היש ויראה דרכי?
לא פעם.בספרים וגם בסרטים מסויימים.יש.שהגיבור מבקש עזרה כי איננו יכול לבחור את הדרך בה ילך.ואז.פתאום מופיע איזו דמות שהושתלה ע"י המחבר בסיטואציה מסויימת בפרשת הדרכים של אותו הגיבור.וע"י הכוונה ישירה או עקיפה מראה לגיבור את הדרך. תופעות מסוג אלו ניתן למצוא לא פעם שם.אך מה בחיים "האמיתיים"? בתחילת שנת 2000.קרה לי מקרה. באותם ימים עמדתי לפני סיום השלמת הבגרויות בבית ספר פרטי בתל אביב.הייתי מגיע בבוקר וחוזר עם הרכבת של שעה 11:46 מתחנת ארלוזורוב. והנה.יום אחד.בשל העברה של סייח שהחזקתי אז ממקום אחד למקום אחר ע"י הובלה שעשה בשבילי בחור מסויים ושנסגר כי אשלם להוריו שגרים ברמת אביב אחרתי לרכבת והגעתי לתחנה ב-12:10.קניתי לי בקיוסק בקבוק קולה.בוטנים אמריקאים.עיתון יומי והתישבתי ברציף על אחד הספסלים.מחכה לרכבת הבאה של 12:46.ולא ידעתי כי באותו היום יביא איתו את השינוי לשנים הבאות.... עד לאותו יום ידעתי כי לכשנסיים את הבגרויות נלך "ללימודים גבוהים".והלאה??? מי יודע... אך מקרה שקרה כך קרה: בעודי יושב על הספסל ניגש חייל ושאל אם יוכל לקרוא את מוסף הספורט.כמובן אמרתי ונתתי לו והמשכתי לקרוא כתבה מסויימת במדור הכלכלה. לפתע נעמד לידי בחור ממוצא אירופאי בשנות ה-50 שלו.לבוש מכנס אלגנט עם חגורה שחורה שהתאימה לנעליים האיטלקיות השחורות (או שאולי הייתה זו התאמה הפוכה אך...מה זה משנה.ניחא.וחולצת כפתורים לבנה. "אתה מתעניין בכלכלה" הוא לפתע שאל אותי.הסתכלתי לכיוונו מכיוון שעמד מעלי וחייכתי."לא...אני סתם קורא כאן על..." וכך התפתחה שיחה שבמהלכה נתתי לו את המדור הכלכלי.לפתע הוא פנה אלי ושאל אם אני מתעסק עם מניות בבורסה. שוב חייכתי מכיוון שהפעם הוא העלה זכרונות ישנים וכואבים ועניתי לו שאני.לשוק ההון."תרמתי" שנת עבודה בשנת 93 ומאז אין לי שם שפה משותפת. "אני מעוניין לתת לך שי" אמר לי לפתע.הסתכלתי לרגע סביב לראות שאין איזו מצלמה נסתרת באיזור ושלא מדובר באיזו מתיחה של אותו אחד שכבר מראש תכננתי כי אם יפול עלי יום אחד אדחוף לו את הסיגר ככה שחודש לא יוכל לחייך. לאחר שנרגעתי הסתכלתי שוב לכיוון האדון ואמרתי לו "תזכיר לי שוב מהיכן אנחנו מכירים?" היות ולא זכרתי אם היה זה הוא איתי כתף אל כתף בימים של המיתלה או בפריצה לירושלים. "נעים מאוד" אמר ושלח יד לכיווני "אני פרופסור בירו".ואני.שזכרתי קצת מהחינוך שספגתי בבית הושטתי יד לכיוונו ולחצנו ידיים."אני מרצה לכלכלה באוניברסיטת...וגם במכללת..." "נעים מאוד" השבתי גם אני ואמרתי לשמי. "אז" המשיך "האם אתה מעוניין לקבל את ה שי" שאל שוב."איזה חג היום" שאלתי אני בקצת ציניות.הפעם הוא חייך ואמר "ל"ג בעומר לא?".ואכן היה זה ל"ג בעומר באותו היום. "ובכן" המשיך "יש לי 2 חברות עם מניות לתת לך.המניות של שתיהן עומדות להרקיע שחקים" לטובת הינוקות שביננו ברצוני להוסיף כי שנת 2000 והסיטואציה שלפניכן הייתה 2 דקות לפני הנאום של הנגיד האמריקאי אלן גרינספאן בדבר הבורסה האמריקאית שהיא כולה בועה אחת גדולה שעומדת להתפוצץ.ואכן.אחרי שאמר מה שאמר החלה ההתרסקות הגדולה שאת תוצאותיה עדיין רואים ומרגישים סביבנו.(טוב.הישראלים פחות מרגישים מכיוון שרק כאן ניתן להגיע לאוברדראפט של עשרות אלפי שקלים על מנת להקל על הכאב להבדיל מהאמריקאי שכרטיסו נבלע מייד כאשר במסך מופיע מינוס דולר אחד...) איזה רגע.איזה מתח.מה אני אמור לעשות? האם לומר לו בשפת בני המקום "לך חפש ת'חברים ש'כה יא בן...אוכל..." או שאולי לראות זאת כ "סימן" ש "נשלח" אלי.אך אם אני אעשה שטות יגידו לי כולם "אמרנו לך" ואז איך ארגיש? וגם אם לא אספר.עדיין ביני לבין עצמי.מה עם הדימוי העצמי שלי... כל כך הרבה תהיות בכל כך מעט זמן.והנה הרכבת תיכף תבוא.אז...ניקח סיכון? ואני בכלל לא מכיר אותו...אבל.היות ובאותם ימים צעיר הייתי.ועדיין נשארו בי ניצוצות של פורענות מאותם ימים צעירים יותר.עת היינו נוהגים במכפלה של 2 פלוס מהמהירות המותרת על מנת להפריך עובדות פיסיקאיות כמו כוחות משיכה או גרביטאציה.או רכיבה על ויני שלי בשדות במקצב גאלופ במהירות מסחררת מבלי לחשוב לרגע מה יקרה אם לפתע תבהל ו... קיבלנו החלטה.אסף ואני.קדימה.הולכים על זה
לא פעם.בספרים וגם בסרטים מסויימים.יש.שהגיבור מבקש עזרה כי איננו יכול לבחור את הדרך בה ילך.ואז.פתאום מופיע איזו דמות שהושתלה ע"י המחבר בסיטואציה מסויימת בפרשת הדרכים של אותו הגיבור.וע"י הכוונה ישירה או עקיפה מראה לגיבור את הדרך. תופעות מסוג אלו ניתן למצוא לא פעם שם.אך מה בחיים "האמיתיים"? בתחילת שנת 2000.קרה לי מקרה. באותם ימים עמדתי לפני סיום השלמת הבגרויות בבית ספר פרטי בתל אביב.הייתי מגיע בבוקר וחוזר עם הרכבת של שעה 11:46 מתחנת ארלוזורוב. והנה.יום אחד.בשל העברה של סייח שהחזקתי אז ממקום אחד למקום אחר ע"י הובלה שעשה בשבילי בחור מסויים ושנסגר כי אשלם להוריו שגרים ברמת אביב אחרתי לרכבת והגעתי לתחנה ב-12:10.קניתי לי בקיוסק בקבוק קולה.בוטנים אמריקאים.עיתון יומי והתישבתי ברציף על אחד הספסלים.מחכה לרכבת הבאה של 12:46.ולא ידעתי כי באותו היום יביא איתו את השינוי לשנים הבאות.... עד לאותו יום ידעתי כי לכשנסיים את הבגרויות נלך "ללימודים גבוהים".והלאה??? מי יודע... אך מקרה שקרה כך קרה: בעודי יושב על הספסל ניגש חייל ושאל אם יוכל לקרוא את מוסף הספורט.כמובן אמרתי ונתתי לו והמשכתי לקרוא כתבה מסויימת במדור הכלכלה. לפתע נעמד לידי בחור ממוצא אירופאי בשנות ה-50 שלו.לבוש מכנס אלגנט עם חגורה שחורה שהתאימה לנעליים האיטלקיות השחורות (או שאולי הייתה זו התאמה הפוכה אך...מה זה משנה.ניחא.וחולצת כפתורים לבנה. "אתה מתעניין בכלכלה" הוא לפתע שאל אותי.הסתכלתי לכיוונו מכיוון שעמד מעלי וחייכתי."לא...אני סתם קורא כאן על..." וכך התפתחה שיחה שבמהלכה נתתי לו את המדור הכלכלי.לפתע הוא פנה אלי ושאל אם אני מתעסק עם מניות בבורסה. שוב חייכתי מכיוון שהפעם הוא העלה זכרונות ישנים וכואבים ועניתי לו שאני.לשוק ההון."תרמתי" שנת עבודה בשנת 93 ומאז אין לי שם שפה משותפת. "אני מעוניין לתת לך שי" אמר לי לפתע.הסתכלתי לרגע סביב לראות שאין איזו מצלמה נסתרת באיזור ושלא מדובר באיזו מתיחה של אותו אחד שכבר מראש תכננתי כי אם יפול עלי יום אחד אדחוף לו את הסיגר ככה שחודש לא יוכל לחייך. לאחר שנרגעתי הסתכלתי שוב לכיוון האדון ואמרתי לו "תזכיר לי שוב מהיכן אנחנו מכירים?" היות ולא זכרתי אם היה זה הוא איתי כתף אל כתף בימים של המיתלה או בפריצה לירושלים. "נעים מאוד" אמר ושלח יד לכיווני "אני פרופסור בירו".ואני.שזכרתי קצת מהחינוך שספגתי בבית הושטתי יד לכיוונו ולחצנו ידיים."אני מרצה לכלכלה באוניברסיטת...וגם במכללת..." "נעים מאוד" השבתי גם אני ואמרתי לשמי. "אז" המשיך "האם אתה מעוניין לקבל את ה שי" שאל שוב."איזה חג היום" שאלתי אני בקצת ציניות.הפעם הוא חייך ואמר "ל"ג בעומר לא?".ואכן היה זה ל"ג בעומר באותו היום. "ובכן" המשיך "יש לי 2 חברות עם מניות לתת לך.המניות של שתיהן עומדות להרקיע שחקים" לטובת הינוקות שביננו ברצוני להוסיף כי שנת 2000 והסיטואציה שלפניכן הייתה 2 דקות לפני הנאום של הנגיד האמריקאי אלן גרינספאן בדבר הבורסה האמריקאית שהיא כולה בועה אחת גדולה שעומדת להתפוצץ.ואכן.אחרי שאמר מה שאמר החלה ההתרסקות הגדולה שאת תוצאותיה עדיין רואים ומרגישים סביבנו.(טוב.הישראלים פחות מרגישים מכיוון שרק כאן ניתן להגיע לאוברדראפט של עשרות אלפי שקלים על מנת להקל על הכאב להבדיל מהאמריקאי שכרטיסו נבלע מייד כאשר במסך מופיע מינוס דולר אחד...) איזה רגע.איזה מתח.מה אני אמור לעשות? האם לומר לו בשפת בני המקום "לך חפש ת'חברים ש'כה יא בן...אוכל..." או שאולי לראות זאת כ "סימן" ש "נשלח" אלי.אך אם אני אעשה שטות יגידו לי כולם "אמרנו לך" ואז איך ארגיש? וגם אם לא אספר.עדיין ביני לבין עצמי.מה עם הדימוי העצמי שלי... כל כך הרבה תהיות בכל כך מעט זמן.והנה הרכבת תיכף תבוא.אז...ניקח סיכון? ואני בכלל לא מכיר אותו...אבל.היות ובאותם ימים צעיר הייתי.ועדיין נשארו בי ניצוצות של פורענות מאותם ימים צעירים יותר.עת היינו נוהגים במכפלה של 2 פלוס מהמהירות המותרת על מנת להפריך עובדות פיסיקאיות כמו כוחות משיכה או גרביטאציה.או רכיבה על ויני שלי בשדות במקצב גאלופ במהירות מסחררת מבלי לחשוב לרגע מה יקרה אם לפתע תבהל ו... קיבלנו החלטה.אסף ואני.קדימה.הולכים על זה
