מוזר שאתה טוען את זה דווקא על אחד המקרים בהם התהליך קצר באופן ממש חריג. הפרוצדורה באישור חיסונים עבור הקורונה משמעותית יותר ארוכה, ובתסריט הכי אופטימי והכי מואץ, הם צריכים לעבור 3 פאזות של ניסויים קליניים עד שיהיה אפשר לעבוד איתן באופן נרחב. מעשרות הקנדידטים הראשונים לחיסונים, שהיו במרץ, רק 2 עברו בהצלחה את הניסויים הפרה-קליניים, ואת שתי הפאזות הראשונות, ועכשיו הגיעו לפאזה השלישית שתיקח כמה חודשים (אני מעודכן ללפני מספר ימים וייתכן שיש שינוי קל לכאן או לכאן מאז). אני לא אתפלא אם שניהם ייפלו (מקווה שאחד כן ישרוד).
במקרה של הפנופיברייט, מדובר בתרופה שכבר יש לגביה מידע בטיחות עבור מינונים מסויימים, ולכן בתסריט האופטימי, היא תצטרך לעבור רק פאזה אחת של ניסויים קליניים. זהו הליך סופר מהיר. תסריט אופטימי הוא תסריט שבו התוצאות מצויינות עבור מינונים רגילים. הניסיון מלמד שמרבית הקנדידטים, הן לתרופות והן לחיסונים נופלים בשלבים כאלו ואחרים. זו הסיבה מדוע עבדו על מאות קנדידדטים הן של תרופות והן של חיסונים, ובכולם יש/היו השקעות עצומות. הפעם, בגלל חשיבות מציאת פתרון, הן בריאותית והן למערכות המשק והכלכלה השונות, יש גם השקעות רבות מגופים לא מסחריים. אחד הדברים הטובים שקרו בתקופת הקורונה זה הגדלה של תקציבי מחקר ופיתוח שלא מגיעים מגורמים מסחריים, ושאינם כפופים לשיקולים כלכליים (למשל תקציבי CEPI).