הי בנות...זקוקה לעידוד

[אמא בשנית המקורית]

הי בנות...זקוקה לעידוד

מה שלומכן???? אני גם נמניתי בין הנעדרות פה לצערי,היות ולרוב ישנתי לי את שנת הדובים... אז שמחה לראות פה שמות ישנים וגם חדשים אני למעשה ,להזכירכן נכנסתי לפורום לאחר התלבטות, אם להשאיר את ההריון ,שבא לי לאחר 15 שנה של הורות לבני יחידי(כשהנני בת 39 כיום ). לא אלאה אותכן בסיפורים,אבל בסופו של דבר הייצר האימהי גבר עלי והחלטתי להשאיר את ילדי השני והנני כיום בשבוע 24 ותודה לאל הכל בסדר עם התינוק ואיתי. יחד עם זאת היתה לי התלבטות לגבי הקשר עם בן זוגי ובכל זאת המשכנו לחיות יחד ,במטרה לעבור את ההריון ולגדל יחד את התינוק,מה גם שעברתי זאת פעם לבד ולא רציתי שוב... אך לצערי הקשר לא החזיק מעמד , כמה שניסיתי לברוח, הכתובת הייתה רשומה על הקיר אנחנו אמנם בקשר יומיומי והוא עדיין דואג לי ולהריוני, רק כואב לי ,ששוב זה לא הלך ושוב צריך לעבור הרבה לבד, אם כל זאת שיש לי תמיכה משפחתית וחברתית. הוא לוחץ שנחזור ,אבל אני מרגישה שזו טעות , היות והזוגיות שלנו לא הייתה טובה והתקשורת אף היא כשלה. אכן לא קל ויש הרבה רגעים עצובים ולכן ניכנסתי לשאוב עידוד מחדש ולקבל כוחות מחודשים , כי אני יודעת שהדרך שבחרנו לא קלה היא, אבל מלאת אושר וסיפוק היא

אשמח לשמוע ולהשמיע למי שבא לעודד/לדבר וסתם ככה לשתף...

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

טוב שחזרת ואת מוזמנת להישאר....

טוב שלא נשארת בזוגיות שלא עובדת רק בגלל הילד. ובכל זאת, אכן דרך קשה בחרת. עם זאת, אני מבינה מדברייך שהאיש לוקח אחריות ולכן כן יהיה אבא לילד - וזה הרבה!! זוגיות היא לא דבר פשוט בדרך כלל. מי כמונו יודע?!?

ובכל זאת, הרגשות בהיריון חשופים יותר ופרידה בזמן שכזה בטח יש לה קשיים נוספים. בחרת בדרך אמיצה!!! אם כך תגדלי את הילד הטרי, מובטח לך שתצליחי

המשיכי להיות אמיצה! אנחנו כאן...

 

[אמא בשנית המקורית]

נאוה,כשמך כן את...

אכן צודקת את בכל מילה אשר כתבת ובכל זאת כייף ומעודד לשמוע זאת ממישהוא אחר...מאוד חשוב לי שיש לבני אבא,שילווה אותו לאורך כל דרכו. הפרידה בזמן שכזה,לא קלה ומלווה ברגשות מעורבים, ובעיקר בזמן הריון ,שבו הרגישות גבוהה יותר. למעשה,אני כבר אמא מנוסה לילד בן 15 ויודעת אני את הקשיים המלווים בכך,יחד עם זאת, תנו לי גם לחזק את ידכם ולאמר לכן , שהכל אפשרי ותלוי המון בנו. ויודעת אני זאת המון מנסיון אישי מלווה בדרך חתחתים לא קלה. ולכן משקראתי את כל מה שכתבתן, מאוד הזדהיתי והבנתי את אשר עובר עליכן,בין עם רגעי האושר ובין עם רגעי הקושי הלא מעטים בדרך בה בחרנו ויחד עם זאת,צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה שבידנו ולהנות מהרגעים האמיתיים והאיכותיים שבחיינו ולא להתייחס לטפל ולמה שגורם לנו מועקה,כי החיים טומנים בחובם גם דברים יפים. עשיתי זאת פעם אחת ואני יודעת שאני מסוגלת שוב ובכל זאת, תודה נאוה על העידוד ודברייך האמיתיים והיפים

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

בכייף!!! בכלל, זו אמורה להיות

חוויה חדהימה לגדל זה לצד זה תינוק בן יומו ונער בן 15 לחשוב שהחייל יבוא הביתה לראות את אחיו בן ה- 3 או ה- 4 והם ילמדו יחד אחד בכיתה א´ והשני באוניברסיטה ווואאאווו המוח שלי טס עם תמונות מדליקות תהני חמודה יש ממה...

 

[העקשנית]

איך הגיב הבן שלך להריון?../images/Emo95.gif

האם את חושבת שיכול להיות מצב שבו האבא יתכחש לילד, ולא ירצה אתכם קשר, בגלל שאת לא רוצה לחיות איתו ביחד? קחי בחשבון-שיש גברים, שרואים בילד מתחרה. מישהו שגוזל מהאם את תשומת הלב . יש גברים שמשתנים לרעה כאשר הילד נולד, ואינם מסוגלים להתנהג כבוגרים. אל תצפי לשום דבר. אל תצפי שהוא יגדל איתך את הילד, ולא שיהיה שותף מלא ושווה. לי יש הרגשה שאת עוד עלולה מאד להתאכזב ממנו. קחי את האחריות על כתפיייך, והעזרי במי שיש. יש לך בן גדול-בן 15. איזה ילד הוא? אולי הוא יתפוס פיקוד, וישמש לך כעזר? אולי הוא , כאח בוגר-יהווה לילד דמות גברית, לא תחליף אב-אבל אח בוגר-כי זה הפרש גילאים לא קטן. יש אבות-כמו האבא של בתי למשל-שהם במנטליות שלהם לא יותר בוגרים מילד בן 15!,- כך שיכול להיות שהבן שלך,שגדל איתך, ומכיר אותך, יהיה לך לעזר, ויתנהג בבגרות -יותר מאשר החבר שלך. והכוונה שלי היא לא "להפיל על הבן שלך תיק"-אלא-להעזר בו במינון, גם לפי יכולתו, רצונו, באופן טבעי. אני חושבת שזה יכול מאד לתרום להתפתחות של הבן שלך-כי לא כל נער בגילו זוכה להיות שותף לגידולו של תינוק-וזאת חוויה נהדרת! איך באמת הוא מגיב לכל העניין?

 

[אמא בשנית המקורית]

אז ככה...

ראשית תודה על על העידוד...מילים כדורבנות

ושנית, הבן שלי תמיד רצה אח/ות נוספים,לא אלאה אותכן בהיסטוריה שלי, אבל המון קרה בזכותו.כמובן שגם אני מאוד רציתי, אבל עם השנים,חשבתי לתומי,שככל שעובר הזמן החלום שלי ייגוז המציאות רק מחזקת את האמרה,שאסור להתייאש וכל חלום נועד למימוש

לפי מה שנראה היום ,האבא לא מתכחש ואף מעוניין לגדל יחד את הילד, יחד עם זאת באווירה,שחיינו בה לאחרונה ,באמת עדיף שניהיה כל אחד לחוד וביחד עם שיתוף פעולה לגבי הילד,גידולו וחינוכו. אין לי בעיה לחיות לבד,נהפוך הוא חייתי כך הרבה שנים לאחר גירושי ודווקא מאוד נהניתי בלבד ואהבתי את העצמאות ותחושת החופש. מטבעי אני טיפוס מאוד עצמאי ועובדת כ-20 שנה במקום עבודה מסודר, אף קניתי בית לבד,מה שמוכיח ,שאם אתה עוזר לעצמך,הסביבה שלך גם עוזרת ואתה מצליח

לגבי בני,התקופה היא לא קלה עבורו ועבורי ,בגלל גיל הטיפש העשרה ואני מאוד מקווה שאכן התוספת של אח קטן,תבגר אותו ותתן לו תחושת אחריות ותפתח אותו לכיוונים חיוביים יותר מאשר השטויות ,שמעסיקות אותם בגיל זה

אין לי כוונות כמובן להפוך אותו לאבא במשרה מלאה חלילה, אני מאמינה ומקווה ,שתמיכתו תהיה לי לעזר רב. לפחות כשהוא יהיה בצבא, יהיה לי למי לדאוג ובמה להתעסק ואולי זה יעביר לי את הזמן עם פחות דאגות וחששות לגביו. ואני שמחה שנכנסתי לכאן להכיר את המשפחה החמה והמלוכדת שלכן, אפילו שהינני נמנית על פורומים אחרים וזהו עולם נהדר ואמיתי בפני עצמו

ושוב

לכולכן מכל ה-

 

[רק אביגיל]

קורטוב של זכרונות

הבאת לי כאן , שוב´פם. ג´וניור הגדול שלי היה בן 18 בערך כשג´וניור הקטן נולד. ג´וניורינה הייתה בת 15 וחצי. והשמחה הייתה רבה. אמנם הם לא היו צמודים אלי וכברת דרך של שעה נסיעה הפרידה בינינו , אבל הם היו שותפים מלאים לחוויה. לכייף. והרבה בזכותו נצמדנו נפשית הרבה יותר משאפשר לתאר. להורות "מבוגרת" יותר יש את הבשלות שלה. השקט שלה. החוויה שונה. ולמרבית הפלא גם סדרי העדיפויות (הקרייריסטים , לפעמים) משתנים. וכשאת כולך שלך עם ה"ניו בייבי" העולם ורוד והשמש צוחקת. תקווה לשמחה כפולה ומכופלת היא שהאב , גם אם לא אתכם , נשאר בתמונה ודואג. משתתף. מאחלת לכם שהשיתוף הזה ימשיך לעולמים. הימים האלו , לי קצת כואבים , בנושא הזה , אבל אין לי שום כוונה להעכיר את השמחה שלך. במת , מכל הלב , שתדעו רק שמחה ואושר . ושיהיה המשך הריון כייפי ומצפים להולדת התינוק הראשון של הפורום

וואי , איזו חוויה אדירה. כולי ציפיה

 

[אמא בשנית המקורית]

העיקר שהזכרונות נעימים...

וזה מעודד לשמוע על מי שחוותה והתנסתה בפערים שכאלו. אין לי ספק,שבהורות מאוחרת יש יותר בשלות,נסיון וידע יחד עם זאת,הכל נראה כאלו חדש ומחדש... צרלי ,שבכל זאת ימים אלו כואבים ואשמח לשמוע לעזור, אם תרצי לשתף גם במסר אישי... המון תודה על הברכות. רק לא הבנתי למה הכוונה תינוק ראשון לפורום

ושוב

מכל ה-

 

[העקשנית]

היי אשה בהריון.

אז קודם כל שיהיה במזל טוב-שההריון יסתיים בשלום, ושתלדי במזל טוב! את יודעת שיש היום גישה חדשה של-שנינו ביחד, וכל אחד לחוד. אולי אם תפנימו את הרעיון הזה-בסוף ייצא לכם רק טוב מזה? אולי אתם לא מתאימים לחיות ביחד, או לא בשלים לכך? גם אני לא חיה עם האבא של בתי, ולא מאמינה שאוכל לחיות איתו אי פעם. אז מה? טוב לי בלבד שלי, זה לא סוף העולם, מתרגלים בסוף לטוב שבלבד-יש בכך המון יתרונות, במיוחד כשהזוגיות לא טובה. זה חוסך הרבה מריבות,הרבה התלבטויות, זה מחזק ומחשל אותך, והופך אותך לאדם הרבה יותר עצמאי. את צודקת שיש גם רגעים עצובים, ולכן יש את הפורומים, שבהם יש קבוצות תמיכה, ואנשים נפלאים, ותמיד את יכולה למצוא עם מי לדבר, עם מי להתחלק, עם מי לבכות, ועם מי לצחוק. יש גם מפגשים של פורומים, ואת יכולה להצטרף. את ממש לא צריכה לעבור הכל לבד. ואל תצטערי על שום דבר בחיים. מה שצריך לקרות-קורה. היי חזקה, הכנסי לפורומים, שתפי ושאלי-ותראי שתצאי מחוזקת.

 

[חגית אמא של אלה]

הריונית יקרה !!

קודם כל, שימשיך להיות הריון מאושר ובריא. גם אצלנו זה בנפרד, אבל בניגוד אליכם- אצלנו הביולוגי לא נמצא בכלל בתמונה, הוא גר בחו"ל ואני לא בקשר איתו מאז שהדרדסית היתה בת כמה שבועות. במהלך ההריון (הלא מתוכנן, אך רצוי מאוד) תהיתי לי אם כדאי להיתקע בקשר שברור לי שאינו טוב ולא ממשיך לשום כיוון חיובי, למען העוברית שלי. למען חלום המשפחה הקלאסית של אבא ואמא וילד. ואז הבנתי שהכי קלאסי בעולם זה האושר ולהיות במצב שטוב לך ואת שלמה איתו. ואני חושבת שאת יודעת מה יעשה אותך מאושרת. אם האיש הזה יהיה אבא טוב, יעזור ויהיה שם עבורכם- מה טוב. ילדך יגדל לתוך התמונה הזאת ויכיר שני הורים מאושרים בנפרד. בדיוק כמו שילדתי מכירה את המציאות שלה, שזה אמא ואלה, אבל אמא מאושרת וטובה. אני יודעת שאם הייתי מתפשרת בבחירתי זה היה לרעה והייתי היום אומללה (אם בכלל הייתי מחזיקה מעמד). אמא טובה היא אמא שטוב לה. בקיצור- אני בהחלט חושבת שמצבך אידיאלי!!. תמשיכי להיות איתנו בפורום ושיהיה לך רק טוב עם הבייבי!!