הסתכלות-על
שני סיפורים. הנועצת הראשונה שלי היתה צלמת שבאותה תקופה היתה בעלת שם בתחומה, יום אחד נולד ילד ופתאום היא לא היתה יכולה לצאת לצילומים ב 5 בבוקר. עשינו יחד ניתוח היכולות המובילות שלה וראינו שגרעין המקצועיות שלה, מה שהיא עושה בעצם זה ליצור קומפוזיציות, כדי להעביר כסא בתמונת פרסום, שיבליט את העיצוב שלו, או את הנוחות שלו, צריך לקחת המון גורמים בחשבון, ובעיקר לראות את התמונה בדימיון ואת זה היה לה, היא לא היתה צריכה להתחיל לחפש, היא ראתה קודם את התוצאה, כמובן שהיו מרכיבים נוספים להצלחה שלה, אבל כרגע הם לא רלוונטים לשיחה שלנו, הנקודה היא שכאשר היא זיהתה את היכולת הייחודית שלה, לא בכותרות אלא בחוייה ולא בשביל קורות חיים, אלא בהסתכלות חדה בדאי נקי, אפשר היה לקחת את היכולת הזאת ולהעביר אותה לתחומים אחרים - היכולת לבנות קומפוזיציה.המקצוע הבא שלה היה עיצוב תכשיטים, היצירתיות שלה והיכולת לעבוד עם חומרים וליצור מהם דבר ייחודי. נטרלי את החומרים ואת הסביבה ותתמקדי בגרעין. סיפור שני באחת הסדנאות השתתפה אישה שהכינה את עצמה לפרישה, כל השנים היא עבדה במחלקת הנדסה בעירייה. באחד מהתרגילים היא סיפרה חוויה טובה של עצמה - השתחררה מהצבא, מקצוע צבאי - שרטטת. התקבלה לעבודה בתעשייה אווירית. נכנסת לאולם ומבקשים ממנה לעשות רישום של משהו, לוקח לה כמה דקות והיא מוציאה משהו מצויין. כל המחלקה, הרבה שרטטים, קמים מהשולחנות שלהם ובאים להתפאל - "אני ביצועיסטית מצויינת !" היא מעידה בגאווה. בתוך המשפט הקטן הזה היתה מקופלת הנחת מוצא קשה כלפי עצמה - כל מה שאני מסוגלת לעשות זה לבצע את מה שאחרים מגדירים ומעצבים, לי אין טעם משל עצמי, יכולת עיצוב עצמאית, אני לא מספיק . . . אותה אשה שמה תקרה מאד צמודה לראשה. ולא היתה יכולה לעשות שום קפיצה משמעותית לפני שהיא היתה מעיפה אותה. תבדקי את המקומות בהם את נזהרת, חוששת, נאחזת במוכר, הולכת בתלם חרוש היטב. תודה על ההקשבה בלב פתוח, אמיר