היש לנו עתיד באירופה? דעתי בלבד.

Yarnin

New member
היש לנו עתיד באירופה? דעתי בלבד.

רציתי לשתף אתכם בהגיגי ליבי לאחר שרשור שהחל באחד עבר לאחר ונגמר באקורד צורם שליווה את השרשור כולו. מתי נוכל לראות עצמנו כשאר המדינות אליהן אנו רוצים להשתייך? כשאנו נתחיל לכבד יותר האחד את השני, ולא להטיח את חמתנו האחד על דבריו של השני. כשנתחיל לכבד את החוקים של המקום בו בחרנו להגיד את דברנו. אנו מהווים את הדוגמה לנוער והילדים שהם עתידנו כקהילת רוכבי אופניים וכחברה בכלל. אנו גם צריכים לצרף אלינו נערים וילדים וללמד אותם דרך ארץ ומשמעת באימונים ביחד עם כיבוד כל הכללים שלנו כרוכבים. עלינו מוטלת החובה לעצור את הילד/נער כשהוא רוצה לרוץ קדימה ולהשיג את הרוכבים הגדולים ממנו (בגיל). עלינו מוטלת האחריות לכך ששום רוכב לא ירכב עם הילוכים האסורים עליו. חוקים אלו נוצרו ע"י אנשים עם ניסיון ותרבות רכיבת אופניים מפותחת משלנו בארץ זבת, על מנת למנוע פגיעה פיזית ברוכבים הצעירים. פגיעה שעלולה לשים קץ ולו לחלום הצנוע ביותר. הדרך לרוכב מצטיין באירופה תחילתה בתרבות שכרגע, חסרה פה. תחילתה של אותה דרך היא בין היתר לדעת לתת לרוכב המצטיין ביותר הקבוצה, לעבור לקבוצה אחרת כדי שיוכל להתקדם לרמה גבוהה יותר בלי לחשוב על היומרה והיוהרה האישית של המאמן. מאמן טוב יודע מתי הוא כמאמן לא יוכל להוציא יותר מהרוכב ולדעת לשחררו להמשך דרכו. מכיוון שהמקום בו כדאי להיות, כדי שאולי תאותר ע"י צייד כישרונות, זה באירופה בעונת התחרויות. נער בעל פוטנציאל חייב את התמיכה של הוריו כדי שיוכל להיות באירופה במהלך עונת התחרויות. כדי להגיע להישגים באירופה כל שיטת האימונים של אותו נער צריכה להיות ברמה גבוהה יותר ומשמעת עצמית גבוהה. כל זה עולה כסף והרבה. תמיכה של הגופים הנוגעים בדבר היא בגדר חובה כדי לאפשר זאת. ארגון קבוצות, עזרה במציאת גופים תומכים והכשרת מאמנים לרמה גבוהה יותר. באירופה יש את המסורת והתרבות של רכיבת אופניים כמו שפה יש מסורת ותרבות של "יהיה בסדר" ו"אצלי בטירונות". כדי להגיע לקבוצה טובה באיטליה כל שאתה צריך זה זוג אופניים ואישור מההורים. קבוצות כימות שם בכל מקום ובכל הרמות, והמרוצים שם מתקיימים כל שבוע. וכך גם האפשרויות וההזדמנויות. באיטליה רוכב מקצועי רוכב, כשהוא יכול, עם הילדים מהעיר או מהכפר או עם הקבוצה שממנה הוא יצא, כדי להחזיר למי שנתן לו ולקדם את הנוער והילדים. כך רצוי שיהיה גם פה. שהרוכבים המובילים ירכבו עם הילדים והנוער לש קבוצתם. דרג למונד כיום מוכן לאמן רק נוער כי אותם עוד אפשר לאמן והם מוכנים ללמוד. נער עם יכולת/כישרון, מוטיבציה, משמעת עצמית גבוהה ותמיכה יכול ויגיע רחוק. דמיאנו קונגו החל לרכב רק שש שנים לפני שזכה בג'ירו די איטליה. רוכב ישראלי שיצליח באירופה זה לא חלום. זה רק עניין של תרבות מסורת וארגון. כמובן שתמיד כימת האפשרות של משפחה ישראלית שתרד מהארץ והילד שלהם יצליח – ע"ע קרן אן - זמרת מצליחה ביותר בצרפת.
 
אחחח השיר שכתבה להנרי-סלבדור הפך

ללהיט ענק בצרפת, ולזמר בן ה-80+ הייתה עדנה וקאמבק גדול. ולעניינינו: תרבות תרבות תרבות...לפני כשבועיים היה סרט צרפתי חדש יחסית על רוכב דגול שהושעה עקב שימוש בחומרים אסורים,והפך לשליח פרחים על אופניו. הוא מקבל הצעה לאמן קבוצת נערים מאיזור מגוריו, ומכאן מתפתח הסרט. הדבר שתפס אותי יותר מכול לא הייתה העלילה אלא היום-יום והקיום התרבותי של האופניים בצרפת. אני חושב שיקח לנו זמן להגיע לאירופה, אולי דווקא ארמסטרונג הפך ל"זרז" אצלינו והתהליך יקוצר בזכותו.
 
ציטוט אישי מתגובתו של מר שטייניץ

אני רוכב על אופניים מגיל 4, בגיל 14 סיימתי מרוצים של 36 ק"מ עמוק בתוך ה-5 הכללית תוך שליטה מוחלטת בקבוצת הגיל שלי וזאת לפני רבים וטובים כל זאת על אופניים ב – 900 ₪ שקניתי מכספי אחרי תקופה של עבודה קשה. בשנת 1995 התחריתי לראשונה, התחרות הייתה באזור קיבוץ גונן ונקראה "היי פולס".בגיל 13 בתוך ענף כה לא מוכר היה לי ולחברי קשה לשכנע את הורינו כי יש "היגיון" בנסיעה של שעה וחצי ביום שבת בבוקר ע"מ שילדיהם ירכבו כשעה וישלמו על כך 50 ₪ נוספים פרט להוצאות נסיעה. אך חברי ואני החלטנו שעל התחרות לא מוותרים.יום שישי סיימתי את הלימודים ב – 12:30 אחרי שעה של ריב עם עימי קבלתי צק ע"ס 35 ₪ ע"מ לקנות שרשרת לאופניים, בשעה 13:30 אחרי ארוחת צהריים לקחתי את חסכונותיי (כ-100 ₪) ונסעתי באוטובוס יחד עם 2 חברי לצומת מחניים (אזור ראש פינה).ב – 16:00 הגענו לצומת מחניים ומשם רכבנו עד לצומת גונן. הלילה היה נורא, הקמנו אוהלים ליד קו הזינוק וסבלנו מיתושים וחום אימים עד שבשה 1:00 אחר חצות קיפלנו את האוהלים ורכבנו אל תוך קיבוץ גונן הסמוך שם ישנו על הדשא.בבוקר התחרות נחשפנו לציודים שלא האמנתי שקיימים החוויה הייתה אדירה, ומאז ועד היום בעצם אני נמצא בענף ולא מתרחק לרגע.בגיל 15 התחלתי לעבוד כטכנאי אופניים בחנות אופניים ע"מ לממן אופניים חדשים אשר מאוד רציתי.אבי שילם את האופניים ב-12 תשלומים ואני בסוף כול חודש הפקדתי לזכותו של אבי את המשכורת אשר קוזזה מהחוב שלי כלפיו עבור רכישת האופניים.כעבור שנה רכבתי על אופניים של 7000 ₪ אשר מומנו בעבודה קשה ועל כך הוערכו ע"י מאוד.לימים ניהלתי את אותה חנות בה לראשונה החלתי כטכנאי ותוך עבודת ניהול מאומצת וטובענית הצלחתי להתאמן ברמה גבוהה ולנצח את מרבית תחרויות האופניים בישראל. אני מאמין כי הניצחון הוא בעצם, פרי של חינוך, השקעה והקרבה אשר ספורטאי בכול תחום חייב על מנת להיות הטוב ביותר. אני עד היום מודה להורי שנתנו לי להתאמץ ולעבוד קשה בשביל כל מה שיש לי, אני סבור כי ספורטאי חייב לקבל חינוך מתאים ואין לשפוט אותו לפי מילה כזו או אחרת, אני בכוונה נמנע מהתנסחויות כאלה ואחרות כדי לחסוך עימותים מיותרים, הלא חברי אנחנו פה כדי לרכב כל השאר זו תפאורה זולה לדבר האמיתי.
 
ראשית - הבהרה כאחראי לשירשור

מר שטייניץ היקר - השירשור לא קרא תיגר על אישיותך, אלא השתמש בדמותך כבסיס לשאלה מהותית של "דמות הרוכב הישראלי ההישגי..." וזאת על בסיס ותוך הערכה להשקעתך כפי אשר באה לידי ביטוי "בפרופיל הרוכב" אשר היצגת. דע לך כי עם אופי אשר נחשב בעיני אחרים "כשחצני" יביא רוכב אחר לתוצאות איכותיות בחו"ל - דיינו, אך לעניות דעתי דרושים דברים נוספים. ואוסיף ואבקש באופן הכי הוגן כי תמשיך להגיב על התפתחות הדיון כי דעתך מאוד חשובה - כרוכב המוביל בישראל ובעל רקורד התנהגותי מוערך כפי שצויין במספר מקומות. ואוסיף ואשאל כי ממה שכתבת וצוטט על ידי שוב, האם לדעתך, יש היום רוכב אחד/שניים/שלושה שבאמת מוכנים "לשים" את התחת שלהם כפי שאתה מחוייב לספורט? האם ראית בעברך רוכבים כאלו? אם היו, לאן הם נעלמו? ובבקשה אנא השתדל בלי "איגוד האופניים", "רוכבים מקצוענים", "תמיכות" וכיו"ב - שהם נושאים מעולים לברוח עליהם, אך הדיון הוא על אופי ועל דמות, ממש כפי שאתה מוגדר "שחצן ומתנשא" אך האם אלו הן התכונות שהביאו לך את ההצלחה? או "השקעה" - מה זאת השקעה? למשל כל הרוכבים ההישגיים משקיעים זמן אימונים בהתאם לתוכניות האימון היעודיות - אז מה חסר להם? "חינוך" - תגדיר לדעתך איזה חינוך צריך להעניק לרוכב צעיר? "הקרבה" - איזו סוג של הקרבה? חיי חברה? בריאות? אנא קח את הזמן ותן לנו עוד כיוון איך צריך "הרוכב ההישגי" להיות?
 
למעלה