היתמודדות עם תינוק בן 8 חודשים

[דבורה דורית]

היתמודדות עם תינוק בן 8 חודשים

יש לי תינוק בן 8 חודשים שהוא לא מוכן להיות במקום כל שהוא לבד ולשחק הוא ישחק בלול שלא או בריצפה בכל מקום בבית רק שיש לידו משהוא אים אותו אחד שנימצא לידו קם והולך ישר בוכה ולא מפסיק לבכות כשחוזרים אלו הוא ממשיך לשחק איך אוכל להרגיל אותו להיות קצת לבד עם עצמו ללא שהיה משהוא בקבתו

 

[survivorrr]

וכמו שאני אומר תמיד - אצל מי הבעיה?

הבעיה והפתרון אינם אצל הילדים. הם לעולם אצל ההורים. זו היתה גישתי מאז ומתמיד - גם כלפי ילדי. כשאת אומרת שאת "צריכה להתמודד עם גוזל בן 8 חודשים" זה רק מחזק את גישתי. לכן לדעתי השאלה איננה איך להרגיל אותו להיות לבד אלא איך להרגיל את המבוגרים (אותך) לא להתרגש מהיללות. הוא לא באמת בוכה. לדעתי אם תשימי לב היטב - בהתחלה אין לו אף דימעה אחת. זה בא רק יותר מאוחר כשיללת המחאה הופכת לבכי של תיסכול שהוא לא השיג את מה שרצה. הרי כל מה שהוא עושה זה לרתק אותך אליו. כשאת באה הוא משחק לעצמו. רק שתהיי שם. בצבא אין עונש ריתוק כזה. המצב כמו שאני רואה אותו הוא שתינוק בן 8 חודשים מסובב אותך על האצבע. אז מה יקרה בעוד שנה או שנתיים? תהיי מותשת מלמלא את רצונותיו-שגיונותיו והוא לעולם לא יהיה מרוצה ותמיד יילל. שימי אותו בלול או על רצפה מגודרת (יש גדרות מיוחדות) עם צעצועים שמתאימים לגילו ועוד קצת (ילדים תמיד מבינים יותר ממה שההורים שלהם חושבים) ולכי למקום אחר בבית. הוא יילל? שיילל. לא יקרה כלום מזה. אולי בהתחלה יעשה כמה הצגות (כמעט מקיא - לא צריך להיבהל, דופק ורוקע עם חלקים מגופו - לא צריך להתרגש, וכד'). כשיראה שהיללות שלו לא עוזרות יהיה קצת בכי של תיסכול ומהר מאד זה יפסק. רק עיקביות ונחישות. אם תשברי הוא יבין מזה שהשאלה היא לא האם תיכנעי אלא מתי תיכנעי וזו רק שאלה של זמן (משך היללות), ווליום (עוצמת היללות) ונחישות שלו להשיג את רצונו.