הי לכולם...שיתוף

הי לכולם...שיתוף

בחצי שנה האחרונה אני עובר שינויים משמעותיים-רציניים
בחיי. גם ברמה הפיזית וגם ברמה הפנימית.
אחד הדברים שקורה הוא שגופי נהיה רגיש יותר ונפשי נהיית רגישה יותר. אני לא מתכוון מבחינת הרגש, אלא מבחינת התחושות.
יוצא שגם התיאום בין הנפש לגוף חזק יותר.
אחד הדברים העיקריים שקורה הוא, שהגוף שלי מגיב באופן חזק יותר לשינויים נפשיים וגם הנפש מרגישה מאוד חזק, את מה שקורה לגוף.
זה מורגש בעיקר כשאני עושה משהו שאינו לטעמי, או כשאני מרגיש אנשים\מטופלים. אבל גם קיים כמעט בכל רגע ורגע בחיי.

במקרה הקיצוני -
יוצא שכשאני עומד לעשות משהוא שאינו לרוחי, או שאני כבר אחרי, גופי מייד מגיב בכאב, באזור הקשור למעשה.

למשל -
אם אני צריך לעשות מעשה שאינו לרוחי עם הרגליים (הליכה ממושכת למשל), לפני המעשה נהיית לי דלקת בכף רגל.
משהו פסיכוסומטי, כמו שיש לילדים.

אני מבין בתוכי את התהליך הזה והוא חלק מההתפתחות האישית שלי. הוא קשור לשינוי מסויים, מאוד מאוד משמעותי בחיי.
ובעצם המצב הזה ממש מחזיר אותי למצב ילדות, לרגישות של ילדים, ויחד עם זאת מביא איתו יותר יכולת הכלה, מתוך בגרות ופתיחות נפשית.

כרגע התהליך מביע עצמו דרך תגובות גופניות, שאני מאמין שיתמתנו. הגוף תמיד היה אצלי כלי להבעה ושיחה, אז עכשיו הוא יותר מדבר אליי מתמיד.
אני ממש יכול ללמוד את הפסיכולוגיה שמאחורי הגוף והאנרגטיקה הקשורה אליו.

אז מעניין שכחלק מההתפתחות הפנימית-אינטואיטיבית שלי, הגוף שלי עובר דברים חזקים יותר.
עוד "הוכחה"
לקשר בין הגוף לנפש.

המשך ערב נעים לכולם
 

Lagrangian

New member
זה לא מתמתן

זה רק נהיה גרוע יותר.
והנה, היום נאלצתי להפסיק אימון באמצע..
שלא לדבר שהבטן שלי כבר לא מוכנה להתפשר על שום דבר..
מצד שני, עקבה אחרי היום פיה
 
קצת קשה לי לענות לך על זה


חוץ מ"בו נגיד שאני לא ממש דואג".
הכל קורה למעני, לטובתי, למען התפתחותי והתפתחות הסביבה שלי.
נראה לי שחוץ מיאיר

מאז שהוא נמצא שם, יש לי תחושה לא טובה, שלא הייתה לי אף פעם.
אני מקווה שאני מתבדה.....אופטימיות
שעוטפת פסימיות
.......
 
למעלה