הי חברים

[ניצן16]

הי חברים

היום היה לי קצת חרבון (סליחה על המילה) של יום. ואז מצאתי איזה "מאמר" קטן באינטרנט, ששיפר את המצב רוח שלי פלאים. ואני מתנצלת מראש, כי אני יודעת שלא כולכם, ואולי לא רובכם, תתחברו לקטע הזה והוא בכלל לא ידבר אליכם. אבל חשבתי שלפחות שווה לנסות, כי אם לי הוא הועיל כ"כ, אולי כך יהיה גם לכם.

 

[מיכל@בר]

היי ניצן חמודה

קראתי את הקישור שהבאת, לא את כולו, את חלקו הגדול. ובעיני, אין מוות סתמי, אותו קשה לנו לקבל, לעומת מוות אחר שיש לו פשר ואותו קל יותר לקבל. והייתי בכל מיני מקומות בתקופת החסר, מקומות ושבילים בנפש, ושאלתי את כל השאלות צעקתי את כל הצעקות, ותהיתי את כל התהיות. דבר אחד הבנתי, ובמילים של יוני אלטמן: "במה זה יכול לקדם אותנו ? כיצד מתוך הכאב והחורבן אפשר להצמיח בניין חדש.." תודה, ניצן, על הקישור ותודה שאת ישנה.

 

[ניצן16]

הי מיכל

בקשר ל"מוות סתמי"- צודקת!!! באמת אין כזה דבר "מוות סתמי". המונח הזה קומם גם אותי. המוות של נאוה, לא היה סתמי- כשלעצמו, או בהשוואה למוות של חייל שנהרג בפעולה. (אבל מי בכלל משווה?!) למרות זאת אני כן חושבת שיש מוות שכן קל יותר לקבל. תחשבי, למשל, שישנה סיטואציה שחייל נהרג, ועדיין לא יודעים מה בדיוק קרה שם. אז אני חושבת שזה דבר טבעי שהעובדה שבנך מת בקרב תקל עליך, לעומת העובדה שמת בתאונת אימונים. אני חושבת שהעובדה שבנך (או אחיך וכו´) מת כגיבור- כן מקלה. איפשהו. גם אם זה לא באופן מודע. מי שקרא את הספר "מלאכי עליון" של מיכל שלו- אז סתם, זה הזכיר לי את הקטע עם אמיר שובל, לאחר שנהרג. (ומי שלא קרא- מאוד מומלץ). יום טוב לכולם

!