הי בנות, ושוב מחוברת
הי! אני מרגישה מוזר כאילו זאת הפעם הראשונה בפורום, כל כך הרבה שמות חדשים מרגישה שצרכה להציג את עצמי מחדש. בת 33 פוליציסטית ותיקה בעלת מחסור בהורמונים (ולא מכירה מזה מחזור בלי התערבות רפואית),עוברת שנתיים טיפולים עם גוף שמתעתע יש חודשים בלי כל תגובה ולא משנה מה מזריקים ויש חודשים עם תגובות היסטריות. החודש עם מנוגן גידלתי רירית יפה ושמנה אבל גם ציסטות ויבול גדול מדי של זקיקים, קבלתי כריגון, עברתי שתי הזרעות ועכשיו עם תמיכה של גסטון (הידוע לשימצה).כדי שלא יהיה משעמם אושפזתי בי"ח.(זאת הסיבה שנעלמתי) הגוף החליט לעשות חגיגה עד הסוף עם כבר תגובה עד ללכת עד הסוף לא משנה כמה מיים שתיתי הוא היה בשלו אולי אתן זוכרות את הנטיה שלו כבר התלוננתי עליו בפורום. אז מה שנותר הוא לחכות עוד 10 ימים עד לבדיקת הדם ולהמשיך עם העונש והישבן הכואב ומחליף צבעים, (אני לא סובל דרדסים {גסטון}). הלוואי הלוואי הלוואי שהסבל לא לשווא, האמת היא שאני במצב מפורק ובלי כוחות ודי פסימית, עם הרהורים על הפסקה עם זה לא יצליח - עד מתי נסבול כמה מדורי גיאהנום נעבור עד ההריון המיוחל וגם אז שלא יהיו תקלות וכאבי לב וצרות אחרות. שאלה פילוסופית מה חווה כל כך חטאה שקוללנו כך לא מספיק, האמירה שבעצב תלדי בנים. סליחה על הדיכדוך וחוסר האופטימיות שלי, כל מה שאני צרכה הוא תשובה חיובית והריון תקין. סליחה על האורך זה פיצוי, תחזיקו לי חזק חזק חזק אצבעות נוג נוג
הי! אני מרגישה מוזר כאילו זאת הפעם הראשונה בפורום, כל כך הרבה שמות חדשים מרגישה שצרכה להציג את עצמי מחדש. בת 33 פוליציסטית ותיקה בעלת מחסור בהורמונים (ולא מכירה מזה מחזור בלי התערבות רפואית),עוברת שנתיים טיפולים עם גוף שמתעתע יש חודשים בלי כל תגובה ולא משנה מה מזריקים ויש חודשים עם תגובות היסטריות. החודש עם מנוגן גידלתי רירית יפה ושמנה אבל גם ציסטות ויבול גדול מדי של זקיקים, קבלתי כריגון, עברתי שתי הזרעות ועכשיו עם תמיכה של גסטון (הידוע לשימצה).כדי שלא יהיה משעמם אושפזתי בי"ח.(זאת הסיבה שנעלמתי) הגוף החליט לעשות חגיגה עד הסוף עם כבר תגובה עד ללכת עד הסוף לא משנה כמה מיים שתיתי הוא היה בשלו אולי אתן זוכרות את הנטיה שלו כבר התלוננתי עליו בפורום. אז מה שנותר הוא לחכות עוד 10 ימים עד לבדיקת הדם ולהמשיך עם העונש והישבן הכואב ומחליף צבעים, (אני לא סובל דרדסים {גסטון}). הלוואי הלוואי הלוואי שהסבל לא לשווא, האמת היא שאני במצב מפורק ובלי כוחות ודי פסימית, עם הרהורים על הפסקה עם זה לא יצליח - עד מתי נסבול כמה מדורי גיאהנום נעבור עד ההריון המיוחל וגם אז שלא יהיו תקלות וכאבי לב וצרות אחרות. שאלה פילוסופית מה חווה כל כך חטאה שקוללנו כך לא מספיק, האמירה שבעצב תלדי בנים. סליחה על הדיכדוך וחוסר האופטימיות שלי, כל מה שאני צרכה הוא תשובה חיובית והריון תקין. סליחה על האורך זה פיצוי, תחזיקו לי חזק חזק חזק אצבעות נוג נוג
