היתכן מה אתם חושבים דרגו והשפיעו

[אישה אורחת]

היתכן../images/Emo35.gif מה אתם חושבים../images/Emo35.gifדרגו והשפיעו../images/Emo92.gif

הממסד התיאטרוני הישראלי מאת: ישראל שארקי | פורסם בתאריך: 20-06-2009 אני במאי ומחזאי זה מעל 30 שנה. מגיל 18.5 הקמתי וניהלתי את התיאטרון העירוני לילדים ולנוער שליד עיריית הרצליה. בהמשך הקמתי וניהלתי עוד 3 גופים תיאטרונים גדולים, ביניהם 2 תיאטרונים ומרכז גדול לאומנויות הבמה. עם שחרורי מצה"ל (גלי צה"ל, להקה צבאית) שירתתי במסגרת מילואים מעל 20 שנה כבמאי אירועים של הפרויקטים הגדולים ביותר שנעשו בישראל עד כה. במסגרת האזרחית כתבתי, הפקתי וביימתי מאות פרויקטים במסגרת: מרכז ההסברה של ממשלת ישראל, ועד הפועל דאז, משרד החינוך וכן במגזר הפרטי. בשנה האחרונה לאחר שנים הרבה וכאיש מקצוע בתחום אומנויות הבמה, נשלחתי ע"י איגוד האומנים לשמש כמעין שופט בפרס האקדמיה לתיאטרון הישראלי. בשעות הרבות שהתרוצצתי בין התיאטרונים, כתבתי מחזות מקוריים, הגשתי אותם לתיאטרונים וחלקם אף התקבל, חוויתי את מה שהמאמר מתאר והוא נכתב יום לאחר הגשת התפטרותי מהאקדמיה לתיאטרון. לאחר צפייה ברוב הצגות הרפרטואר של התיאטרון במסגרת פרס האקדמיה ולאחר מחשבות הרבה, החלטתי להתפטר מהאקדמיה. להבא, כשארצה לצפות בהצגה, אשלם ממיטב כספי. אינני מעוניין לצפות ולעשות כבוד לממסד מגמתי, אטום, גזעני, שאינו מכבד הסכמים והתחייבויות, שהמחזות בו נבחרים עפ"י קשרים נסתרים וגלויים (ולא עפ"י איכותם) ואינו בעל כשרון רב. בשנה שהתרוצצתי בין תיאטרוני ישראל גיליתי כמה מושחתת המערכת. כמה כספי ציבור יוצאים לחינם לשמן עוד כיסים של הקליקות הסגורות. כמה צרמו לי ערמות הסושי והסלמון בטקס הפרס, לנוכח אלפי משפחות רעבות בארץ. אך לא פחות צרמו לי חלק מהבחירות ההזויות בפרס. אני בוש ונכלם ברוב מה שראיתי. אני מתבייש ממש שרציתי כל כך להיות שם. היום אני יודע כי כוחה של הצביעות יכול להימחק רק מול כוחה של האמת. לידיעה כללית ולעניות דעתי, להתרוצץ בין כל ההצגות ההזויות הללו, להפסיד שעות עבודה, לשלם על חנייה, לתת חוות דעת וכד' - זו עבודה ממש. אני רואה בזה ניצול שכל כך אופייני לממסד זה. זאת כמו פסטיבל עכו, פסטיבל פותחים במה, התיאטרונטו וכן הלאה וכן הלאה. מדיניות זו בזויה בעיני ואעשה ככל שביכולתי במסגרת החוק לשנותה. לא יעלה על הדעת ש – נהג, מורה, פקיד, איש מחשבים יקבלו שכר עבור עבודתם ואנו האומנים נתחנן על פרנסתנו ויעמידו בפנינו שורה כל כך ארוכה של אנשים מושחתים ושחיתות ממסדית. לכאורה קיימת איזושהי מוסכמה שבשתיקה שלנו האומנים והיוצרים השונים אין חשבונות לשלם... מיום ליום מסתבר שרק למנכ"לים, למחזיקי המשרות בתיאטרונים ובמוסדות התרבות השונים ולמקורביהם מותר. כיצד שורה ארוכה ארוכה של אנשים מחזיקים בכמה וכמה משרות בו זמנית? במאי הבית כאן הוא מנהל אומנותי שם. דרמטורג פה, יהיה מחזאי שם. מנהל תיאטרון שם, הוא שחקן פה. מן הראוי שהדבר ייבחן לגופו של עניין. ומן הראוי שכל מלחכי הפנכה המתוקצבים מכספי ציבור, יתחילו לתת דין וחשבון מפורט למנהל התרבות ולמדינת ישראל. מן הראוי שאנשי האקדמיה האוניברסיטאית, הקוראים לעצמם סמני תרבות, יתחילו להניע את איברי גופם המדושנים ולהתחבר לשטח. אני בוש במדינה שאנשי האקדמיה היושבים במגדל שן הזוי באוניברסיטאות, עומדים אילמים ועוצמים עיניים מול העוולות המתרחשות בתיאטרוני ישראל והאימפוטנציה האומנותית. זאת למעט פרופ' שמעון לוי ומר שמעון לב ארי. לאן נעלמו הסקרנות, מידת ההשפעה על מקבלי ההחלטות השונים? האם כוסיות הוויסקי והקוויאר שהם מתענגים עליהם עם מנהלי התיאטרון ונושאי המשרות טשטשו את חשיבתם והאמת המקצועית שהם מתהדרים בה? אל נא תטעו בי, במילים הבאות. כהקדמה אכתוב כי גם הוריי, בתוניס בה נולדו, עברו גם עברו את השואה אשר את תוצאותיה אני מרגיש עד היום. אך כמה הצגות אפשר עוד להפיק ולמחזר על השואה שפגעה באשכנזים? האם יהודי יוון, תוניסיה, רומניה וכד' לא חוו על בשרם את השואה? מדוע אינני רואה כמעט הצגות כאלו? מדוע כל כך הרבה הצגות איכותיות נבעטות ע"י התיאטרון הרפרטוארי ונשלחות לפרינג'? איזו משכורת אפשר להוציא מפרינג'? וכמה הצגות שלא מחוברות להוויה הישראלית עוד אפשר לקחת, למחזר, ללעוס, להקיא ולהעלות? כמה אפשר עוד לראות אנשים לא מקצועיים עומדים על הבמה ומגמגמים את הטקסטים שלהם? ושלא יעזו להגיד שחסר כותבים! יש כותבים ויש בשפע. יש גם במאים ושחקנים מצוינים. אבל הם רוצים רק את שלהם, עד כדי כך שהשחקנים הכושלים שלהם הופכים לבמאים, למנהלים האומנותיים ולפודלים של הממסד התיאטרוני הבכיר. עד מתי יחסום הממסד התיאטרוני אנשים כישרוניים שאינם שייכים לקליקות המרושעות והסגורות שלהם? עד כדי כך, שהם מעדיפים להעסיק פדופילים ששייכים לקליקות שלהם, אך לא אותם אומנים שמחוץ למסגרות שידעו לתחום כל כך טוב. הרי בכל העולם הפרטיקולארי/אינדיבידואלי מקבל מקום של כבוד בעיקר במקצוע זה. רק לא כאן! כאן, אם ממסד זה נפגש עם יוצר/אומן בעל עמוד שדרה, הוא חושש ופוחד. הוא מוצג כאלים, כמטורף, כעושה בעיות. האלימות האמיתית היא של הממסד התיאטרוני – אלימות נוטפת צוף,צביעות, גזענות, שתיקות אפילות, רצח נפשי, רצח יצירתי ורשע. עד כדי כך ששנאת החינם חוצה את כל הגבולות האפשריים. אנשים רבים בממסד זה אלימים, עושי בעיות ועל חלק גדול מהם אפשר להצביע כעל מטורפים. אז??? להן כמה תשובות לשאלות שבתקציר. מצ"ב קישור לקומונה שהקמתי למטרה זו http://www.tapuz.co.il/Communa/usercommuna.asp?CommunaId=35680 ישראל שארקי במאי ומחזאי קישור למאמר דרגו והשפיעו

 

[אישה אורחת]

המשך המאמר....תפוז לא מאפשר את כל המאמר

התיאטרון הממסדי הישראלי פועל אך ורק בשיטת ה-"תן" ואתה האומן לא תיקח. ואם תיקח זה יהיה רק אם אתה "מקורב של" או אחרי תחנונים ולחצים הרבה, תוך שבירה וטשטוש קוויי אופיו של האדם באשר הוא. התקציבים מגיעים ממינהל התרבות של מדינת ישראל (מכספי המיסים שלכם ושלי) וממכירת כרטיסים. דוגמאות: תיאטרון בית ליסין מגלגל תקציב של מעל 20,000,000 ₪ ב שנה . הבימה/הקאמרי מגלגלים תקציבים בסדר גודל של 50,000,000 ₪ כל אחד. תיאטרון החאן כ-9,000,000 ₪. מנכ"ל תיאטרון בישראל מרוויח בממוצע כ-30,000 ₪ לחודש ועלות שכרו עולה על 50,000 ₪. עלות שכרו של מנהל אומנותי בתיאטרון גדול עולה על 40,000 ₪ לחודש. עלות שכרו של מנהל אדמיניסטרטיבי דומה וכך גם במאי הבית. החשבון פשוט – מדובר בסדר גודל של מעל 150,000 ₪ לחודש רק למשרות הבכירות. בסה"כ כ-2,000,000 ₪ בשנה מתקציב התיאטרון הולכים למשרות הבכירות. בנוסף, עוד כ-3,000,000 למשרות שונות בתיאטרון קטן. בתיאטרון גדול מדובר בסדר גודל של 10,000,000 ₪ לעובדים. כל זאת, עפ"י קריטריונים כתובים וברורים של מינהל התרבות. יתרת הכסף נכנס לכאורה ועפ"י ניקוד ממכירת כרטיסים, תרומות, עיריות וכן הלאה. יש כסף, תמיד היה, ותמיד יהיה. שכן לחם ושעשועים הוא אחד החוקים החשובים לקיומו של כל ממסד. עם כך, לאן באמת הולך הכסף? כיצד זה שהפקות שלמות בפסטיבל עכו, מקבלות תיקצוב זעום של כ-5,000 ₪ להפקה? כיצד אומנים ויוצרים נדרשים לשווק/להפיק בעצמם מחזותיהם בתיאטרונטו ואינם מקבלים אגורה? כיצד זה בפסטיבל "פותחים במה" של תיאטרון בית ליסין, האומנים אינם נחתמים על חוזה ראוי ומשולמים כדת וכדין? התשובה פשוטה – התרבות הישראלית הרפרטוארית יכולה להתקיים אך ורק מאומניה העניים. הם הגלגלים האמיתיים של התרבות. לכן הממסד התיאטרוני השבע מבקש לשמר עוני זה וזעקתם של האומנים להתפרנס בכבוד. אין ולא קיים תיאטרון המפסיד בישראל. כולם מרוויחים, זאת למעט האומנים שאינם שייכים לקליקות הסגורות. אלו המאושרים השייכים לקליקות יקבלו חוזה שמן, תוך שמירה שבשתיקה על חוזים עתידיים. "בנו ומקורבו של" יאכל וישבע מנתח התרבות הדשן על כל טעמיו, צבעיו, גווניו וניחוחותיו. אחד הסיפורים המסופרים בחדרי חדרים בעולם התיאטרון מהווה דוגמא קלאסית לאיך שהדבר מתנהל. ברוסיה הרחוקה שבתחילת הקמת תיאטרון הבימה נולד תינוק רך, יפה ודשן. עם לידתו ממש לקח אביו (שהיה משחקני הבימה) כפית כסף קטנה, שם בתוכה טיפת דבש ואת הכפית דחף לפיו של התינוק הרך והכריז: "בבוא היום אתה, בני הקט, תהייה מנכ"ל הבימה". וכך היה. סיפור זה הפך עם השנים למדיניות, ומדיניות זו הפכה לסיוטם היום-יומי של האומנים המוכשרים באמת. כיום מפוצלת משפחה זו ומיטב בניה משמשים כמחזאים, במאים, יוצרים ומנהלים אמנותיים המחזיקים בכספים רבים הניתנים ע"י הממסד. כיצד נבחר הרפרטואר? כיצד מרשים לעצמם כל מנהלי התיאטרונים להעלות שורה ארוכה של מחזות משמימים, שאינם משקפים את רוח התקופה והוויה הישראלית של היום. התשובה פשוטה – שרירות לב, רוע, גזענות, בחירה של הפקות שאין צורך לשלם עליהם זכויות יוצרים, בחירת מחזאים ומחזאיות חלשים תוך שמירה על המשכורות השמנות והדשנות של נושאי התפקידים והמקורבים להם. איך בכל זאת יכול לבוא שינוי? להלן עשרת הדיברות של ישראל שארקי א. פעל/י תמיד כחוק. זכרו, במדינת ישראל קל מאוד להפליל אדם ולהשתמש בזרועות החוק ע"מ להפוך אדם ישר דרך לעבריין. האנשים בממסד התיאטרוני והטלוויזיוני יודעים זאת היטב ומשחקים בנשמתנו הרגישה והעדינה כל כך. ב. אל תמכור/תמכרי נשמתך לשטן. ג. אל תעבוד/תעבדי ללא חוזה, אף לא דקה אחת. זכרו, זה היושב מולכם מביא לביתו עשרות אלפי שקלים בחודש. ד. אל תחשוש/תחששי לפנות לגורמים המממנים את הממסד התיאטרוני. ה. המשך/י ליצור ללא לאות, לא לוותר. ככל שירבו יוצרים עצמאיים שאינם מוותרים כך יגבר כוחם. ו. אל תאמין/י לעולם למנהל תיאטרון כלשהו, לדרמטורג, לסמנכ"ל כספים האומרים לכם שאין כסף. ז. אל תיתן/י למחלקות האומנויות בתיאטרונים לשמש כחסמים לכאורה נחמדים אקדמיים ולהבין כי לאלו אין כוח כלל וכלל. ח. דרוש/דרשי להוציא לאור רשימת כלל הלקטורים בכל תיאטרוני ישראל, לדרוש הוכחות כי המחזות נקראו, ולדרוש סיבות לאי קבלתם. ט. אל תעשה/תעשי עסקאות מול סוכנים כפולים שלכאורה ייצגו אתכם מול התיאטרונים. עשו איתם חוזים רק כאשר מדובר בחו"ל. כאן בארץ – פנו לעו"ד ובקשו כי הוא יעמוד מול התיאטרונים. זכרו – אף תיאטרון, מנהל/ת אינם מעל החוק. גם מדינת ישראל אינה מעל לחוק. י. היה/היי נאמן/ה לעצמך ולעצמך בלבד וזכור/זכרי – לא לעולם חוסן. מצ"ב קישור למאמר פרי עטו של מר שמעון לב ארי – הצעה לשינוי ארגוני בתיאטרון הישראלי http://sofrim.org.il/index.php?option=com_content&task=view&id=155&Itemid=54 לכן, מהיום והלאה אקדיש כל רגע פנוי מחיי על מנת שאמת זו תצא לאור – עיתונים בארץ ובחו"ל, טלוויזיה, אינטרנט, מינהל התרבות וממשלת ישראל. ולמרות הכל, אמשיך ליצור ללא לאות ועם זאת, ללא כל בושה, אמשיך לשלוח מחזותיי לכל תיאטרוני ישראל, עד כי יבוא היום והם יעלו עלי במות או עד כי אקים תיאטרון רפרטוארי בניהולי ואראה אותם בו. ואל נא תטעו בי – לא מדובר בתיאטרון עדתי, מגדרי, חברתי. אלא בתיאטרון שייגע בכל, תיאטרון אמיתי לקהל. אינני שייך לקבוצה עדתית, חברתית או פוליטית כלשהי. אני אומן ישראלי, יוצר בפני עצמו. אני לא הפודל של אף אחד במדינה.

 

[אישה אורחת]

ועוד מאמר לא פחות מענין ...מה קורה פה../images/Emo35.gif

הם אינם עוברים על החוק, כנראה מאת: ישראל שארקי | פורסם בתאריך: 23-06-2009 מבדיקה שיטחית באינטרנט גיליתי את מה שידעתי כבר מזמן. נושאי תפקידים בממסד התיאטרוני מחליפים תפקידים בין התיאטרונים, עובדים בכמה תיאטרונים בו זמנית ומשמשים באותו תיאטרון בתפקידים שונים. קשרי חברות, קשרי עבודה (בבתי ספר למשחק, באוניברסיטאות, בבתי ספר לכתיבה וכד'), קשרי עבר, והגרוע ביותר – קשרי משפחה. אני כמעט בטוח שהממסד התיאטרוני אינו עובר על החוק שאם כן, המחוקק היה בודאי עוצר בעדם. אם מישהו חושב אחרת תהייה זו מחשבתו. להלן מדגם של הקשרים הבלתי יאומנו בממסד זה. המדגם מייצג מצב עדכני והצגות שרצות כיום בתיאטרונים. הוא אינו מפרט את ההיסטוריה של נושא התפקיד בממסד התיאטרוני. הכל פתוח וגלוי עד להכעיס. סדר פירוט נושאי התפקידים הינו מקרי בהחלט ואין בו חלילה כדי לזלזל בתרומתו או כשרונו של נושא התפקיד. אם נפלה איזושהי טעות - איתכם הסליחה. היא לא תשנה את התמונה. אבישי מישלטיין כיום - משמש כדרמטורג של בית ליסין ומנהל אומנותי של פסטיבל פותחים במה/מסך. הוא משמש גם כבמאי – הבנאליות של האהבה בתיאטרון חיפה רץ מחזה בתרגומו "המכוער". הוא משמש כמנהל פדגוגי של בית ספר לכתיבה יובל המון שם משמשים כמורים בין היתר סיני פטר (שמביים בקאמרי, השיבה לחיפה) , נויה לנצ'אט (ראו בהמשך). אילן רונן כיום - משמש מנהל אומנותי של תיאטרון הבימה. כמו כן, הוא מביים שם: אוגוסט מחוז אוסייג', אנה קרינינה, מלחמה יעל רונן, הבת של... ב-הבימה, במאית ומחזאית: טיקוצ'ין/בת ים (בת ים), דור שלישי, משוגעת. בקאמרי: בימוי ותרגום - רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים, כתיבה ובימוי - פלונטר הילל מיטלפונקט משמש כמחזאי הבית של בית ליסין. שם הוא גם מביים: גוד ביי אפריקה, אנדה (מחזאי/במאי), אלוהי הקטל. מיכאל גורביץ משמש כמנהל אומנותי בתיאטרון החאן. הוא גם: במאי ומחזאי- אהובת הדרקון, עבוד ובימוי – אותלו, בימוי - המצליחים, כתיבה ובימוי -אושר, עיבוד ובימוי - הקמצן, בימוי - המלחמה על הבית. נתן דטנר משמש כיום כמנכ"ל תיאטרון באר שבע ומנהלו האומנותי. אך הוא גם: - במאי, קומדיה של טעויות. - במאי, השחף - במאי/עורך מוסיקלי, תשליך בקאמרי הוא שחקן ראשי – כנר על הגג רועי הורוביץ משמש כיום כדרמטורג בתיאטרון באר שבע וכיועץ אומנותי. הוא גם: - במאי, משיח - במאי, אפריל הקסום - במאי, נשים לא מציירות - במאי, דלתות נפתחות - שחקן, קומדיה של טעויות??? משה נאור משמש כיום כמנהל האומנותי בתיאטרון חיפה. הוא גם הבמאי של שמו הולך לפניו. (האמנם?) ב-הבימה ביים את: הזוג המוזר. בקאמרי ביים את הכתובה. עמרי ניצן משמש כיום כמנהל האומנותי של הקאמרי. שם הוא גם במאי: המלט, אמדאוס, היה או לא היה. יבגני אריה משמש כיום כמנהל האומנותי של תיאטרון גשר. הוא גם: - מעבד/במאי, שונאים ספור אהבה - במאי, טרטיף - במאי, רומן בעבודה - במאי/מעבד, יאקיש ופופצ'ה רועי חן משמש כיום דרמטורג של תיאטרון גשר. הוא גם אחראי ל: - עיבוד/נוסח עברי, שונאים סיפור אהבה - עיבוד, רומן בעבודה - תרגום, לילות לבנים. אודי בן משה משמש כיום כבמאי הבית בתיאטרון החאן. לרבות תפקידי הבמאי בחאן הוא גם: מביים בקאמרי - הנפש הטובה מסצ'ואן, הרטיטי את ליבי. רוני פינקוביץ' במאי בבית ליסין: תנאים של חיבה, סוף שבוע של תום. במאי בקאמרי : הגיל הנכון לאהבה, עוץ לי גוץ לי. עודד קוטלר בבית ליסין הוא מביים – תפוחים מן המדבר (אשתו לשעבר משחקת בתפקיד ראשי, ליאורה רבלין) בבית ליסין הוא משחק – הבנאליות של האהבה (יחד עם אשתו לשעבר). בקאמרי הוא מביים – צחוק של עכברוש. בגשר – גרסה עברית ובימוי להרפר ריגר, שוב עם אשתו לשעבר. מיכה לבינסון במאי בבית ליסין, עלמה ורות. במאי בקאמרי, מי מפחד מוירג'ינייה וולף דדי ברון במאי בבית ליסין: דולפינים, הדוד וניה. במאי ב-הבימה: מונולוגים מהוואגינה עמית אפשטיין ב-הבימה : דרמטורגיה- דור שלישי, מחזאי- טוקוצ'אן/בת ים, תלבושות - טוקוצ'אן/בת ים אלון אופיר הבימה: בימוי ועריכה , בראבו שרים 90 הבימה: בימוי, שעה יפה ליוגה הבימה: בימוי, החותנת הקאמרי: שחקן, עוץ לי גוץ לי חיפה: משחק, שוק המציאות עדנה מזי"א עובדת בקאמרי כמחזאית: היה או לא היה, משחקים בחצר האחורית. עובדת כבמאית בקאמרי: עקר בית, משפחה חמה מוני מושונוב הבימה, בימוי: הבגידה, חתונה מושלמת. הבימה, משחק - 39 המדרגות. לסלי לאוטן בימוי בבית ליסין, תקלה קלה בימוי בבאר שבע, אתה צעיר רק פעמיים. נויה לנצ'ט בבית ליסין, בימוי, טניה עולה חדשה בבאר שבע, בימוי, ילדים חורגים רפי ניב במאי בחיפה, הבחורים בדלת ממול. במאי בגשר, הלילה ה-12. שמאול הספרי במאי כותב בקאמרי (אישה, בעל, בית) כאשר אשתו חנה אזולאי הספרי משחקת בהצגה. יהושוע סובול מחזאי – קולות בלילה עדנה סובול, תלבושות ותפאורה, קולות בלילה בקאמרי. מה הקשר בין רות דר מלבישה /תפאורנית בקאמרי ובין אורן דר מלביש בבית ליסין וב-הבימה? מה הקשר בין משה קפטן (במאי: בוסתן ספרדי, כנר על הגג) וגיל קפטן שחקן באותן הפקות? מה הקשר בין אופירה הנינג, מנהלת אומנותית של אנסמבל הרצליה לשמעון בוזגלו? מה הקשר בין גיל פרנק למור פרנק (בימוי בקאמרי)? להיכן מגיעות ידיה הארוכות של רבקה משולח? להיכן מגיעים ענפיה השונים של משפחת לוין? עכשיו, קוראים יקרים – איך הייתם מגדירים את הממסד התיאטרוני? איך אומן/יוצר מן הישוב, שאינו משתייך לאחד הזרמים/הקשרים הנ"ל יכול להיכנס לתיאטרון? התשובה – הוא לא! יהיו מחזותיו טובים ככל שיהיו, יהיה כישרונו גדול ככל שיהיה, תהייה השכלתו רחבה ככל שתהייה ויהיה ניסיונו רב ככל שיהיה... הדרך היחידה היא : להקים תיאטרון, לנהל, להיות במאי הבית, מחזאי הבית ו... להביא לשם, ע"ח הציבור, את המשפחה, החברים, קשרי העבר. או לחכות למחוקק... זכרו – יש כסף בתיאטרונים. תמיד היה ותמיד יהיה! קישור למאמר דרגו והשפיעו

 

[שוקלד אגוזים]

את שוקלת לשחק בתאטרון?../images/Emo2.gif

אין מה לעשות יקירה בחיים צריך קשרים כשרון לבד לא מספיק ככה בתאטרון ככה במפלגה וככה בעצם בכל מקום........ לא התעמקתי בכתבה, אך על פניה היא נראית שכתב אותה מישו מאד ממורמר . יש 2 ברירות לאומן אם ברצונו לקבל תמיכה ממסדית ולהשתייך לקליקה או להלחם בהם או להתיידד אתם דרך ארוכה למשל עשו ניקו ניתאי וניסן נתיב עד שזכו לתמיכה ואכסניה מסובסדת , אבל הם שרדו בשל אמונתם בצדקת הדרך אם את משתכונת לעשות הסבה , אני כבר מגיסת לך תמיכה ציבורית..... שמעתי שאורנה פורת פורשת

 

[אישה אורחת]

תקראי ...תקראי, אני עדיין המומה

מצב חמור ....יותר מדי כוח בידיים שלהם, ובאישור של המדינה גייסי לו תמיכה ציבורית ,אני בעדו. איכפת לי וגם מכירה את הסיפור מקרוב

צאי מהאדישות ודרגי את המאמר

 

[שוקלד אגוזים]

../images/Emo45.gif ../images/Emo127.gif