הישראלים הפכו ל"פקעות עצבים" ספונטאניות והיפר אקטיביות
דברים קולעים וחדים שנכתבו בוינט בעקבות מותו אתמול, של צעיר ישראלי בן 24, שהחליק וצנח אל מותו על אומגה בפרו:
הדבר הכי מוזר ותמוה הוא שצעירים ישראלים לאחר שחרור אשר "קרעו" אותם בצבא - במקום שייתענגו על הבית הנקי, המקלחת (או האמבטיה) המפנקת, המצעים הרכים והריחניים, הספה הנוחה שבסלון וספריות האוניברסיטה - נוסעים לחורים שכוחי-אל בקצה העולם ואף מסכנים את חייהם! אצל מיעוטם זה עניין של אופי הרפתקני לא אחראי, אבל אצל רובם זוהי פשוט "עדריות" ישראלית מושרשת שמתחילה כבר בגן הילדים. הישראלים הם עדר: "כולם" נדחקים לאותם מקומות בפסח, "כולם" נדחקים להלוויה של האדמו"ר ורומסים האחד את השני, "כולם" רוצים רק דירות 4 חדרים ולוקחים משכנתאות מטורפות, "כולם" עבדים של הסמארטפונים שלהם ודרוכים לשמוע את ה"פיפסים" כמעט 24 שעות ביממה ו"כולם" נוסעים לטיול הגדול שאחרי צבא. זוהי תופעה ישראלית ייחודית: כפי שכתב פה, ובצדק, אחד המגיבים לפניי, המקומיים בדרום אמריקה חושבים שישראל היא אחת המדינות הגדולות בעולם לנוכח המספר הגדול של זומבים שמגיעים אליהם מישראל. גם כמות המעצרים הכי גדולה בקרב תיירים (בצ'ילה) - היא (איך לא) של ישראלים... בהיותם רחוקים מהוריהם, ולפעמים גם בשל לחץ חברתי, חלק מן הצעירים פורקים כל עול ונוטלים על עצמם סיכונים שספק אם היו לוקחים על עצמם בארץ: טיפוס על אומגות, רפטינג, צלילות, באנג'י וצניחה חופשית. יש לשער גם שלרבים מהם, דרום אמריקה והודו הם מקום המפגש הראשון שלהם עם סמים... כשהם חוזרים הביתה, אצל חלקם הראש כבר "שרוט"... גם אם הם חוזרים למסלול חיים כאילו "תקין" ו"נורמטיבי" - משהו עמוק בתוך תת-ההכרה שלהם כבר נשרט... אצל אלה מהם שהפכו שם גם לנרקומנים, המצב טראגי במיוחד. גם בארץ, חלק מ"מטיילי הפסח" מגלים חוסר אחריות משווע וחוסר מודעות מוחלט למצבם הפיסי ולגילם ; וכי מה מחפשת חולת סוכרת באיזה ואדי נידח, קשה-נגישות, במדבר ומה עושה קשישה בת 83 על שפת מצוק?! ומה עושה צעיר ישראלי, בלי גרוש בכיס, בברלין? בקיצור - הפכנו לעם בהפרעה עמוקה! "סרטוני השוקולד" והתנהגותו של "עמישראל" על הכבישים הם רק ביטוי נוסף לכמות ההולכת וגדלה של מופרעים החיים במדינה זו.
דברים קולעים וחדים שנכתבו בוינט בעקבות מותו אתמול, של צעיר ישראלי בן 24, שהחליק וצנח אל מותו על אומגה בפרו:
הדבר הכי מוזר ותמוה הוא שצעירים ישראלים לאחר שחרור אשר "קרעו" אותם בצבא - במקום שייתענגו על הבית הנקי, המקלחת (או האמבטיה) המפנקת, המצעים הרכים והריחניים, הספה הנוחה שבסלון וספריות האוניברסיטה - נוסעים לחורים שכוחי-אל בקצה העולם ואף מסכנים את חייהם! אצל מיעוטם זה עניין של אופי הרפתקני לא אחראי, אבל אצל רובם זוהי פשוט "עדריות" ישראלית מושרשת שמתחילה כבר בגן הילדים. הישראלים הם עדר: "כולם" נדחקים לאותם מקומות בפסח, "כולם" נדחקים להלוויה של האדמו"ר ורומסים האחד את השני, "כולם" רוצים רק דירות 4 חדרים ולוקחים משכנתאות מטורפות, "כולם" עבדים של הסמארטפונים שלהם ודרוכים לשמוע את ה"פיפסים" כמעט 24 שעות ביממה ו"כולם" נוסעים לטיול הגדול שאחרי צבא. זוהי תופעה ישראלית ייחודית: כפי שכתב פה, ובצדק, אחד המגיבים לפניי, המקומיים בדרום אמריקה חושבים שישראל היא אחת המדינות הגדולות בעולם לנוכח המספר הגדול של זומבים שמגיעים אליהם מישראל. גם כמות המעצרים הכי גדולה בקרב תיירים (בצ'ילה) - היא (איך לא) של ישראלים... בהיותם רחוקים מהוריהם, ולפעמים גם בשל לחץ חברתי, חלק מן הצעירים פורקים כל עול ונוטלים על עצמם סיכונים שספק אם היו לוקחים על עצמם בארץ: טיפוס על אומגות, רפטינג, צלילות, באנג'י וצניחה חופשית. יש לשער גם שלרבים מהם, דרום אמריקה והודו הם מקום המפגש הראשון שלהם עם סמים... כשהם חוזרים הביתה, אצל חלקם הראש כבר "שרוט"... גם אם הם חוזרים למסלול חיים כאילו "תקין" ו"נורמטיבי" - משהו עמוק בתוך תת-ההכרה שלהם כבר נשרט... אצל אלה מהם שהפכו שם גם לנרקומנים, המצב טראגי במיוחד. גם בארץ, חלק מ"מטיילי הפסח" מגלים חוסר אחריות משווע וחוסר מודעות מוחלט למצבם הפיסי ולגילם ; וכי מה מחפשת חולת סוכרת באיזה ואדי נידח, קשה-נגישות, במדבר ומה עושה קשישה בת 83 על שפת מצוק?! ומה עושה צעיר ישראלי, בלי גרוש בכיס, בברלין? בקיצור - הפכנו לעם בהפרעה עמוקה! "סרטוני השוקולד" והתנהגותו של "עמישראל" על הכבישים הם רק ביטוי נוסף לכמות ההולכת וגדלה של מופרעים החיים במדינה זו.