הירהורים שאחרי החג
בוקר אחרי וכולם ישנים. זמן טוב למחשבות והרהורים...
ואולי עדיף שלא.
אתמול בערב יחסית עבר בסדר, עם כל הרעש והצעקות לא היה זמן למחשבות.
וגם עם העצבות והגעגוע התגנבו וליוו אי אפשר היה לשקוע בתוכם, ועל כך מודה.
ובכל זאת יום אחרי הרהורים על כך שהוא לא אתנו ושם בקבר לבד בחג.
משהו בן רגשות אשם לגעגוע...
איך אחייניתי גדלה, אתמוול היהצריך לקרוא איתה "מה נשתנה", והוא לא, לנצח ישאר בליבי בן שנה וקצת.
בוקר אחרי וכולם ישנים. זמן טוב למחשבות והרהורים...
ואולי עדיף שלא.
אתמול בערב יחסית עבר בסדר, עם כל הרעש והצעקות לא היה זמן למחשבות.
וגם עם העצבות והגעגוע התגנבו וליוו אי אפשר היה לשקוע בתוכם, ועל כך מודה.
ובכל זאת יום אחרי הרהורים על כך שהוא לא אתנו ושם בקבר לבד בחג.
משהו בן רגשות אשם לגעגוע...
איך אחייניתי גדלה, אתמוול היהצריך לקרוא איתה "מה נשתנה", והוא לא, לנצח ישאר בליבי בן שנה וקצת.