת אמורה לרדת ואז הלידה מתקדמת מהר אחרי זה. היה סיפור לידה באנגלית על מישהי שהיתה לה בצקת ומיילדת בית סבלנית לחצה על הראש של התינוק פנימה במשך 7 שעות, והבצקת עברה ואז הראש יצא במהירות ללידה טובה. האשה הזאת ניצלה מקיסרי בטוח.

 

[סטיוויה]

מנסיוני

בשתי אכזבות,בלידה הראשונה בבי'ח ובלידה השנייה בבית,שנגמרה בבי'ח(יש סיפורים מלאים בקישורים). באמת אין טעם לחפור במה היה יכול להיות אם.... אולי.... אני מאמינה שהלידה משקפת את מי שאנחנו.הלידה הראשונה שיקפה את האישה שהייתי באותו זמן.ובלידה השנייה שהתחילה בבית קיבלתי השתקפות של עצמי-לא מבקשת עזרה נכונה,לא מקבלת תמיכה נכונה,בודדה. עם כל הכאב והאובדן המסויים בתהליך של צמיחה אישית,היכולת לראות אותנו על כל הפאקים שלנו-יכול לשחרר אותנו מהם.אנחנו יכולות להבין את המקום והתפקיד שלנו ולבחור בשינוי.

 

[סטיוויה]

אגב...

אפילו בלידה השלישית והמדהימה בבית יכולתי למצוא מה היה חסר.למשל,היו יותר מידי אור והמולה בחדר כשהקטנה הגיחה מתוכי.ושכחתי לשמוע קייט בוש... ו...ו...עזרתי קצת לגוף ללחוץ ולא בטוחה אם אפשרתי לזה לקרות לגמרי לבד. אבל כמו ששושה בלה אמרה,זה שם אותי במקום של ביקורת. ואני לא רוצה את זה.זה מחליש אותי ומיותר. אז אני בוחרת לברך על מה שהיה וללמוד להבא(בהנחה שיהיה עוד).

 

[זהר כרמי]

סטיוויה כאילו מגרוני דיברת

הלידה של רואי שיקפה לי את עצמי, גם כמי שיכולה לכל דבר בעולם אבל ממש לכל דבר, וגם כמי שאינה מבקשת עזרה נכונה, אינה מקבלת תמיכה נכונה, בודדה. ממש המילים המדוייקות שהייתי בוחרת בעצמי כדי לתאר את מה שהייתי משנה בלידה הבאה ב"ה. ואגב, הייתי משנה דברים קודם כל בהריון שלי ורק אח"כ בלידה שלי. לא השקעתי מספיק בתנועתיות בהריון, הרגשתי שעצם זה שאני בתזונה דיאבטית כאילו נותן לי פטור מטיפול מעמיק בכל השאר - תנועה, תנוחות נכונות, כל מה שקשור לגוף. וכמובן אין פטור אף פעם ואצלי לפחות, על מה שאני לא עובדת אני לא אקבל במתנה או במילים אחרות אין ארוחות חינם.. ואכן קיבלתי מנח לא אופטימלי ולידה ארוכה וקשה עם תקיעה בשלב מעבר ותקיעת כתפיים לקינוח. כמובן שזה מה שהיה צריך לקרות בלידה הזו, ועדיין. מהלידה הראשונה יצאתי עם האילוזיה שה"בעיה" שלי זה לא לעבור את כאב הצירים, עם הכאב התמודדתי מצויין בלידה של יואב, התשישות היא שהכריעה אותי בסוף, ושלב הלחיצות לקח 4 דקות ומזל שכך. ולכן הייתי ממוקדת מאד לקראת מס' 2 בלהגיע לפתיחה גמורה בלי להתיש את עצמי למוות, וקיבלתי שלב לחיצות מהגהינום. שעה וחצי עם תקיעת כתפיים בסוף כאמור. למדתי מזה שכלום לא מונח בכיס שלי כשמדובר בלידה...

 

[debby12]

הלידה משקפת את מי שאנחנו

משפט מעניין ונכון חלקית בעיני. חלק ממנה הוא נתון אובייקטיבי (נגיד, אני שפיתחתי רעלת מחורבנת, אבל לא מחזיקה מעצמי אדם חלוש/חולה בדרך כלל). אבל בהחלט מסכימה איתך שאיך שאנחנו מגיבות למצב משקף את מי שאנחנו <הולכת לעשות חושבים מה הלידה הראשונה שלי אומרת עלי. שאני "זינה הנסיכה הלוחמת"? שאני אמיצה? שאני מפגרת ולוקחת סיכונים מיותרים? אני חושבת שאולי מה שהיא אמרה עלי היא שאני קונטרול פריק ולא יכולה לאבד שליטה. מצד שני, מי רוצה לאבד שליטה כשהסכין מחכה לה?

>

 

[swann]

../images/Emo45.gif

 

[swann]

עיבוד לידה זה תהליך

וגם אחרי חצי שנה אני שוב משחזרת מדי פעם ועוברת על מה היה ואיך היה, ולמרות שהיה קצר - לפעמים אני נזכרת בפרטים שלא זכרתי קודם. אז מה הייתי משנה? בעלי הזכיר לי שבשלב הלחיצות (שנמשך בערך דקה), באיזהשהוא שלב המיילדת אמרה לי לא ללחוץ כל כך הרבה. איכשהוא מיהרתי ללחוץ כשהרגשתי את צירי הלחץ. הרגשתי שהיא תצא צ'יקצ'ק אם אלחץ מיד. אבל לחצתי ללא הפסקה (יעיד הטחור המעצבן שיצא לי), והמיילדת ביקשה להפסיק לכמה שניות. הפסקתי, ואז שוב לחצתי והיא יצאה. אז למרות שהרגשתי שאורי דחפה את עצמה החוצה, בעצם שלב הלחיצות היה קצת לחוץ. הייתי מעדיפה פחות לצרוח אבל לא היתה לי שליטה על זה. הייתי מעדיפה לראות אותה יוצאת, אבל עצמתי עיניים. עוד משהו שהייתי משנה - בגלל הלידה המהירה, כנראה שהשיליה נפרדה מיד ולכן היה לי דימום מייד אחרי שאורי יצאה. המיילדת הסבירה לי שיש חשש לדימום יתר ולכן צריך לוודא שהשיליה יוצאת שלמה, ולכן היא צריכה לתת לי זריקת פיטוצין. וכך היה. דקות מהלידה. אני לא חושבת שהמיילדת עשתה טעות - היא הסבירה ואני הסכמתי. פשוט הייתי מעדיפה שזה לא היה קורה. חוץ מזה שומדבר. יכול להיות שהיה קצת מהיר מדי ובקושי הספקתי לחוות, אבל מה שחוויתי היה אינטנסיבי ביותר. אין לי מושג מה אני מעדיפה. החוויה היתה מיוחדת במינה, ואני לא יכולה לחכות לפעם הבאה (אבל בכל זאת אחכה כמה שנים...).