הי חבר'ה, רציתי לשאול....

[גם אני זאבה]

הי חבר'ה, רציתי לשאול....

בטח הנושא עלה פה כבר המון פעמים, רק מהסתכלות על החודש האחרון ראיתי שעלה לפחות פעם אחת, אבל אתם יודעים איך זה, כשהמצב המדובר קורה לך, אתה חייב לדבר עליו.... אז... מערכות יחסים...האם הלופוס הפריע? פגשתי בחור לפני כמה חודשים, דברנו היה ממש כיף איתו, ולפי מה שהוא אמר, לו היה כיף איתי, אבל ברגע שספרתי קצת על הלופוס (אפילו בלי להגיד את המילה, רק כמה בעיות קטנות עם הפרקים) הוא מיד תפס ממני מרחק, היום אנחנו כבר לא בקשר...

לפני שבוע חברה שלי הכירה לי מישהו... אני חוששת שהסיפור עלול לחזור על עצמו שנית...זה קצת מתסכל, נכון?.... בהתחלה חשבתי לעצמי שמגיע לי הטוב ביותר ולכן מי שלא מקבל אותי משמע שהוא לא הטוב ביותר... אבל... אז התחלתי להרגיש לבד... וחשבתי, אולי אני צריכה להתפשר... כלומר, לא ללכת על הטוב ביותר, אבל לא להיות לבד... מה אתם חושבים\ות? האם גם אתם\ן חוויתם\ן דבר דומה? ולנשואים\אות או אלו שיש להם כבר בן\בת זוג- האם הלופוס מקשה עליכם?

 

[שאנל]

להתפשר

אני הייתי הולכת על הטוב ביותר, כי לו אני ראויה. כול דבר אחר יתסכל אותי. והחיים... הם קצרים, נראה לי בזבוז לחיות אותם בתיסכול (באופן אישי אני מעדיפה את הלבד, על ביחד מתסכל) וככה.. בימים אלו ממש אני באותה קלחת ולי נראה שהזאב גדול עליו.. האמת, זה חבל, עצוב, קשה וכואב. כי חוץ מהזאב יש אותי, ואני זה הרבה.

 

[דובדבניל]

../images/Emo24.gif שרון ../images/Emo24.gif

כשקראתי את מה שכתבת, עלו לי כמה שאלות.... את כותבת "דיברנו והיה ממש כיף" - האם נפגשתם יותר מפעם אחת? התראתם לאורך תקופה? אני שואלת את זה משתי סיבות: (1) אם הייתם יוצאים תקופה ארוכה והכל היה נפלא, וברגע שהיית מספרת לו על הלופוס הוא היה נעלם - באמת רב הסיכויים שזו הסיבה... אבל אם הפגישה היתה חד פעמית, יכולות להיות אלפי סיבות למה לא היה לזה המשך!! לאו דווקא סיבות שקשורות אליך!!! כבר שמענו סיפורים על בחור ובחורה שיצאו, הכל לכאורה נראה נהדר ופתאום אחד הצדדים התנדף. קורה לטובים שביננו.... (2) תזמון העלאת המחלה - שוב, העניין של התקופה בה ביליתם יחד, מעלה בי את התהייה: מתי "נכון" לספר?? (אשמח לתגובות בנושא!!) כן. זו לא בושה, חס וחלילה. ואני לא חושבת שצריך להסתיר, אבל האם נכון לספר על כך בפגישה הראשונה/ שניה/ שלישית/ רק כשהקשר מתבסס??? יש הרבה דברים שאני לא מספרת על עצמי בפגישה ראשונה, והדבר נכון גם בעניינים רומנטים בין גברים ונשים וגם בהיכרות ראשונית לצרכי דידות עם בני אותו המין (בעבודה, בלימודים, דרך חברים, שכנים...) המחלה היא חלק ממך, אבל היא לא את !!!!!!! לכל אחד מאיתנו המון תפקידים בחיים שמגדירים אותנו: אני ילדה של.., ואמא של... וסטודנטית ל... וחולת לופוס - אבל זו לא מהות אישיותי, אלא חלק ממכלול !!! מאחר והמחלה אינה מוכרת, נתקלתי הרבה פעמים בבעיות בהבנה במה מדובר: "לופוס"?!? - "נשמע כמו שם של מחלת מין"; "זאבת"?!? - "מה זה? צהבת??" לכן, אני ממליצה בחום שאם אתם לא מתכוונים להיכנס להסבר מפורט על המחלה, אל תתחילו אפילו.... כשאני יודעת שאין מקום להסברים (אם השאלה היא סתם נימוסית וזה לא מישהו/י שבאמת מתעניין או שאמשיך להיות איתו/ה בקשר), אני מפטירה: "סוג של דלקת פרקים...."

 

[גם אני זאבה]

"דברנו והיה כיף"

הכוונה לזה שנפגשנו בתקופה שעולה על חודש וחצי, אבל לא יותר מודשיים נכון שזה לא תקופה ארוכה, אבל בכל זאת, אני כשאני רואה מישהו שלא מוצא חן בעיני, אחרי הפגישה הראשונה זה יחתך, אני לא ממשיכה מעבר לזה, אז אני מניחה שזה דבר הגיוני לחתוך אם זה לא מתאים אם רואים שזה לא זה, רואים את זה כבר בהתחלה היה ממש נפלא, הכל היה ציחקוקים וממש הינו באותו ראש, ואז ספרתי על הלופוס, וזה נגמר... אין סיבה אחרת נראת לעין... והינו בסה"כ מאוד כנים אחד עם השני, חוץ מהקטע הזה.... בקשר לתזמון, אז כמו שכבר אמרתי, אני ספרתי אחרי חודש וחצי בערך, וזה כנראה היתי טעות או שהיתי צריכה לספר ישר בהתחלה כדי שלא יקרה מצב שאני אספיק להקשר אליו, או שספרתי מוקדם מידי... אני לא יודעת כי זה לא קורה לי בדרך כלל...

 

[דובדבניל]

שרון היקרה...

אני לא יודעת מה בדיוק קרה שם וכנראה שגם את לא... היחיד עם התשובות, במקרה זה, הוא אותו הבחור... גם אין לי לתרום לך מניסיוני מתי "העיתוי הנכון" לספר על המחלה בהקשר רומנטי. אצלי המחלה התפרצה כשכבר הייתי נשואה. מה שכן, אני מאמינה שאתקל בשאלה זו בעתיד (אני גרושה די "טריה". לא בגלל המחלה!!)

אני חושבת שלא קיים "עיתוי נכון"מבחינה אובייקטיבית. מתי שנכון לך לספר, תספרי. על איך שהצד השני יגיב, כבר אין לנו שליטה... מה שחשוב הוא, שתזכרי שיש בך הרבה מעבר למחלה. אל תתני למחלה להגדיר את מי שאת. היא רק חלק קטן ממך. חלק קטן מהמכלול הנפלא שנקרא שרון. אספר לך סיפור קטן: אני עובדת כשנה וחצי כחונכת של פגועי נפש. מיד עם תחילת העבודה, עמדו איתנו על ההבדל בין להתייחס אל מטופל כאל "סכיזופרן", או כאל בחור ש"חולה בסכיזופרניה". הפואנטה היא, גם כאן, שהמחלה היא רק חלק מאותו מטופל. אותו מטופל יכול להיות משעשע, חריף, יפה, אינטליגנט, ספורטאי, צייר, בן של..., אח של... וכו' וגם חולה סכיזופרניה. אם נתייחס אליו כאל סכיזופרן, אנחנו נותנים למחלה להשתלט על מי שהוא. וזה לא נכון. יש בו הרבה מעבר. והיפה הוא שאנחנו, בתור חונכים, רואים את זה ונותנים גם לו לראות את זה. ובהמשך גם לסביבה... המון בהצלחה בקשר הבא ובכלל... סורי על ה"הרצאה".....

המון

אירית

 

[גם אני זאבה]

בשורה משמחת, או לא?

תקשיבו, קרה לי משהו האמת היא שזה די מוזר לי... ולא ממש ידעתי איך להגיב ומה לעשות. הבחור הזה, שפתאום התנתק, התקשר אלי, הוא היה נשמע קצת עצוב, אבל השתדלתי לדבר איתו מעל גובה העיניים, כאילו שלא משנה לי שהוא החליט להתנתק ממני, ולא מעניין אותי שהוא נשמע ככה הבחור התנצל על שלא התקשר, אמר שהוא טעה ומבקש הזדמנות שניה הוא אמר שהוא קצת נבהל (ומי ישמע כבר כמה ספרתי לו...) והיה צריך זמן לחשוב. עכשיו אני נמצאת בבעיה מצד אחד, הוא מודה שהוא טעה, ורוצה לנסות שוב מצד שני, זה קצת מעצבן הסיבה שבגינה החליט להתנתק.... אני לא רוצה להפגע שוב(אני מזכירה שוב שלא ספרתי לו הכל...), אבל נזכרת שבסה"כ, לפני שסיפרתי לו על רבע מהלופוס, היה לנו מאוד כיף מאוד נהננו אחד מחברת השני אז אני שואלת אותכם, מה לדעתכם אני צריכה לעשות? מה היתם עושים במקומי?

 

[קאריני21]

זאבונת יקרה ../images/Emo24.gif

קודם כל, את צריכה להסביר לבחור שאין לו ממה להבהל. קיבינימט, אפשר לחשוב. אז יש לך מחלה כרונית, אז מה? אם את מתמודדת איתה אז גם הוא צריך. על מה יש לו לחשוב? על זה שיש לך לופוס? אולי הוא פשוט לא מבין את הבעיה. תלוי גם מה הסברת לו. מה לעשות, יש אנשים שהם בורים ולא מבינים ... וחושבים אוי ואבוי וכאלה. קודם כל, אל תפגעי ממנו ... (לא אשמתך שהוא בור)

ודבר שני, אם הסתדרתם טוב לפני שסיפרת לו על הלופוס, למה שלא תסדרו עכשיו? את הרי אותו בנאדם. והוא צריך לקבל את זה. ובכלל, הצעה שלי לכולם .... יש אנשים שהם פשוט לא מבינים עניין ונבהלים. אולי זה בצורה שאנחנו מסבירים את זה ... או אולי זה אי הבנה מהצד השני בגלל שלא מכירים את זה. אל תבהלו גם אתם. לא צריך לפחד לספר. להפך. לספר! ככה שאם לא מתאים למישהו מה שיש לי ... שאני אדע ... ומהר לפני שאני אפתח רגשות. ואם זה לא מתאים למישהו, שילך קיבינימט! הוא הרי לא מבין כלום .... אלה אנשים שלא רוצים להבין. הם ישר חושבים "אוי ואבוי מה נפל עליי"... אז אנחנו לא 100% בריאים ... אבל זה לא אומר שהצד השני הוא 100% בריא. אז מה? אז זה מה שיש לי ... ותקבל את זה.... אל תפחדו לספר. זה מי שאתם ואף אחד לא ישנה את זה או ינסה להוריד מכם את הביטחון העצמי בגלל זה.

ענקי לכולם!! קארין.

 

[gaia20]

הי זאבה

תראי, זה ממש תלוי מה את מרגישה עכשיו את מרגישה שהוא ממש פגע בך? את ממש כועסת עליו? תראי, בדיוק דברתי לפני כמה שעות עם ידיד שלי אנחנו חברים ממש טובים, אבל לפעמים הוא ממש מרגיז אותי, הוא עושה את זה בצורה הכי טובה שאפשר...

וכשאני מעוצבנת, הוא יודע שלוקח לי יומיים שלושה עד שאני נרגעת ואז הכל חוזר לקדמותו, ואנחנו שוב מדברים וצוחקים והכל בסדר אני חושבת שכרגע את קצת כועסת, קצת פגועה.... אולי, בגלל שאת עדין כועסת, קשה לך להסתכל על זה מזוית נכונה אני חושבת שאת צריכה יום יומייים לחשוב על הדברים, להתקרר קצת כשתראי אותם כשאת רגועה, אולי גם תראי אותם בצורה שונה. אנשים טועים, קורה... צריך לזכור שכמו שלנו יש לופוס, יש אנשים שהם שמנים, יש אנשים עם רווח ענק בין השיניים, יש אנשים בעלי מצח ענק...יש כאלה עם כרס ויש עם קרחת... ולנו....לנו יש לופוס, אז מה? אז הוא קצת נרתע, זה באמת קצת מרתיע... ואחרי שהוא חשב על הדברים, הוא רוצה לנסות שוב... אז לדעתי, תני לו עוד הזדמנות

 

[שאנל]

אני במקומך

הייתי מנסה שוב. הבריחה הזו שלהם, אולי אני מבינה אותה, בעצם לא כ"כ... אבל מבינה שיכול להיות פחד. אז הוא נבהל, חשב ורוצה להתגבר על הפחד שלו. תהיי שם עם הפחד שלו, כמו שאת רוצה שהוא יהיה שם עם הזאב שלך.

 

[ניצן הרביעית]

אני רוצה להתנצל../images/Emo52.gif

חברי פורום יקרים ראשית אני רוצה להתנצל על ההתפרצות הזאת אני מה"מסתכלים" בפורום כבר מעל חצי שנה, רק מסתכלת, קוראת (מאוד נהנת לקרוא אותכם, דרך אגב) כבר כמה פעמים ראיתי את הנושא הזה עולה, רציתי להגיב, ולא הגבתי אני אינני מוכנה עדין להחשף, אבל בכל זאת רציתי לתרום מנסיוני הדל והתשובה שלי אליך, שרון אני חושבת שמגיע לך הכי טוב שאת רק יכולה לאחל לעצמך הדבר הכי חשוב ומשמעותי שהבחור אמר זה שהוא הודה שטעה אם הוא הודה שטעה, זה אומר שהוא ישב וחשב על הדברים שאמר\עשה כשמישהו מודה בטעות, יש לי אליו הערכה גדולה, כי לפעמים קשה להודות בטעויות שום דבר לא בטוח בחיים, היום הוא אומר שהוא טעה, ומחר כשתספרי לו על השאר, הוא שוב יבהל, או גם יכול להיות שהוא יקבל את המשך ההסבר על הלופוס בצורה קצת יותר בוגרת מאשר להעלם אבל שוב- מה שבטוח זה ששום דבר לא בטוח!!! הוא יכול להגיב במיליון דרכים ולך אין אפשרות לצפות את מה שיעשה ויגיד מאחר ועברתי מצב דומה, לפני קרוב לשנה, אני רוצה לתת לך מעצתי- תנסי שוב, הפעם קחי את זה יותר בקלות, אבל תנסי שוב בחיים, בגלל החששות שלנו, אנחנו מפספסים דברים נפלאים אם איתו לא ילך, יש עוד המון אבל לא תדעי, עד שלא תנסי (תקף גם לגבי הזדמנויות שניות) שיהיה לך בהצלחה ושוב סליחה על ההתפרצות שלי

 

[ל3]

לניצן

ברוכה הבאה לפורום. אני מקווה שאם הזמן תרגישי בנוח לקחת בו חלק פעיל שמחים שהצטרפת

 

[עדית יואב פז]

התפרצות מבורכת../images/Emo140.gif

ברוכה הבאה לפורומנו, את מוזמנת להתפרץ תמיד!!

עדית

 

[קאריני21]

מי זה מתנצל פה?

מה ז"א סליחה על ההתפרצות? ממתי מבקשים סליחה? את חושבת שהלופוס מתנצל לפני שהוא מתפרץ? לא

ברוכה הבאה לפורום ניצן

תרגישי חופשי.

 

[ניצן הרביעית]

תודה, אתן מאוד נחמדות../images/Emo13.gif

שיהיה שבת שלום