השבט הראשון שיחק מצויין והדיח את מי שהיה צריך להיות מודח. לעומת זאת השבט השני כנראה טועה לחשוב שהוא כבר נמצא ממש רגע לפני הגמר ולכן משחק מהתnת ולא מהראש. חשיבה לא נכונה של מי שהדיח את מולי והשאיר שחקן מסוכן כמו ג'ייסון שכבר מיומו הראשון על האי רץ לחפש אלילי חסינות, שלא לדבר בכלל על הקוטרית המחורפנת/מחרפנת הבלתי נסבלת נורא (כמה שהשם הזה מתאים לה בול כמו כפפה ליד), שלא פלא בכלל שאין לה בן זוג שכ החברים שלה התרחקו ממנה, הבחורה יוצרת אנטגוניזם סדרתית. ואם יש משהו שהכי שנוא עלי בעונות האחרונות של הישרדות זה הטמטום של שחקנים טובים להשאיר במשחק שחקנים גרועים או מעצבנים במטרה לח אותם אים לגמר כעזים. אמממה, בדיוק כפי שציינה רק בפרק הקודם איליין, ובצדק, בשביל לנצח בגמר צריך קודם כל להגיע אליו. ומי שחושב על הגמר ואיך הוא ינצח בו כבר מהימים הראשונים שלו על האי רוב הסיכויים שהוא בכלל לא יגיע אליו. כי בדיוק כמו שמדיחים שחקן טוב אחר, במקום שחקן גרוע או מעצבן, ככה גם הוא יכול למצוא בשלב זה או אחר מחוץ למשחק, כשאת מקומו תופס עז אחר שהעז שהוא השאיר במשחק מעדיף להגיע איתו לגמר על פניו כי יש לו יותר סיכויים לנצח אותו מאשר את השחקן הטוב שהשאיר אותו במשחק כדי שיוכ לקחת אותו איתו לגמר ולנצח אותו שם. וזה למה, ואנחנו רואים זאת בעשור האחרון יותר מבעשורים שקדמו לו שחקנים טובים כמעט ולא מגיעים לגמר ומי שכן מגיעים במקומם זה הברירות, שאף אחד לא מדיח, כי השחקנים הטובים במקום לעצור ולחשוב שכל עז תופס מקום של שחקן טוב בגמר, קרי גם מקומו בגמר אינו מובטח בשיטה הזאת, עסוקים בלהילחם אלה באלה ולנסות להדיח זה את זה, במקום לחבור יחדיו ולהדיח את כל החלשים, ואז תהיה תחרות אמיתית והוגנת ומי ייתן הטוב מבין כל השחקנים הטובים יזכה. ובהחלט הגיע הזמן שמישהו יואיל בטובו להעיר את תשומת ליבם של המתמודדים בהישרדות לגבי האישיו הזה שכפי שכולנו רואים פועל במיוחד לרעתם של השחקנים הטובים במשחק ולטובת הברירות שאף אחד לא חושב אפילו להדיחם.
למה באמת שזה כבר מתחיל לעצבן שבכל עונה חוזר אותו ריטואל מפגר מחדש שוב ושוב ושוב, והשחקנים הטובים והחזקים מוצאים את עצמם מחוץ למשחק, בעוד שדווקא הברירות אלא שאף אחד לא חושב להדיחם, וממש לא בגלל שמדובר בשחקנים טובים או מניפולטורים גדולים, אלא כי פשוט אף אחד לא מרגיש מאויים מהם בגמר, ויש להם איומים גדולים להתעסק איתם. אלא שבזמן שהם מתעסקים זה בזה, הברירות עוברם מתחת לרדאר ומחליקים ישירות אל הגמר, ופתאום השחקנים הטובים מוצאים את עצמם מחוץ למשחק מבלי לדעת בכלל מאיפה זה בא להם (הלו! אולי בגלל שאתם עסוקים בלהילחם זה בזה, במקום לעצור ולחשוב עם הראש שאלוהים נתן לכם על הצוואר בין הכתפיים. כן בדיוק, הראש הזה). ואז במקרה הטוב הם עוד זוכי להיות מושבעים ולבחור איזה מהברירות יזכה במקומם במיליון הדולר, ואולי זה בעצם המקרה הרע, כי לפחות אלה שמודחים קודם מהמשחק לפחות לא צריכים להחליט למי הברירות שנותרו במשחק להעניק את המיליון ואת התואר של השורד האחרון.
אז אולי באמת הגיע הזמן להחליף דיסקט ולשחק עם הראש, בצורה רציונלית ולא אמוציונלית. או להמשיך ולתת לברירות לתפוס את מקומכם בגמר ולהוריד את רמת העונה שלכם וגם אותכם כשחקנים לתחתית הטבלה.
דבר אחד כן אהבתי הפרק, וזה שלמרות שקלי היתה בטוחה שלא קלטה כלום ממה שבוסטון רוב ודנדרה דיברו לידה, והיא ניסתה להתלם מדבריהם, נראה שבתת-מודע שלה היא קלטה הכל, והיא פשוט לא מעריכה את עצמה מספיק בשביל להבין כמה היא טובה בלקלוט פרטים, ואפילו כאלה שנראים לה פחות חשובים. וצודקים בוסטון רוב וסנדרה שבהישרדות,כמו בכלדבר למעשה, אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, ולא דווקא בגדולים והמובנים מאליהם. ולפעמים כל ההבדל בין ללזכות במיליון לבין להפסידו הוא לזכור את הפרטים הקטנים ששמעת ונראו לך בזמנו לא הכי חשובים. אך דווקא הפרטים הללו בגמר יכולים לעשות את כל ההבדל.
ועל פי הפרומו לפרק הבא, אחרי ההדחה של מולי, הברירות מנסים להרים את ראשם, וכמובן ששמחתם מוקדמת מדי, כי בהישרדות כמו בהישרדות שום דבר לא צפוי, ובדוק כמו שלורן הביאה להדחתה של מולי כך היא יכולה למצוא את עצמה מודחת. ולא אתפלא כלל אם היא אכן המודחת הבאה, בגלל שהתעקשה להשאיר את הברירות במשחק. כי בדיוק כפי שאמרה איליין, ובצדק, בשביל לזכות בגמר צריך קודם כל להגיע אליו.