הירו לבונטין, שווה הגעה מיוחדת?

[Noeett]

הירו לבונטין, שווה הגעה מיוחדת?

קבענו דייט למחר. אני והוא. נחזיק אצבעותינו שפעוטות הבית לא יעשו בעיות. ומאדדדדד בא לי ראמן. וגיוזה. ואולי איזה באן....... המליצו נא. האם לנסות את הירו החדש? איך מזמינים שם בכלל? או דה באן? או משהו אחר? תודה...

 

[אי שפיות בצדו2]

אסייג ואומר שהייתי רק בדוכן בשרונה של הירו

...אבל זו היתה אכזבה מרה מכדי לתת עוד צ'אנס לראמן הנ"ל. הוא בעיקר פשוט סתמי. לא בעל עומק, לא טעים במיוחד, סתם. גם בציר עצמו וגם באטריות. גם התמחור לדעתי מופרך (כ-60 שקל).
אישית לא הייתי טורחת לבזבז בייביסיטר וחנייה על זה.

 

[החתולית]

בדקי את התפריט של אובן קובן

לא אכלתי בהירו בלבונטין, אבל אכלתי באובן קובן. המסעדה נעימה ומאד נהניתי מהאוכל.

 

[erezavn]

לא שווה לטעמי

מהראמן בשרונה מעולם לא התרשמתי. את ראמן לבונטין ניסיתי לפני כשבוע וחצי. בשורה התחתונה. המקום עצמו די נחמד, עם בר ואווירה בליינית (קוקטיילים לא רעים בכלל), אבל האוכל היה די מאכזב. הראמנים עצמם שאמורים להיות גולת הכותרת היו אנמיים וחסרי עומק, על גבול התפלים. הבאנים שניסינו היו טעימים אבל קטנטנים עם מעט מדי מילוי.
עוד בעיה היא שאין הזמנת מקומות ואתם יכולים למצוא את עצמכם ממתינים דקות ארוכות למקום.
בקיצור - עדיף לחפש מקום אחר בעיניי. אובן קובן שהוזכרה עדיפה. גם דה באן.

מוזמנת לקרוא ביתר הרחבה על עלילותיי בהירו לבונטין (בין היתר):
http://processing-food.blogspot.co.il/2017/05/hiro-levontin-susu-sons-yatai-urban.html

 

[Nרב]

אי אפשר להזמין. היינו ביום חמישי והיה נחמד וטעים וזה

בדיוק מה שאכלנו (4 אנשים):
4 באנים - 2 טבעוניים עם חציל בשרני, אחד חזיר ונדמה לי שאחד ברווז
גיוזה טבעונית - הגיעו 4 גיוזות שחוברו בטיגון ע"י חלבון חיטה (ללא טבעוני זה חלבון ביצה)
3 סלטים - חצילים חריף; מקלוני גזר וסלט אצות ממש נחמד
2 ראמנים - אחד צמחוני ואלד טבעוני (ההבדל- הביצה

)
ליווינו בסאקה וקוקטייל היה ממש נחמד, אוירה ממש נעימה לדעתי

 

[Noeett]

תודה לכולם

רשמתי לפעם הבאה בינתיים הבייביסיטר ביטלה....לא הולך לנו....

 

[ילדת חסה]

הירו זה אחלה

אבל בשוק אלנבי רוטשילד (שמחרק דקה וחצי מהירו) יש גם מסעדת ראמן שלא אכלתי בה עדיין אבל שמעתי רק ביקורות מהללות ואנשים מאושרים
לא יכולה לחכות כבר

עדכני איך היה!

 

[erezavn]

מן טנטן (Men Tenten) זה שם המקום

ממש בכניסה לשוק אלנבי רוטשילד, ברחוב יבנה. הייתי שם לפני כחודש וחצי.
אכן מקום חביב. התמחור מעט יותר זול מהמקובל בז'אנר הראמן התל אביבי (בעת ביקורי היה פחות מ-50 ש"ח למרק, בניגוד לאזור ה-60 ש"ח ויותר אצל המתחרים. אני מקווה שרמת המחירים נשמרה). המנה עצמה מעט יותר קטנה להערכתי.
הראמן שאכלתי היה ראמן החזיר שהיה טעים. טוב יותר לדעתי מראמן החזיר של הירו לבונטין. אכלתי אז גם גיוזה פרגית מוצלחת.

גם הדוכן שממול - ראק תאי התאילנדי הוא חביב על סמך הניסיון החד פעמי שלי בינתיים.
עוד דוכן מוצלח מטעימה אחת שלי: סניור צ'י: דוכן רוטיסרי (עוף בגריל) בסגנונות שונים, שיושב בצד השני של המתחם (כניסת אלנבי).

גם על שלושתם הרחבתי בבלוג שלי:
http://processing-food.blogspot.co.il/2017/04/men-tenten-rak-thai.html

ובעניין ביקורות מהללות ואנשים מאושרים...
אני מאלה שחושבים שראמן זה בסה"כ מרק משביע ומנחם. אם תרצי, הגרסה היפנית למרק העוף של סבתא יהודיה. טוב וטעים ככל שיהיה, זה כולה מרק פשוט למדי...

 

[ילדת חסה]

דווקא בפורום הזה

הגיוני שיהיו אנשים שמבינים שאוכל יכול להיות מפתח לאושר
אני אחרי שבוע בברלין ויכולה להגיד שעבורי לפחות - אוכל טעים הוא לגמרי המפתח לאושר

 

[erezavn]

אוכל טוב הוא לגמרי מפתח לאושר

לא סתם אני מתחזק בלוג... (ומוציא לא מעט כסף במסעדות בארץ ובחו"ל).
(וברלין אגב אכן משובחת בתחום).
אני התכוונתי ספציפית לראמן כמפתח לאושר.
אותי אישית ראמן יכול במקרה הטוב להשביע (ומקסימום להשביע רצון) אבל עוד לא טעמתי ראמן שעשה אותי מאושר... (בניגוד להמון מנות אחרות שכן).

 

[אי שפיות בצדו2]

היה לי כזה

כתבתי פה ביקורת על הירו מזמן, ובה הזכרתי שאת הראמן הראשון שטעמתי ניסיתי במסעדה בסיאול שבקוריאה, ושם הוא היה ממש ממש נפלא ובתמחור נהדר, גם הציר העמוק והעשיר וגם הנודלס והחתיכה היפה של החזיר בפנים (בכלל, בשר החזיר באיכות מעולה בקוריאה). אחרי יום מאוד ארוך של מעל 20 קילומטר של שיטוטים ברחבי העיר, היינו מאושרים ממנו מאוד.

ואני תובעת את כבודם של המרקים הפשוטים כמספקי אושר!
כמה חודשים אחר כך, בקור המחריד של סיאול בחורף, הלכנו קפואים ורועדים כשלפתע מצאנו דוכן מופלא שבו מכינים נודלס בעבודת יד ממש מול עיניך, ואז מגישים אותן או דאמפלינג נהדרים בעבודת יד גם כן בתוך מרק צח קוריאני מסורתי מעולה ועצום. תוסיפו לזה שברגע שאתה מתיישב אתה קולט שהספסל הפשוט מחומם מבפנים - אושר! אושר! אושר!

 

[החתולית]

הראמן של קוקולו בברלין הוא מהטובים

 

[of blessed memory1]

אחלה ביקורת

(פספסתי אותה אם היא עלתה בפורום).

לא ברור לי מדוע אין למקומות האלו עסקית צהריים כלשהי. אמנם המחירים "מתונים" (45 שקל למנה נניח בתאילנדי) אבל ארוחת הצהריים שאכלת עולה 67 שקלים אם הבנתי נכון. תוסיף לזה קפה נניח ואיזה מיני-קינוחון ואתה צפונית ל-80 שקל במסעדת שירות עצמי בקניון.

כמובן שאני מכוון לזה שבמחיר הזה אפשר לאכול עסקית מלאה בהוטל מונטיפיורי שלזכרוני אתה גם מאוד אוהב.

מאוד חיבבתי את מקום הראמן ובערב זה אחלה פתרון במחיר סביר ביותר. אבל לארוחות צהריים לדעתי השוק הזה צריך טיפה להתגמש ולחשוב על אנשים שעובדים באיזור וצריכים לאכול כל יום.

 

[erezavn]

תודה. וזו לא הייתה ממש עסקית.

אלה היו ימים ראשונים של פעילות המקום כך שלא היו עסקיות. טעמתי 2 מנות בלי קשר לעסקית. אין לי מושג אם משהו השתנה שם בימים אלה.

ובעניין הוטל מונטיפיורי. אני מחבב את המקום אבל יש כאן בפורום מעריצים גדולים יותר.

(באמת הגיע הזמן שאחזור לעסקית כי לא ביקרתי שם לפחות 3 שנים. אולי יותר..).

 

[of blessed memory1]

אז בלבלתי אותך עם בלוגר אחר

מתנצל.

אני יודע שאין עסקית, הייתי שם השבוע ולא הייתה עסקית. מנת פתיחה קטנה + עיקרית עלו לך 67 שקלים. זה היה הפואנטה של הפוסט שלי. כדי לייצר ארוחת צהריים במקום הזה, למרות המחירים הנוחים כביכול, צריך להיפרד מסכום שהוא שווה ערך לעסקיות 'איכותיות' יותר.

לדעתי אם המתחם כולו לא ישכיל להציע עסקאות צהריים משתלמות יותר (וכרגע אין, לא שם ולא בסניור צ'י), הוא ייתקל בבעיות.

 

[מיתר44]

Wen ב Gallarate איטליה ליד מלפנסה - יפנית לסיום

המסעדה הענקית המתה מאדם, כולם איטלקים למעט הסגל שכולו מהמזרח הרחוק. דומה שהאיטלקים
מאסו מעט בפורמולה המסורתית (אנטיפסטי ועוד) ובאו בהתקפת קרייבינג למשהו האחר.
אכלנו חמישה, בעקבות הבת (שחיה עכשיו בסין) חובבת סושי מושבעת מכל טוב המקום ולא הוצאתי יותר מ 150 יורו.
שניים לקחנו ארוחת טעימות 35 יורו האחת שכללה גם סשימי וגם מרק עם פירות ים ועוד ועוד.
לידנו בחרו במרק אודון פירות ים שהיה גדוש ומלא בכל טוב. טעמתי מהמרק שהיה עדין טעם דגים והבליט
את טעמם של שאר מרכיביו. כולו עלה 7 יורו.

 

[מיתר44]

ארוחת הטעימות ב Wen

 

[נחשונת]

שווה גם שווה, גם אם יקר מדי